לא רואים בעיניים: דירוג 20 הסדרות הטובות ביותר של 2024

נודרים ודוקרים. "שוגון" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)
נודרים ודוקרים. "שוגון" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)

זה אנחנו או שסיכומי השנה בתחום הטלוויזיה מתבכיינים ב-2024 יותר מתמיד? // לא אצלנו: השמועות על סיום תור הזהב בטלוויזיה שוב היו מוקדמות מדי, עם סדרות ענקיות באמת שהראו לכולנו את הדרך, המון יצירות חדשניות ומפתיעות שלא הגיעו לקהל רחב ושינוי דרמטי אחד שמסתמן // איזה שירות סטרימינג הכניס 7 סדרות למצעד ואילו סדרות מובילות נשארו בחוץ? כל הפרטים בפנים

נימה חמצמצה התלוותה למרבית סיכומי השנה הטלוויזיוניים שפורסמו בשבועות האחרונים. הטענה המרכזית שהדהדה בצורה כזו או אחרת מבעד לטקסטים הייתה ש-2024 לא הציגה אף "סדרה גדולה" או "סדרת אירוע" שכל העולם התאחד סביבה בחגיגת באזז צוהלת, ובמקום המגה-סדרות של תור הזהב קיבלנו אסופה של סדרות טובות שלא הותירו חותם עמוק, אולי גם בגלל שביתת התסריטאים והשחקנים הארוכה של השנה שעברה, אולי בגלל המשבר בענף הסטרימינג שהוביל לקיצוצים מכל הבא ליד. זאת תיאוריה מעניינת אך שגויה מאוד. קרה כאן משהו אחר לגמרי.

>> תקשיבו טוב: 13 הפודקאסטים הישראלים שהכי אהבנו ב-2024
>> סרט ניצחון: 10 סרטי הקולנוע הכי טובים של 2024 (ועוד אחד לנשמה)

מאז סוף העשור הראשון של האלף נשמעים הספדים לכבוד סיום העידן המוזהב של הטלוויזיה, ובכל פעם מחדש מתברר שהשמועות היו מוקדמות. זה לא שענקיות הסטרימינג הפסיקו השנה לנסות לייצר סדרות שידביקו את כל העולם למסך. זה שהן ניסו לא מעט ופשוט נכשלו. אפשר היה להרכיב רשימה נוספת רק מהסדרות שהבטיחו להיות הדבר הגדול הבא ולא נכנסו אפילו לדירוג הסופי שלנו, כולל "אדוני האוויר" של שפילברג והנקס, "בית הדרקון" ו"טבעות הכוח" המושקעות ועתירות הבאזז, "בעיית שלושת הגופים", "אווטאר: כשף האוויר האחרון" ו"וואן פיס" של נטפליקס או "חולית: הנבואה" של HBO. חלקן הביאו את המאסה של הצופים אבל לא את הפרסים ואת הביקורות המפרגנות, חלקן להפך, אבל כולן הפקות שהיו גורמות לנו לפעור עיניים בתדהמה מוחלטת לפני עשור.

רוצה להיות גדולה אבל נשארת נישתית. "בית הדרקון" (צילום: יחסי ציבור/HBO)
רוצה להיות גדולה אבל נשארת נישתית. "בית הדרקון" (צילום: יחסי ציבור/HBO)

מה השתנה? זה נושא למאמר ארוך ומשעמם יותר, אבל בגדול – הכל. גופי השידור השונים פונים יותר ויותר אל נישות ספציפיות של צופים, מטרגטים את חובבי הז'אנרים הפופולריים בתכנים שמיועדים קודם כל להם ורק אחר כך לקהל רחב יותר, הדאטה והאלגוריתמים מכתיבים לא מעט מקבלת ההחלטות, והתוצאה היא נוף טלוויזיוני מנופץ לרסיסים ונטול מרכז שמושך את כל הפוקוס. זה לא בהכרח דבר רע. זה רק אומר שאם ברשימות מסוימות "התעשיה" ו"Hacks" הן סדרות השנה, אצלנו הן אפילו לא ברשימה, לא כי הן לא מצוינות אלא כי הן נמצאות ביקום טלוויזיוני אחר שאנחנו מבקרים בו פחות. יכול להיות שזה עניין זמני ויכול להיות שהפרגמנטציה הזאת היא השחור החדש. אנחנו מהמרים על האפשרות השנייה.

ד"ש מיקום טלוויזיוני מקביל. "התעשיה" עונה 3 (צילום: יחסי ציבור/HBO/BBC)
ד"ש מיקום טלוויזיוני מקביל. "התעשיה" עונה 3 (צילום: יחסי ציבור/HBO/BBC)

בהמשך למגמה הזאת אפשר לסמן גם את הדומיננטיות המרשימה של אפל TV+, שירות הסטרימינג הקטן והעשיר מקליפורניה שחתום על 7 מתוך 20 הסדרות הטובות של השנה בדירוג שלנו. זה מחזק את התזה כמובן: המון המון טלוויזיה מעולה שהמון המון אנשים לא רואים. ערימות של סדרות מבריקות שכלל אינן נגישות לרוב האוכלוסיה. בשלב זה עדיין לא לגמרי ברור מה יוצא לענקית האייפונים מההשקעה המסיבית שלה בתוכן סדרתי, אבל כל עוד יוצאות לנו מזה כל כך הרבה סדרות מקוריות ומעולות, לא באמת אכפת לנו. אם ככה נראית שנה בינונית של טלוויזיה, אנחנו לא רוצים לדעת איך תראה שנה טובה (בשיא הרצינות, אין לנו מספיק שעות ביממה לכל הטלוויזיה הזאת גם ככה).

סדרה של תור הזהב שאף אחד לא ראה. "אדוני האוויר" (צילום: יחסי ציבור/אפל TV+)
סדרה של תור הזהב שאף אחד לא ראה. "אדוני האוויר" (צילום: יחסי ציבור/אפל TV+)

20. שוגר // אפל TV+

אין סדרה שמדגימה טוב יותר את מה שדיברנו עליו בפתיח. אם "שוגר" הייתה מוסטרמת בנטפליקס, כל העולם היה מדבר עליה (כמו נגיד על "ריפלי" האפקטיבית אך סתמית שלא נכנסה לרשימה). מעשיית הניאו-פילם-נואר בכיכובו של קולין פארל היא טלוויזיה באוקטן גבוה שמתחילה כמותחן בלשי ומתפתחת למשהו שונה לגמרי עד לסצנת הסיום שומטת הלסתות שעלתה לסדרה באובדן אמון של צופים רבים. בזמן שכולם מתבכיינים על שובן של הסדרות האפיזודיליות הגנריות, קיבלנו כאן פצצה של מקוריות לפרצוף שחותרת תחת הז'אנר בו היא פועלת.

19. הדיפלומטית // נטפליקס

זאת הייתה שנה לא רעה בכלל לסדרות המקור בנטפליקס, בניגוד לנהי הכללי, עם הרבה יותר ניסיונות לפרוץ את נוסחאות האלגוריתם ולייצר סדרות קצת אחרות ("קאוס", "אריק", "האחים סאן" ו"בעיית שלושת הגופים" שכמעט נכנסו לרשימה). אבל בסוף זאת העונה השנייה של "הדיפלומטית" שבאמת הראתה ניצוצות של טלוויזיה מתור הזהב, עם כתיבה איכותית ומושחזת ברמה שכבר כמעט ולא נתקלים בה ועלילה מהודקת של שישה פרקים מסחררים שעשו חשק לעוד המון. כבר לא עושים טלוויזיה כזאת? אבל הנה, עושים.

18. נאמנות כפולה // HBO

אחת הסדרות הכי אנדרייטד של השנה, שתקופח כנראה קשות גם בעונת טקסי הפרסים הקרובה. "נאמנות כפולה" היא טלוויזיה גדולה באמת, עיבוד מבריק לספרו רב המכר של וייט ת'אן נויין שמספר את סיפור מלחמת וייטנאם מנקודת מבט וייטנאמית, שהוא גם מותחן ריגול תקופתי היסטורי וגם קומדיה שחורה ופרועה על המלחמה ההיא, עם רוברט דאוני ג'וניור בארבעה תפקידי משנה אדירים של ארבע דמויות שונות ששוות ארבעה פסלונים מוזהבים לפחות. לא ייאמן שנותנים לכם ממתק כזה ואתם עוד מתבכיינים.

17. אייל קטן // נטפליקס

הלהיט המפתיע של נטפליקס הצליח לגעת בעצב חשוף בחברה שאנחנו מעדיפים להתעלם ממנו, אבל כמו תמיד נושך לנו בתחת. ריצ'רד גד, שהפך את סיפור ההטרדה שחווה להצגה, שהפכה לסדרה, שהפכה לכרטיס הישיר שלו להוליווד. הסדרה שיצר, עם זאת, היא הכל חוץ מהוליווד – קטנה, חשופה וחסרת פחד לגעת בנושאים שמתרחקים מהם לרוב. האירועים שנולדו בעקבות הסדרה – חשיפתה של מרת'ה האמיתית והריאיון המחריד אצל פירס מורגן – העלו שאלות מוסר לא נוחות, אבל לא מחקו את ההישג הטלוויזיוני המרשים. נשלח מהאייפון שלנו.

16. ארקיין // נטפליקס

ההוכחה האולטימטיבית לכך שאם בנטפליקס ממש רוצים להתעלות מעל הבינוניות של רוב התוצרת  שהם מספקים – זה ממש אפשרי. כל מה שצריך זה להשקיע 250 מיליון דולר בסדרת האנימציה הכי יקרה בכל הזמנים. אבל ההשקעה משתלמת: "ארקיין" היא פלא טלוויזיוני נהדר, לא רק אנימציה מרהיבה וחסרת תקדים אלא גם עולם בנוי היטב, עלילה מסעירה ודמויות מעוררות הזדהות ובעלות נפח ועומק, וגם אם לא שמעתם מימיכם על משחק המחשב שבעולמו היא מתרחשת תוכלו להתחבר אל האנרגיה המתפרצת שלה ללא כל קושי. כך נראית הטלוויזיה של העתיד.

15. סילו // אפל TV+

אפל TV+ כבשה השנה סופית את הנישה הרווחית והפופולרית של סדרות המד"ב, אבל מה שמעניין זה *איזה* סדרות מד"ב בוחרים שם בקופרטינו להביא אל המסך: סדרות בוגרות, מורכבות ורבות רבדים שאיכשהו המד"ב תמיד קצת שולי בהם ובמרכז עומדת הנפש האנושית עצמה. "סילו", שמבוססת על הספרים האיכותיים מאוד של יו האווי, הציגה עונה שנייה אפילו טובה יותר מהראשונה – רבקה פרגוסון פשוט נהדרת בתפקיד הראשי – והתבססה כתעלומה הפוסט-אפקוליפטית המובילה של השנה שמציגה שאלות רלוונטיות ביותר על אנושיות, על אמת ועל כוח, בלי להתחנף עם התשובות אפילו לרגע (ואתם לא תאהבו את התשובות).

14. שרינקינג // אפל TV+

זאת לא הייתה שנה גדולה לקומדיות – כמו כל העשור האחרון בעצם – אבל העונה השנייה של "שרינקינג" עם הדואו הנפלא הריסון פורד וג'ייסון סיגל, הייתה קומדיה טלוויזיונית במיטבה. הדמויות הבשילו, הפסיכולוג האבוד שהתחיל להגיד אמת למטופליו הפך ליותר מסתם גימיק שמניע את העלילה, והיוצר ביל לורנס הראה שוב כמה עמוק הוא מבין את נפש האדם וכמה יפה הוא יודע ללטף אותה. סדרת הפיל-גוד של השנה, בשנה שבה לא היה שום דבר להיות פיל-גוד לגביו? אתם אמרתם. אה לא, זה אנחנו.

13. קוף רע // אפל TV+

הסדרה השנייה של ביל לורנס במצעד שלנו השנה מוכיחה שהנוסחה פשוט עובדת – קומדיה טובת לב עם שחקן קומי שפעם אהבנו, בניית עולם צבעונית והמון חיבוקים בסוף. "באד מאנקי" מרוויחה נקודות בונוס בזכות שני אלמנטים: נופי ואווירת פלורידה ואיי קיז, שמספקים מסך עשן נוסף לטובת תחושת המעשייה שהסדרה מטיילת בה; והשחקן ווינס ווהן, שפחות או יותר מחזיק את הסדרה כולה עם החיוך הכריזמטי העייף שלו. זה לא ששחקני המשנה כל כך טובים, כמו שווהן גורם לכל מי שאיתו בסצינה להיראות חמוד ושנון יותר, ותסריט שמערבב בלשות ומיסטיקה עם קומדיה מחוייכת הופך את העונה הראשונה הזו לממתק משובח שתחסלו תוך רגע.

12. הבנים // פריים וידאו

גם בעונה פחות מצטיינת – בין היתר כי היא פשוט הכינה את השטח לקראת העונה הסופית (וגם המשכי הפרנצ'ייז) – "הבנים" הצליחה להישאר, באופן מוזר, הסאטירה הכי רלוונטית לחיינו. נכון, משיכות המכחול הסאטיריות היו קצת גסות השנה, אבל מי שרק עכשיו הבין שהומלנדר הוא דימוי לטראמפ לא צריך לצפות בסדרה כזו מדממת, כי היא למבוגרים בלבד. והמבוגרים? סוף סוף יש הזדמנות להתלהב כמו ילדים מאלימות קומיקסית מזויפת, אבל להזדעזע כמו בני אנוש שפויים מתהליכים חברתיים אמיתיים לגמרי. העובדה שהיא לגמרי חזתה את ניסיון ההתנקשות הפוליטית בטראמפ (בפרק ששודר ממש ימים לאחר האירוע) רק מעידה על הרלוונטיות שלה. אנחנו רק תוהים אם לאור ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות, עכשיו העונה האחרונה תסתיים עם ניצחון של הומלנדר. זה הרי מה שהעם רוצה.

11. תרגיע // HBO

לארי דיוויד אוהב לסגור מעגלים, ואף אחד לא היה מופתע מכך שהעונה האחרונה של הסדרה האמיתית שלו על כלום נסגרה בסגירת מעגל עם הסדרה שבנתה אותו. הממזר הגאון הזה שוב עשה לנו קטע, עם עונה שהתחילה בכלל עם קריצה אקטואלית, התגלגלה בין עימות היסטרי עם קונאן אובריין, דייטינג עם סיינה מילר וקורונה עם הבוס, ברוס ספרינגסטין. אבל הקטנוניות אותה קטנוניות, ופרק הסיום המושלם מספק תשובה אייקונית לטענות נגד פרק הסיום של "סיינפלד", כך שקיבלנו בדיוק את הסיום שחלמנו עליו. אין לנו מה להתלונן, אבל בגלל שלמדנו מלארי שתמיד יש מה להתלונן, בכל זאת נעשה זאת – למה אתה מסיים? 12 עונות זה לא מספיק.

10. חומר אפל // אפל TV+

דרמת היחסים הכי טובה שראינו מזה שנים, סיפור אדיר על אהבה של גבר לאישה שמסתתר מאחורי מעשיית מד"ב חכמה על עולמות מקבילים, ובעיקר יצירת "דלתות מסתובבות" שתגרום לכל צופה להביט לאחור על חייו ולהרהר בהחלטות שעשה בצמתים שבהם חלף בדרך – וכמה סדרות טלוויזיה אתם מכירים שמסוגלות לעשות דבר כזה? "חומר אפל" (שמבוססת גם היא על רומן מד"ב מבריק, כמו רוב הסדרות הטובות של אפל TV+) היא גם תצוגת משחק מופתית של ג'ואל אדגרטון וג'ניפר קונלי בתפקידים הראשיים, והיא סוחפת ומרגשת, מורטת עצבים ומהממת ביופיה החזותי והפנימי. האהבה תנצח (סליחה על הספוילר).

 

9. פולאאוט // פריים וידאו

זוכרים איך פעם אמרו שאי אפשר לעשות סדרה טובה על בסיס משחק מחשב? חחחח, גוד טיימז. אחרי ש"האחרונים שבינינו" עשתה לעולם בית ספר לעיבוד טלוויזיוני מעולמות הגיימינג, באה "פולאאוט" ופותחת את הקולג' הכי כיפי ליצירה בז'אנר. העולם הפוסט-אפוקליפטי הצבעוני והפרוע שהיא מציגה הוא מין תמונת מראה של "סילו" (במקום ה-15 במצעד הזה), ולמרות שהיא סדרה אלימה מאוד היא גם סדרה מצחיקה מאוד וחריגה בנוף הדיסטופי המדכא שהשתלט על הטלוויזיה. כן, העתיד יהיה גרוע, אבל זה לא אומר שלא נהנה קצת.

8. ג'רוד // HBO

"תוכנית הריאליטי של ג'רוד קרמייקל" היא מהפיכה שקטה של ממש. סדרת ריאליטי שחותרת תחת הרעיון הבסיסי של ריאליטי, ואיכשהו דווקא בזכות זה מראה מציאות הרבה יותר אמיתית. כי במקרה הזה, ג'ורוד הוא לא רק המתחרה, אלא גם האח הגדול של עצמו – ודווקא בזכות זה הוא שם את החיים האמיתיים שלו מול המצלמות, שבעצמן מתנהגות כמו הזבוב בחדר שלא מפסיק להציק. מוידויי האהבה בפני טיילר דה קריאייטר, דרך ההופעה המסתורית של (כנראה) בו ברנהם בפנים מכוסות ועד להתמודדות הכי פתוחה של הקומיקאי שיצא מהארון מול הוריו ההומופוביים, ריאליטי מציאותי כזה עוד לא ראיתם.

7. פארגו // דיסני+/FX

העונה החמישית כנראה החזירה לאחים כהן את הגאווה בסדרת האנתולוגיה שנבנתה על בסיס סרטם. העניינים שוב מסתבכים בפארגו, רק שהפעם במרכז הסיפור החוק לא בהכרח בצד הנכון. או לפחות, איש החוק רוי טילמן – אולי הנבל הכי מלחיץ בסדרה, דווקא בזכות השקט הסטואי והמוסרנות העתיקה שלו. ג'ון האם נותן הופעה שמזכירה עד כמה הוא שחקן עצום (ואיזה פירסינג!), כשמולו ג'ונו טמפל מהפנטת כדורותי ליון, דמות שאפשר להגדיר רק בתור אמא לביאה, וג'ניפר ג'ייסון לי שסוגרת מלחמת מינים במאבק מוחות. לצד דמות פראית ומלחיצה על תקן הרוצח, הכאוס של פארגו בעונה הזו היה מושלם עד טיפת הדם האחרונה.

6. הדב // דיסני+/FX

לא נהיה מופתעים אם העונה השלישית והניסיונית של "הדוב" לא הצליחה לגעת בכולם, ולמען האמת – זה אפילו קצת משמח. אחרי שהפכה ללהיט מוצדק בעונה ראשונה שהקפיצה את קצב פעימות הלב שלנו, ועם עונה שניה מסחררת שצולמה עוד לפני ההצלחה, העונה השלישית ניסתה דווקא להנמיך את להבות ההייפ סביב הסדרה, כאילו להזכיר את הלב האמיתי שלה, שזה האוכל והאנשים שעושים אותו. הסיבה לכך אולי קצת טכנית – העונה נוצרה וצולמה יחד עם הרביעית, כך שהנסיוניות היתה דרך למלא את הבטן עד שתגיע המנה העיקרית – אבל התוצאה היא עונה שמתעלמת מרצון הצופה, וגולשת למה שמעניין את היוצרים. ובכנות? זה מעניין יותר מכל מערכת יחסים שיכולים לנסות להדביק על כרמי.

5. מר וגברת סמית // פריים וידאו

יש כל כך הרבה סדרות שמבוססות על סרטים כיום בהוליווד, שבאמת הופתענו שדווקא זו שמבוססת על סרט בינוני של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי תהפוך להיות הממתק הכי טעים של השנה. אבל דונלד גלובר ופרנצ'סקה סלואן לקחו את הבסיס הרעיוני של הסרט המקורי, הפכו אותו על ראשו ויצרו סדרה שמצליחה להגשים את החזון שבכלל הוליד את הסרט – קומדיית אקשן רומנטית שקולעת לכל המגדרים. גלובר ומאיה ארסקין פשוט נפלאים בתור הזוג המרגל, והמבנה האפיזודיאלי שמקביל כניסה לעולם הריגול לדייטינג משאיר אותה מפוקסת על המטרה. גם אם הטוויסט בסיום די צפוי (במיוחד למי ששמע על הסרט), הביצוע פשוט מושלם. בעונה הבאה נקבל מר וגברת סמית חדשים, ומסתמנת פה התחלה של אנתולוגיה מהחלומות.

4. סוסים איטיים // אפל TV+

גם בעונה הרביעית שלה "סוסים איטיים" הייתה אחת הסדרות הכי טובות שאפשר למצוא על איזשהו מסך, שומרת על רף האיכות הגבוה שלה ומרימה אותו בפרק סיום העונה לגבהים חדשים. חבורת הריג'קטים של ה-MI5 ממשיכה להסתבך בהרפתקאות ריגול מסמרות שיער, גרי אולדמן ממשיך לשרטט את ג'קסון לאמב כאחת הדמויות הגדולות בתולדות הטלוויזיה והאנסמבל שסביבו ממשיך להשתדרג מעונה לעונה. ולמרות שהכל מאוד שנון ובריטי ויש רק שישה פרקים בעונה – זאת לגמרי סדרה שצריכה לסתום את הפה לכל מי שמקשקש על "סוף תור הזהב בטלוויזיה".

3. הפינגווין // HBO

בין גנגסטרים רגשניים ומאפיונרים נעלמים, היינו צריכים את אוסוולד קובלפוט כדי להזכיר לנו שלפעמים הדבר הכי כיף בעולם היא סרט מאפיה טוב. גם אם המאפיה בגות'אם האפלה של מאט ריבס, כל האלמנטים הקלאסים נמצאים שם, בתוך סיפור עלייתו ונכלוליותו של אוז. מוטיב הבאטמן הקומיקסי נעלם בתוך הסדרה כמו שקולין פארל נעלם לתוך האיפור, והסיפור הסוחף – כמו הופעות משגעות של פארל וכריסטין מיליאוטי – הופכים את הסדרה הזו ליצירה הכי מעניינת של DC מאז "פיסמייקר". והסיום הכואב רק מעביר עד הסוף את הנקודה, שזו דמות נבל שאנחנו באמת יכולים לאהוב, בדיוק כמו הנבלים הטובים ביותר.

2. סאני // אפל TV

הבשורות הרעות הן שלמרות שאפל מייצרים סדרות נהדרות, הם גם מחסלים אותן פעמים רבות אחרי עונה אחת, כך שלא נקבל המשך לעונה הראשונה והנהדרת של "סאני", סדרה שעוסקת בקשר בין רובוטים לאנשים, אבל בעצם מדברת על אנושיות. ראשידה ג'ונס וסטודיו הפלאים A24 בנה סדרה שנראית כמו עוד פוביה מ-AI, אבל מתעצבת לתעלומה אנושית להפליא עם דמויות שבאמת בא לכם לחבק, כולל (חלק מ)הרובוטים. מתי בפעם האחרונה ראיתם קומדיה שחורה לבבית כל כך? אז נכון, אנחנו לא נקבל פיתרון לשאלה על גורלו של בעלה, אבל הרגעים שתבלו עם סוזי וסאני ביצירה המיוחדת הזאת ישארו איתכם זמן רב. בגדול זה פרק המראה השחורה הכי מתוק שראינו.

1. שוגון // דיסני+/FX

בזמן שכל העולם מחפש את "משחקי הכס" הבאה בכל מיני ספרי פנטזיה ומיתולוגיה, דיסני ו-FX מצאו אותו בספר מ-1975 על יפן של המאה ה-16. "שוגון" של ג'יימס קאלוול, שכבר הפך למיני-סדרה מצליחה מאוד ב-1980, נוצק מחדש כדרמה טלוויזיונית ספקטקולרית, מרהיבה חזותית, נטולת פגמים כמעט בכל הקשור לעיבוד היצירה ובניית הדמויות והמתח הרגשי. ערימות הפרסים שימטירו עליה בטקסי הפרסים מגיעות לה לחלוטין. יהיה מעניין (מאוד) לראות איך מתכוונים יוצריה למתוח אותה לעונה שנייה ושלישית בלי להתבסס על הספר (שמסתיים בנקודה שבה הסתיימה העונה הראשונה). לא היינו מהמרים עליה בתחילת השנה, אבל במבט לאחור לא הייתה השנה סדרה בקנה מידה כזה שהצליחה לעמוד כך ביומרות של עצמה. איזה יופי.