הסינית האדומה חוזרת לטאיזו. עכשיו יובל בן נריה רוצה בר סיני

פורים אמנם מאחורינו, אבל לתחפושת ולנוסטלגיה אין גיל ועונת שנה. לכבוד יום ההולדת ה-12 מתחפשת מסעדת טאיזו האסיאתית־עילית לסינית האדומה – מראשונות המסעדות האסיאתיות בתל אביב וממבשרות הגל הסיני בישראל. מאחורי המסכה והיוזמה עומדים זיכרונות הילדות של שף יובל בן נריה, שאמנם התגורר בירושלים אך ביקר במסעדה עם הסניף התל אביבי של המשפחה. "אכלתי בסינית האדומה לא מעט פעמים. סבא וסבתא שלי גרו ברחוב פנקס, ובכל פעם שהגעתי לתל אביב הם לקחו אותי לאכול שם", הוא נזכר במרק תירס ובאגרול, שבאותה תקופה סחפו את המדינה. מנת בקר ברוטב צדפות הותירה רושם עז בילד שלימים יהפוך לשף. "זה היה סביב גיל שבע-שמונה. אני ממש זוכר את הטעם וזוכר שאהבתי את זה".

>> "פיוז'ן אותנטי": מסעדת שף כשרה ברוטשילד רוצה להאכיל את כולם
>> אף מילה על רובושון: השף אביתר מלכה ומלון אלקונין חוזרים לחיים

לטובת קוראינו המילניאלז נספר שלפני פרוץ המאה ה-21, הסינית האדומה הייתה לא פחות מאייקון קולינרי ותרבותי. היא הוקמה בשנת 1977 על ידי ישראל בויקו, יזם צעיר שחלם לפתוח מסעדה תאילנדית אך החליט להקשיב לעצת חברו, המפיק אברהם דשא פשנל, ופתח מסעדה סינית. לראשונה בעיר הונחו על השולחן מקלות במקום סכו"ם והדלת האדומה, שנתנה למקום את שמו, הפכה לנ.צ. לכל דבר.

עד מהרה טיפסה הסינית האדומה לצמרת רשימת המסעדות בתל אביב (לא שהיו אז כל כך הרבה), והתבססה כמוקד עלייה לרגל ולאצולה התרבותית והחברתית דאז. שמעון פרס, יצחק נבון, אריק איינשטיין ושלום חנוך – כולם אכלו כאן וזכו ליחס אישי מבויקו, שהכיר כל סועד בשמו. בשנת 2017 שמה החלטת בית משפט סוף לסיפור: הבניין נכנס לתהליך שיפוץ במסגרת תמ"א 38 והסינית האדומה נסגרה.

כעת היא קמה לתחייה לשלושה ימים עם כל החשודים המיידיים האהובים – עוף חמוץ-מתוק, צלעות צ'אר-סיו ברוטב ברביקיו סיני, בקר סצ'ואן וכמובן מרק תירס ואגרול. כדי להזכיר שבכל זאת חלפו מאז כמה עשורים, במקום יין פטישים וקינלי (זה מה שהיה אז) יוגשו במהלך הפופ אפ קוקטיילים על בסיס XV Chivas Regal, וויסקי שמתיישן במשך 15 שנים וסופג ארומות מחביות קוניאק מאזור גראנד שמפיין.

המחווה לסינית האדומה משרתת לא רק את האורחים אכולי הגעגוע אלא גם את צוות המטבח של טאיזו, שחלקו מגיע מסין. הטבחים שמוצאם מסצ'ואן, שנדונג, גילין ומחבל פוג'יין יבשלו אוכל מהבית, וזו הזדמנות להיזכר שוב במטבח הסיני ולשאול את בן נריה אם הוא עדיין רלוונטי. התשובה שקיבלנו מפתיעה. "בהגשה קצת יותר אסתטית ובכמויות יותר מדודות על הצלחת, אוכל סיני יכול להיות מאוד רלוונטי. הרבה שומן והרבה סוכר, הסטיקיות של הרטבים – יש משהו בסליז שפורט על מיתרים סנטימנטליים", הוא מסכם ומגלה שהרעיון לא נותר בגדר מחשבה בלבד.

מסתבר שגם אחרי שנים בצמרת הקולינריה בעיר הזיכרון מהסינית האדומה נותר חי ופועם, ובן נריה מנסה לרתום לטובת העניין את חברו המסעדן אבי קשי (צ'יקטי, ורמוטריה). "כבר שנים שאנחנו חושבים לפתוח איזשהו בר שמגישים בו אוכל סיני מטוגן, מלא רטבים ומלא שומן, אולי אפילו איזה באגט סצ'ואן קטן. דיברנו על כך לא פעם ולא פעמיים. אז אבי, אני פונה אליך דרך שורות אלה – הלוואי והיה בר כזה כבר היום". רק אל תשכחו את החמוץ-מתוק הזרחני.
מנחם בגין 23, שבת-שני (22-24.3), להזמנות