ממושבו בתחתית, אודי שרבני צופה עתיד טוב לעיר. אלה המקומות שלו

1. הדר יוסף

תמיד, לעד. המקום בו נולדתי. "אתה יכול להוציא את הבנאדם מהדר יוסף, אבל אתה לא יכול להוציא את הדר יוסף מהבנאדם"? אדרבא; אף פעם לא רציתי שהיא תצא ממני. שכונה – בעברה, לפחות – עם אופי דרומי בתוך צפון העיר. להגיח אל המרכז מתוך המרכז. להיות תל אביבי, אבל להגיע אל תל-אביב בכל פעם מחדש. אני מקדיש את הפסקה הזאת לשמלי – גבאי בית הכנסת "יוסף הצדיק" – שיבדל"א.

הדר יוסף (מתוך ויקיפדיה)

2. חוף שרתון

אני לא טוב ברוחות השמיים, אבל נדמה לי שזה בחלק הדרומי של החוף (למה להסתבך; היכן שגוּטה, אורי זוהר, מכסח במכות את הבלונדיני ושות'). ושם, אחרי כמה מטרים, במקום להיכנס למי הים, אתה יוצא מהם, אתה פתאום כמו עומד על המים; שכבת אדמה מנפחת את בטנה בניסיון אחרון לקחת בעלוּת על מי הים. זה זיכרון ילדות ובכל פעם שאני שם אני מאמן אותו, את הזיכרון, ואת הפליאה. צריך להישאר בפליאה בשביל להמשיך לחיות. צריך לאמן את זה. למדתי לאמן את זה.

חוף שרתון-מציצים (תמונה: shutterstock)

3. שלושת עצי השקמה על האי הבודד בדרך קיבוץ גלויות

בכל פעם, מחדש: לנסוע מימין להם או משמאל להם?

שלושת עצי השקמה בקיבוץ גלויות. אתר ידוע עבור אוהדי כדורגל הנוסעים לבלומפילד. צילום: דרור אבי, ויקיפדיה

*  כוכבית השהיית הרגע לכבוד לשעברים

השולחן ליד השירותים בקפה נח, המעקה בקדמת הבמה ברוקסן, התוספות בגלידה מונטנה, טפטפות המים של האוקטופוס, אקדח האוויר של הפאצ'ה, הבר משמאל בתמר'ז לאונג', להסתכל מהאוטובוס על כתר המזרח ואולי לראות שם את אריק איינשטיין, המבואות באלנבי 58, המרפסת של הסופה ביט, החדרון בשסק, היציאה אל הרחוב מקולנוע גת, שרשרשת התאורה בתרצה 17, הפרסומת המוארת של המשקה אפטר שוק בגודבר, המושבים האחוריים בקו 21 המקורי, חולצות שעדיין נאחזות בשמות של להקות בחומוס בר, המוכרים בדיסק סנטר שכל אחד אמון על סגנון מוזיקה אחר ובהתאם לכך ניחוש החלוקה ביניהם לגבי קליינטיות, השווארמה בדרבי בר, מופע BMX בקולנוע תל-אביב לפני הסרט "חבורת ה-BMX", הדציבלים בתחנה המרכזית הישנה, המדרכה של הפוסט קפה, ג'יינז אדיקשן בפרילנד הראשון, הכיפה הלבנה בעיר הנוער, הפוחלצים בטקסי דרמי, הצפיפות בהס(צ)ין, הג'ין אנד טוניק הראשון בלולה, תה עם נענע בקפה ביאליק, החלון למעלה בקפה בגדד, שלט המחירון הישן במרסנד, האף של גשר מעריב, גולדי בזום ב-9.9.99, האורות המרובעים מאחורי הבמה בבארבי הישן, הלף בראון בדיניץ, הבאסים בפטיש, ההתרחשות בלוגוס לפני ההופעות, הגשר במועדון החלונות הגבוהים, הסלואו הראשון בבית חירות, המעגלים ב-IQ, האורגן בפרסקו, העמודים במצנם, הצבעוניות מחוץ למשרד הכרטיסים קסטל, הגלויות של הדינמו דבש, המעלות ב-42 מעלות.

אריק איינשטיין (צילום: ז'ראר אלון)

** כוכבית נוספת: האזינו לשיר החדש של שרבני ומאור כהן

4. המכביה 

היום יש שם גינת משחקים עם אומגה, אבל בשבילי השטח הזה תמיד יהיה בשמלת מלכוּת של שבת בבוקר; קבוצת הכדורגל של מכבי "משה" תל-אביב ואנחנו מקרקסים את היריבות. ברקע מטוסים מנמיכי רגליים אל שדה דב, וריח – כמו כל בושם טוב שמאגד בתוכו ספציפיוּת שלא ניתנת לשכפול – שמורכב מהביוב של הירקון ודשא הבוקר שמכוסה בטל. אני כותב עכשיו שמות, סליחה ממי שלא עלה לי: שגיא, דודו, גולן כ, גולן ב, עובדיה, טל, אופיר, רני, ערן ל, ערן ב, יניב, דותן ז"ל, גבי, אורי, לי, חגי, גיא, אלעד, אייל, עומר, מאיר, שרון, אסף, ג'קי, רובי.

אצטדיון המכביה ז"ל. מתוך ויקיפדיה

5. העתיד

מתחת למדרכות – אוושות הלב של תל-אביב. ככה היא שומרת על ערנות. כלומר, היא לא שומרת על "עדכניות", אלא מקיימת בתוכה טיימליין, קצב מיוחד. הקצב הזה מייצר – לפעמים דרך תת המודע של המדרכות – את העתיד שלה, והוא מה שאני אוהב בה.

נכון שעכשיו הכל נמצא בהקפאה (ארוכה, ככל שתהיה; קורונה, רכבת קלה), אבל יותר מכל עיר בעולם, תל-אביב יודעת לצאת מחודשת מתוך מצבים שנכפו עליה או שהיא כפתה על עצמה. אני כותב את כל זה עכשיו, כרגיל, מהתחתית, אל העתיד; יודע שאסור לנסח את העיר הגדולה, אלא לתת לה להיות. והעתיד, כולו נהדרוּת.

התחתית (צילום: דין אהרוני רולנד)

לאחרונה יצא האלבום "כמו ששומעים", שיתוף פעולה בין מאור כהן לבין אודי שרבני כאשר הראשון כתב את כל הלחנים והאחרון את כל המילים