מקום לעתיד המוזיקה ומקום לשבור בו דיאטה. העיר של אלפרד כהן
"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים אהובים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: אלפרד כהן, יוזם ועורך יום השידורים המיוחד ברדיו הקצה במלאת 70 ליואב קוטנר, לוקח אותנו לחצר האחורית שלו ולמקום שבו מוצאים את מה שהתרבות שלנו מוחקת. רק אל תשאלו אותו "מה יהיה?"
>> העיר של לליב סיון: קפה של אהבה ומנה של דופמין רומנטי
>> העיר של כנרת רוזנבלום: כיכר שכבר לא מסריחה וגן עדן בים
1. החצר האחורית של הבניין שלי ברחוב ברדיצ'בסקי
בכל יום, פעם בבוקר ופעם בערב, אני יוצא אל החצר האחורית בבניין בו אני גר כדי להאכיל את "שלושת הח׳ותים". אלו שלושה חתולי רחוב: חתולה־בן, חובב, חיימכהן, ולאחרונה הצטרף גם רביעי, חזקל שמו. הם ממתינים לי בנימוס מופתי בחצר לקבל את האוכל לו הם מייחלים, הם כבר בטוחים שאגיע, סומכים עלי בעיניים עצומות שלא משנה מה יקרה, אני אצא אליהם ואתן להם אוכל, אמלא להם כלי המים בכל פעם מחדש, הם בוטחים בי ואני בהם. הם יהיו שם תמיד לתת לי את האפשרות להעניק להם אהבה. המקום הבטוח. זה מה שכולם צריכים אני חושב.
2. בית הקברות טרומפלדור
התחלתי דיאטה במלחמה, ובעקבותיה התחלתי גם לעשות "הליכות" בבקרים. אני יוצא מהבית שלי אל הים, בחזור אני עובר דרך הרחובות הקטנים הסובבים את בית הקברות בטרומפלדור. כשאני חולף על בית הקברות אני מאט את צעדיי ומביט לתוכו, חושב על כל המתים הקבורים שם, יקיריהם של אנשים שאני לא מכיר או מפורסמי תל אביב שאני כן מכיר כמו למשל אריק איינשטיין. אני מספר להם על התקופה הנוראית שמדינה ישראל חווה, לשמחתי אין להם את היכולת לשמוע.
3. בית אריאלה
הספריה, במהלך כל השנים שלי בעיר, היא מקום מפלט. כשהייתי מובטל לפני כמה שנים הייתי הולך שם יום־יום, נע ונד בין המדפים והמדורים, מחפש ספרים לשאול, מעיין בכל מיני הוצאות של אסופות שירה נשכחות, מנסה למצוא משוררים ומשוררות לא מוכרים. כיום אני מבקר בה לעיתים רחוקות, אבל כשמזדמן לי זה תמיד אותו הדבר, שיטוט בלתי פוסק. אני צריך לעשות את זה יותר, לגלות דברים שהתרבות שלנו לצערי מוחקת. שאול המלך 25
4. היכל התרבות
לאחרונה בת הזוג שלי עשתה מנוי לפילהרמונית. פעם בחודש, במוצאי שבת, אנחנו פוסעים בחוסר נעימות בין המפגינים ונכנסים ביראת כבוד להיכל התרבות. אנחנו מתיישבים במקומות הקבועים שלנו ולשעה וחצי אני מתענג על מוזיקה חיה של עשרות נגנים. היכל התרבות, בעוד כמה שנים, יהפוך למקום עוד יותר חשוב ממה שהוא היום. המוזיקה החיה תתפוס יותר מקום אם נרצה להאזין למוזיקה מקורית המבוצעת על ידי אנשים ולא על ידי אלגוריתמים.
5. רומיה
אני ממעט לצאת מהבית, על אחת כמה וכמה לאכול בחוץ. אני מכין הכל בבית, שליחי וולט מתדפקים על דלתי בכל שישי עם כל המצרכים שאני צריך. אבל יש מקום בשוק הכרמל שאני פוקד מדי פעם בימי שישי. מקום חם, עם מוזיקה טובה ופשוטה, אוכל תימני חסר כל יומרות, פשוט, כיפי, המקום המושלם לשבור את הדיאטה. הרומיה. הכרמל 15
מקום לא אהוב בעיר
קניון TLV. אני לא מצליח להבין מה בער לתכנן ולהקים קניון על חורבות השוק הסיטונאי, במקום להקים מיני פארק בלב ליבה של העיר, עוד מקום עם עצים, דשא וטבע עירוני. קניון כל כך מיותר. מפגע עירוני. קרליבך 4
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני יום העצמאות שוחח אריאל קלצ׳קין עם האמן יאיר גרבוז בפודקאסט שלו "ברדיו עם קלצ׳קין" עם האמן יאיר גרבוז. זו שיחה שהעניקה לי המון תקווה, שנתנה לי את הכוח להמשיך את מה שאני עושה, לכתוב, לקרוא ולשדר ברדיו הקצה ולו רק למען אותם ימים טובים ומתוקנים שיבואו. לאגור כח לתקופות טובות יותר.
2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "אולי הלילה", מתוך האלבום השני של איציק פצצתי. האלבום הזה יצא בפברואר השנה, עד אז, רוב המוזיקה הישראלית החדשה שיצאה הייתה קאברים לשירים ישנים, שירי תפילה לשחרור החטופים ושירי שכול. השיר השמח הזה הגיע משום מקום, איתו הבנתי שאנחנו חייבים את זה לעצמנו, לשמוח, או כמו שהשיר אומר "לרקוד עם דמעות בעיניים".
לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל מה שקשור בעוטף עזה ובקהילה שלהם, חבל ארץ ואנשים שחובה עלינו לשקם וכמה שיותר מהר. אם הייתי יכול הייתי קונה את כל החולצות בכל המידות של הפרויקט "עוטף", שיתוף פעולה של מסעדת האחים עם המותג קון.
4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לכל אמני תל אביב באשר הם. קנו מרצ'נדייז של להקות, קנו ספרים של יוצרים ויוצרות, לכו לתערוכות, קנו ציורים שלהם אם אתם יכולים.
5. מה יהיה?
בגדול יהיה חרא, אנחנו צריכים להבין שהולכות להיות שנים נוראיות, תקופה חשוכה. הייתי מוסיף לשאלה את השאלה "מתי יהיה טוב?", ואז הייתי עונה על זה שעוד חמש שנים. היסטורית, זה הזמן שלוקח למדינה שלנו לצאת מאסונות גדולים כמו מלחמות ואני מאמין גדול של ההיסטוריה. בעוד חמש שנים יהיה כאן הרבה יותר טוב.