הבמה הראשונה שעלה עליה והקניון שמריח מדהים: העיר של בן פרי
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: השחקן בן פרי על החיבור שלו למטבח שהביא אותו להכין בורקסים על הבמה ועל המקום האחד שמתאים לכל מצב רוח
1. הטיילת
אין על הים. מחוף תל ברוך ועד לרידינג. מאז השיפוץ והפתיחה של הטיילת של חופי שדה דב (ז״ל) המקום הפך למינימום גרסת מזרח תיכון של וניס ביץ'. הים מתאים לכל מצב רוח. גם אם אומר זה לצאת מוקדם בבוקר (אני נמנה על אנשי מועדון החמש…) מתוך רצון לנצח את המערכת אבל בעצם לגלות שבין מאות הרצים בשעה הזאת אתה ממש לא היחיד שניצח אותה. הים מעולה כדי לרוץ, להשתכר, לבלות עם הילדים. או לרוץ שיכור מהילדים.
2. רחוב גזר
הבית של ההורים שלי. אין על הבית של ההורים. כילד, גדלתי במקומות שונים בעולם. בגלל האהבה של אבא שלי לעסקים והכישרון שלו בעולם המסעדנות, עברתי אין ספור ערים ומדינות, ביניהם לונדון, לוס אנג'לס, סאן פאולו ורמת השרון. אבל הבית של ההורים הוא לא מקום פיזי כמו שהוא רגשי. לאחרונה חגגתי 40, אבל כשאני אצלם, שכוב על הספה, אוכל מתוך סיר – אני לנצח אהיה בן 16.
3. צוותא
בשנת 2002, כשהחלטתי לקחת את עניין המשחק צעד קדימה, הלכתי להיבחן לסטודיו למשחק ע״ש ניסן נתיב (ז״ל). הבחינות עצמן בנויות משלושה שלבים, כשהשלב השלישי (והמכריע) נערך על בימת צוותא. אני זוכר כל רגע מתוך הבחינה הזאת. הבמה הרגישה כל כך גדולה, הקהל היה חשוך והיושבים בו (המורים שבוחנים) רחוקים שנות אור. אני זוכר את ההתרגשות שהייתה לי בגוף. התקבלתי, ולימים הכיתה שלי הפכה להיות חלק גדול ובלתי נפרד מחיי עד היום – ציפורלה. אותה במה ממשיכה ללוות אותי במשך 15 שנות פעילות עם אין ספור הצגות של ציפורלה, מופע היחיד שלי ONE BEN SHOW ופסטיבל תיאטרון קצר.
4. קניון רמת אביב
התלבטתי אם לכתוב את זה כי אני לא יודע מה הקוראים יחשבו עליי, אבל וואלה, במקרה הזה לא אכפת לי. יש משהו בקניון הזה שעושה לי אוויר בראש. אולי זה בגלל הגאון שסידר את החנויות שיהיו בדיוק ברצף שהן צריכות להיות, אולי זה כי אין שם יותר מדי אנשים או רעש, ואולי זה אפילו הריח. באמת, גם בחניון – זה כאילו מישהו כל הזמן עושה שם ספונג'ה. בחניון! בכל אופן, למי שיש בעיה עם זה, אז שילך… לשם. וידבר איתי.
5. המטבח הביתי שלי
המטבח בבית שלי בשכונת תל ברוך, כי אין, אבל אין על המטבח. אבא שלי מסעדן ובאופן טבעי גדלתי בתוך המטבחים משתנים לאורך השנים. מה זה גדלתי, אני מתכוון – נולדתי. ליטרלי. בגלל המקומות המגוונים בהם חיינו, נוצרה אצלי משיכה לדמויות שפקדו את המאפיות/מסעדות והרבה מהן נכנסו לי ללב, לגוף ולראש. אני חושב שזאת אחת הסיבות הראשונות שהתאהבתי ברעיון של לשחק אותן ולפנטז על במה ויצירה. מגיל מאוד צעיר – זה מה שהייתי עושה. בחוגי תיאטרון או בסלון מול כל המשפחה. אבל בגלל שהייתי כל כך בטוח שאהיה שחקן, לא שמתי לב שאני סופג גם את עולם הבישול והאפייה.
תמיד פלירטטתי עם הרעיון של להתעסק באוכל, עד שהגיע הקורונה וקיבלה את ההחלטה בשבילי. אז התחיל הטריפ החדש של חיי – הכנת פילאס (בורקס) טורקי מהבית. בצק ללא חמאה או מרגרינה שאני מכין לבד וממלא במילויים שונים (כן, יש גם טבעוני). למעשה, המטבח הפך לעוד במה עבורי, ובמופע היחיד שלי אני אפילו מכין פילאס לעיניי הקהל ומוכר אותו בסוף המופע בדוכן בחוץ ליד הבייגלה.
View this post on Instagram
בן פרי יופיע בפסטיבל תיאטרון קצר 24# בצוותא שיתקיים בין התאריכים 8-10.12, ובימים אלה אפשר גם לצפות במופע היחיד שלו, ONE BEN SHOW בתיאטרון הבימה. ותבואו רעבים. אומרים שהבורקס הצגה 🙂
>> העיר שלי: מאות המלצות על המקומות הכי אהובים בעיר במקום אחד
>> הכלבים המדליקים בעולם וקפה שלא מתנשא. העיר של מלכה שפיגל
>> בר לוהט במעלה גמלא וחוף סודי בכנרת. הלא-עיר של גבע אלון