הבית הכי קסום בתל אביב ומקום למוזה להתפרע. העיר של גלעד קלטר

גלעד קלטר. צילום: סשה בזברדיה
גלעד קלטר. צילום: סשה בזברדיה

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: גלעד קלטר מככב בתיאטרון גשר מ-1998, אבל אתם יכולים לקרוא לו סקווידוויד, שאת דמותו הוא מדבב ובדמותו גם יופיע ב"בובספוג: המחזמר". יצאנו איתו לסיבוב שכולו היקסמות ותקווה, כל הדרך מכיכר הדמוקרטיה עד לבית של סבתא

גלעד קלטר הוא שחקן תיאטרון גשר מאז 1998 ואחד מבכירי המדבבים בארץ (דופנשמירץ! חטפני! סקווידוויד!); בימים אלה הוא משחק בהצגות "שלום מלחמה", "ריצ׳רד השלישי" ו"מי כמוני" בתיאטרון גשר (פרטים וכרטיסים כאן), וצפוי לככב במחזמר החדש "בוב ספוג – המחזמר" של התיאטרון הארצי לצד עידו מוסרי ולירון ברנס (אתם בטח מנחשים מה מחכה לכם כאן)

>> אור בימים חשוכים ומקום ליצירה חתולית // העיר של אילנה זפרן
>> העיר שלנו: 9 המלצות מעולות שקיבלנו השבוע בתל אביב

1. תיאטרון גשר

הבית השני שלי משנת 1998. כשהצטרפתי עוד היינו מציגים באולם בנמל יפו ואז בשנת 2000 התיאטרון עבר לנוגה. בשנים האחרונות המתחם התפתח והתחדש, ועם הקרבה לים אני חושב שחוץ מזה שתיאטרון גשר הוא אחד מהתיאטראות הכי טובים בארץ, הוא גם במיקום הכי שווה!!!
שדרות ירושלים 9

לוקיישן לוקיישן לוקיישן. תיאטרון גשר (צילום: יחסי ציבור)
לוקיישן לוקיישן לוקיישן. תיאטרון גשר (צילום: יחסי ציבור)

2. כיכר הדמוקרטיה // צומת קפלן-בגין

בכל פעם שאני מגיע לצומת הזו, בין אם להפגנה או לשם סידורים בעיר, אני חש את העוצמה הבלתי רגילה הזו שהמקום הזה חווה בתקופה האחרונה. צומת של יאוש וקושי שפוגש תקווה ורצון לעתיד טוב יותר.

כל המדינה בצומת. כיכר הדמוקרטיה, 8.7.23 (צילום רחפן: גיתי פלטי)
כל המדינה בצומת. כיכר הדמוקרטיה, 8.7.23 (צילום רחפן: גיתי פלטי)

3. ת"א תרבות דה וינצ׳י

מתחם קסום ויפהפה ליצירה עירונית. כבר כמה שבועות שאני ושותפתי לכתיבה נפגשים שם לכתוב וליצור. המפגש עם יוצרים נוספים, במתחם שמעוצב כל כך יפה ונוח, מזמין את המוזות להתפרע!
דה וינצ'י 14

יאללה מוזות, להתפרע. תא תרבות דה וינצ'י (צילום: עופר ריבק)
יאללה מוזות, להתפרע. תא תרבות דה וינצ'י (צילום: עופר ריבק)

4. טיילת הפארק החופי

הטיילת החדשה מחוף תל ברוך לצוק. כחלק מההתפתחות העירונית נבנתה טיילת מדהימה ביופיה, עם שבילי רכיבה והליכה נוחים ומוארים ופינות חמד שמשקיפות על הים. להיות בארץ ולהרגיש בחו"ל.

הקסם שקורה בקצה העיר. טיילת הפארק החופי (צילום: יותם מונק)
הקסם שקורה בקצה העיר. טיילת הפארק החופי (צילום: יותם מונק)

5. הבית ברחוב ברק 10

סבתי, אביגיל ינאי, ילידת תל אביב משנת 1926, מתגוררת שם. התמזל מזלי לבלות שם את כל ילדותי, ועד היום כשאני מגיע לבקרהּ אני מרגיש שאני נכנס לבית הכי קסום בתל אביב.

הצמחיה משמאל מסתירה את הבית, אבל תסמכו עליו. רחוב ברק בצהלה (צילום: גוגל סטריט ויו)
הצמחיה משמאל מסתירה את הבית, אבל תסמכו עליו. רחוב ברק בצהלה (צילום: גוגל סטריט ויו)

מקום לא אהוב בעיר

כל אזור התחנה המרכזית החדשה מוזנח ומאוד לא מזמין. אני חושב שהגיע הזמן ממזמן לשדרג את כל האיזור הזה לרווחת התושבים והעובדים הזרים שגרים שם ובשכונות ליד.

המפגע העירוני הגדול במזה"ת, איתנו לנצח. התחנה המרכזית (צילום: שאטרסטוק)
המפגע העירוני הגדול במזה"ת, איתנו לנצח. התחנה המרכזית (צילום: שאטרסטוק)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בעקבות אירועי שבעה באוקטובר, הרמנו בתיאטרון גשר מופע שמטרתו העלאת המורל. "שלום, מלחמה", חברי הטוב הבמאי אמיר. י. וולף כתב וביים, ושחקני התיאטרון שרים, מנגנים ומשחקים. הדובדבן שבקצפת מבחינתי הוא שאני משחק בהפקה הזו לצידו של בני הבכור, רום קלטר. יחד איתו אנחנו מצליחים בענק להעלות חיוך ואף להזיל דמעה, ובעיקר לשיר בקול ובהתרגשות לכל הקהל שמגיע לצפות בנו בתל אביב ובבימות בכל הארץ.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מאז תחילת המלחמה כל דבר "תרבותי" שאני צורך, בין אם זה מהספרות, מהקולנוע או מהטלוויזיה – מקבל משמעות אחרת. אני חושב שאצל כולנו התחלפו הפילטרים. כולנו רואים וחווים הכל אחרת. הסרט האחרון שצפיתי בו היה "הקול בראש 2", סרט כל כך מדויק. נתן לי רגע של אופטימיות. אם בראש של כל אחד מההנהגה שלנו היו מתחלפים ה"מפעילים", אולי דברים היו נראים אחר.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני חושב שצריך לתרום ולהתנדב למאבק להחזרת החטופים. בכל הכח.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רון חולדאי. הייתי מרים לרון חולדאי! אין אף אחד שהוא מושלם, אבל אין ספק שתקופת כהונתו של חולדאי העלתה את קרנה של העיר שלנו בעשרות מונים. אז שימשיך ככה.

מה יהיה?
אני מטבעי אופטימי. אני באמת מאמין שיהיה טוב. כשאני רואה את האנשים שמגיעים לצומת קפלן, את החברים של בני רום בן ה-21, של בני אריאל בן ה-17 ובני הקטן בן בן בן ה-9, אני רואה שיש עתיד.