קוראים לו אייל רגב (אבל אתם תקראו לו גרב), והוא יזם וראפר שאוחז באלבום חדש שבו הוא מפרק את הרפתקאותיו בהייטקס, ואותו גם ישיק בהופעת בכורה במרץ 2 (7.1); סחטנו ממנו המלצות על מקדש קומיקס, שכונה שאין סיבות להגיע אליה ומרכז לתרבות עצמאית. בונוס מיוחד: מרימים ל"עין השביעית" ולעיתונות עצמאית
>> גרב (אייל רגב, 30,כדאי שתעקבו) הוא ראפר ויזם שהקים בגיל 25 יחד עם ליאור נוימן את Redefine.dev, חברת ייעול תהליכי פיתוח. החברה, שמכרה לחברות מובילות בארה"ב, התקשתה לעמוד בקצב השינויים של שוק הפיתוח ונסגרה בסוף 2024. החרוזים והמקצבים ששימשו את גרב בעיקר לצחוקים עם החבר'ה הפכו לדרך לעבד את החוויה שלו, ויחד עם מפיק-העל רועי דורון (שהפיק את ג'ימבו ג'יי, אילן פלד, נטע וינר ועוד) הביאו לעולם את "פירסט טיימר", אלבום שעוסק בחלום היזמות ושברו, בחשבון נפש ובכל מה שלא מספרים לכם עליו בהייטקס. מופע ההשקה של האלבום יתקיים ב-7.1 במועדון המרץ 2 ואתם כמובן רוצים להיות שם.
>> פוטנציאל של יצירתיות ודיסוציאציה בים // העיר של תמרה מובשוביץ
>> כוך קסום להופעות ושביל סודי אל הילדות // העיר של הילל סנדמן
>> מאפה שהוא טיול הביתה ומקום פשוט להיות // העיר של סאמר סלאמה
1. רמת החייל
באלבומו הראשון עמית אולמן (אז פדרו גראס), ענה על השאלה "מאיפה אני בא?" – ובכן, אני בא מרמת החייל. אל התיכון שבו למדתי ברמת גן הייתי מגיע באוטובוס, בערבים הייתי יוצא לערים השכנות, ובין לבין הייתי מבלה עם חברים בפארק הירקון. מאז, המקום שינה את פניו ומלבד משפחה או המיקרו-קוסמוס הכלכלי שנבנה ברחוב הברזל בו עסקים ניזונים מעסקים אחרים, אין הרבה סיבות להגיע. עם זאת, בכל רכיבה לבית הוריי אני נזכר בקו 20, בחברים שעבדו באוונגרד בגיל 16, או ביציאות כיתה למקס ברנר – שכבר איננו.

2. השכן
אלו שעובדות ועובדים רוב השבוע מהמשרד יודעים שיום העבודה סובב סביב ארוחת הצהריים. מסעדת השכן של גדעון בן עזרא באבן גבירול הפכה את ארוחת הצהריים להרבה יותר מהפסקה. חבריי משלל חברות ומשרדים התקבצו מדי יום במסעדה כדי לקבל עוד טעימה של בית במהלך היום – אוכל טעים, יחס משפחתי, ותפריט משתנה מיום ליום שינו את השיח מ"איפה נאכל היום?" ל"מה יש היום בשכן?". גם היום, אחרי שסגרנו את המשרד, אני מקפיד לקבוע כל פגישה באזור הבימה, קפלן ושאול המלך בתקווה שגדעון שמר לי אוכל הודי וקארי טופו.
אבן גבירול 8 תל אביב

3. הנגב 4
סביר להניח שהכתובת לבדה לא תגיד לכם כלום, אבל תסמכו עליי, אתם מכירים את המקום. אי שם בין מגזינו לשוק לוינסקי מסתתר לו מפעל המוזיקה החשוב בתל אביב. המוני אמנים ומפיקים עברו בשער הכסוף שבכניסה וזכו למקום של כבוד בהיכל התהילה הישראלי – שאנן סטריט, ג'ימבו ג'יי, ג'יין בורדו, טדי נגוסה, רועי דורון, מיכאל סוויסה, איתמר ציגלר ועוד. עד היום לא הצלחתי לפענח אם הקסם שדבק בכל אחד מהשירים שהוקלטו שם נובע מג'ונגל הבטון של נווה שאנן או מהאקוסטיקה באולפן, אבל אני יודע שעבורי – זה להכנס למקום שאני יודע שכל תפקידו – הוא מוזיקה.

4. קומיקאזה
מאז שאני זוכר את עצמי ספרי פנטזיה ומדע בדיוני היו חלק בלתי נפרד ממי שאני ועולמות הקומיקס תמיד סיפקו לי נקודת מפגש בין המדיום הסיפורי לבין המדיום הויזואלי. ההתנגשות הזאת מייצרת חדשנות ויצירתיות יוצאת דופן. לפעמים אלה גיבורי על, פעמים אחרות אלה סיפורים על מהפכנים במסיכה ולפעמים אפוס מד"ב נוגע ללב. כשבן דודי, דניאל, לקח אותי לקנות ביחד קומיקסים במבוך התל אביבי שמכונה בפשטות "הסנטר", את רוב זמננו שם כילינו בחיפושים אחר החנות "קומיקאזה", שמאז הספיקה לשנות לוקיישן למקום קצת יותר קל לאיתור. גם עכשיו בלוקיישן הכבר לא כל כך חדש שלהם, הם עדיין הבית לאוהבי הקומיקס בארץ ואני תמיד יכול לסמוך על זה שאני אמצא שם משהו טוב לקרוא.
דיזנגוף סנטר, קומה 2
5. המרץ 2
בינואר 2024 עבר מועדון הבארבי מרחוב קיבוץ גלויות לנמל יפו – למרחב חדש, מפנק ורחב – עבור האומניות והאומנים הגדולות בארץ. את המקום שלו בלב תרבות האינדי של תל אביב הוא פינה למועדון המרץ 2. מאז הקמתו בשנת 2021 הפך המקום הפך למרכז תרבות השוליים התל אביבית וליצירה עצמאית, עם אמנים מוכרים יותר ופחות. הוא הוכיח לי ולרבים אחרים שאין דבר שקהל תל אביב אוהב יותר ממוזיקה טובה ורחוב קיבוץ גלויות דרך הופעות של אמנים כמו טדי נגוסה ואפרת רפפורט. באופן ברור, המרץ הוא המקום הנכון שמשלב סאונד אנרגטי ואווירה אינטימית – דברים שעבורי הם הכרחיים למופע השקת האלבום שיתקיים ב-7 בינואר 2026.יאללה, בואו.

מקום לא אהוב בעיר:
רחוב הרכבת/יהודה הלוי.לרחוב הרכבת יש את כל הנתונים להיות רחוב שוקק בעיר עם מסעדות מובילות כגון טאיזו, מגזינו וטאקריה, חניון דו קומתי גדול לעסקים ובילויים, מקומות בילוי ליליים כמו הכולי עלמא וקרבה ללב ליבה של העיר – רחוב רוטשילד. עם זאת – מדובר במפגע תברואתי. תל אביב עשתה מאמצים רבים ומתמשכים להטמיע אדריכלות עוינת ברחבי העיר על מנת להסתיר את בעיית מחוסרי הבית ההולכת וגדלה – ודחקה אותם לאיזורים פחות אטרקטיביים, שנמצאים מרחק רחוב "בצלאל יפה" אחד ממרכזי הבילוי העירוניים. מדובר בכישלון מתמשך של העיר לספק תמיכה לאלו שצריכים אותה, ומגורים ומחסה לאלו שלא מצליחות או מצליחים לצאת מהמעגל.

השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מועדון כתב – אמאל'ה ואבאל'ה. טובות וטובי הכותבות והכותבים של העיר (ולפעמים אף מחוצה לה!) מגיעות לתת 7 דקות חדות, נוקבות ומצחיקות פיפי על מילה שנבחרה מראש עבורן. המילים מתחרות ראש בראש (לדוגמה בר מול מסעדה, עונש מול פרס) והמנצחת זוכה באהבת הקהל (ונחש גומי).
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני סאקר למחזות זמר, ומאז פרוץ המלחמה ראיתי את המילטון פעמיים (נוספות) ואת "אשתו של הנוסע בזמן" בלונדון, את "היי אוון הנסן" ו'חב"דניקים' בקאמרי ואת Hazbin Hotel ב-Amazon Prime שפרץ לחיי ולא עזב את הספוטיפיי שלי מאז. יחי האקספיזם.
לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
העין השביעית ("שקוף", "המקום הכי חם בגהינום"). בשנים האחרונות לא ניתן לדעת כבר מה אמיתי ומה לא בתקשורת. המסקנה המתבקשת היא שכל מערכת עיתונאית שכפופה לקבלת החלטות כלכלית (כולל כלל ערוצי החדשות בטלוויזיה) היא כזו שנגועה בפייק או עיתונות מטעם. שורש הבעיה הוא פשוט: תפקידה הבסיסי של עיתונות היא להיות אנטגוניסטית לשלטון באשר הוא ולמצוא ולדווח על בעיותיו (ולא חסרות כאלו) – והשלטון הוא אותו שלטון כמעט לאורך שני העשורים האחרונים. העין השביעית היא לא ערוץ פופולרי ונגיש בשלט וזה מה שהופך אותה לטובה – מדובר במערכת עיתונאית שעוסקת בעיתונות אמיתית – תחקירים, שליחת שאילתות, מחקר עובדות, הרכבת פאזל ודיווח על כשלי השלטון ועל כשלי העיתונות.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רועי דורון. "First Timer", אלבום הבכורה שלי שרועי הפיק היה האלבום האחרון שהופק על-ידו בנגב 4 לפני שיצא לכבוש את מדריד. רועי הוא הבסיסט של להקת ספא (זו שבאה אחרי ה"ג'ימבו ג'יי ו") ואחד האומנים, המוזיקאים והמפיקים המוכשרים, היצירתיים והמבריקים שנראו בארץ. איך אמר נג'י מהאגודה לתרבות הדיור? המפיק הכי טוב בארץ, ואם הוא לא בארץ – כנראה הוא המפיק הכי טוב במדריד.
מה יהיה?
תהיה מוזיקה טובה אם נכתוב על הדברים שבאמת מעסיקים אותנו ביום-יום. אני שומע בעיקר ראפ, ומאוד אוהב הרבה ממה שאני שומע, מהוותיקות והוותיקים יותר עד המוזיקה הכי חדשה ופורצת דרך. אבל רבאק, דיי עם ראפ על ראפ ועל וויד. בואו נהיה טובים יותר.
