אין שום בעיה בתל אביב. לא רוצים? יש ירושלים. העיר של ג'רמי פוגל

בחוף גאולה הוא הופך לאוקיינוס. ג'רמי פוגל. צילום: אביב נווה
בחוף גאולה הוא הופך לאוקיינוס. ג'רמי פוגל. צילום: אביב נווה

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: האיש שהפך את הפילוסופיה לתחום לוהט, ד"ר ג'רמי פוגל, מתכונן לשבוע העיצוב ולא מבקש הרבה מעבר לקצת עצים ושמיים (עם איזו כוסית משקה ליד)

19 בספטמבר 2024

ד"ר ג'רמי פוגל הוא פילוסוף, מרצה ומשורר. מנחה פודקאסטים ואחראי על הליווי הרעיוני ורצועות התוכן בשבוע העיצוב ירושלים 2024. שבוע העיצוב השנתי יתקיים השנה תחת הנושא "התיבה" ויכלול תערוכות, פרויקטים, פעילויות, מפגשים וסדנאות – בבית הנסן הירושלמי  ובלוקיישנים נוספים ברחבי העיר.

>> המקום שבו הגוף נרגע והירח נפגש עם השמש. העיר של טל אלפרשטיין
>> פעם הוא היה ראפר, היום הוא מנכ"ל דרכנו. זאת העיר של נמרוד דוויק

שבוע העיצוב ירושלים בבית הנסן, בניהול חברת רן וולף. צילום: דור קדמי
שבוע העיצוב ירושלים בבית הנסן, בניהול חברת רן וולף. צילום: דור קדמי

1. חוף גאולה

"אם לא תהפוך לאוקיינוס", כתב פעם לאונרד כהן, "תהיה לך מחלת ים כל יום". בחוף גאולה אני הופך לאוקיינוס. חוף גאולה הוא אמת מילולית. אין מה שלא נספג במים. אני הופך שם למדוזה. לחול. הגל שמפסיק להיות גל ומבין שהוא אוקיינוס נהיה שותף לתודעה האוקיינית. המים אל מול המלונות הם בית הכנסת שלי. אני חושב הרבה בזמן האחרון על חלומות ישראלים. על זה שאין רק חלום ישראלי אחד, ועל איך אפשר עוד ליצור מצב שיאפשר לקיים כאן מגוון של חלומות ישראלים. החלום הישראלי שלי מתגשם בחוף גאולה. מטקות, גופי אדם, החול והים, רשרוש של המים. לא חסר שום דבר ואין מה להשלים. הים התיכון באופק עולה לו על פני השמש, וחלף עוד יום. האין קץ לניסים?

בוקר בחוף גאולה. צילום: רפאל ברביבאי
בוקר בחוף גאולה. צילום: רפאל ברביבאי

2. כיכר החטופים

אני כמובן לא אוהב את כיכר החטופים. העצב האינסופי של כל מה שקורה, קרה, ממשיך לקרות, וממשיך לא לקרות, הוא סיוט נורא שכולנו מתחננים כבר להתעורר ממנו. אבל לפחות בתוך כל הסבל חסר הנחמה הזה, אנשים עדיין יוצאים להראות את פניהם האנושיות למשפחות ואחד לשני. לפחות בתוך כל חוסר האנושיות המזוויעה מסביב יש מקום שמנסה להיות אנושי. הלוואי שזה היה יכול לעזור יותר. הלוואי שיחזרו עכשיו כולם, והמקום הזה ייעלם כלא היה כמו חלום עצוב ממנו מתעוררים. לחלקינו הסיוט לא ייגמר. לחלקינו הוא יכול עוד להסתיים. עוד מעט שנה, מאה ואחד חטופים עדיין שם.

כיכר החטופים. צילום: אחמד ג'ארבלי/גטי אימג'ס
כיכר החטופים. צילום: אחמד ג'ארבלי/גטי אימג'ס

3. בית רדיקל

בזמן מלחמה, אמר פעם הובס, חייו של אדם הם "חיי בדידות, דלים, מאוסים, חייתיים וקצרים". אנחנו עדיין לא במצב הטבע מלא הפחד והסכנה המתמדת שהובס מתאר, אבל בהינתן באיך שאנחנו מנוהלים כרגע, ברגע בעל מורכבות גיאופוליטית אדירה וסכנה קיומית מובהקת, על ידי ממשלת קרקס ליצנות דאדאיסטית – יש חשש קל שעוד נגיע לשם. נדמה לפעמים שבן גביר מעדיף מלחמה על פני שלום כמו שהוא העדיף רבין מת על פני רבין חי. הובס טען שכל יצור תבוני מבין שעדיף שלום על פני מלחמה. האם מנהיגינו יצורים תבוניים? מתישהו, איכשהו, אם נרצה לחיות, אם נרצה לנשום, אם נרצה להביט אל אופק כלשהו – לא חייבים, רק אם רוצים – ניאלץ לחזור לדבר על שלום. לכוון לשלום. לחלום על שלום. עצם המילה הזאת רדיקלית היום. טוב שיש מקום בו אפשר לומר אותה ולנסות משהו אחר. משהו שפוי יותר.
מרחב 3426, התחייה פינת הרצל

4. המגדלור

ככה עושים חנות ספרים!
מקווה ישראל 18

החנות הכי כיפית. המגדלור (צילום: אייל אגיבייב)
החנות הכי כיפית. המגדלור (צילום: אייל אגיבייב)

5. פארק המסילה

מה בני אדם רוצים בסוף? לקחת את הילד לנדנדה שירגיש מה זה לעוף. לשבת בסוף דייט ראשון על ספסל. לעבור מבר אחד, בו כבר היה כיף, לבר נוסף, בו יהיה כיף עוד יותר, כי הערב פתאום נפתח. לשבת ערמה של חברה על הדשא. לעשות פיקניק כי עוד אפשר. תראו את התל אביבים המבסוטים האלה! מה הם כבר מבקשים? קצת דשא, כמה עצים, שמיים. איזו כוסית של משהו משמח לעשות איתה לחיים. כל הכבוד למי שיזם את המקום הזה, ברכה ששון ושמחה לכל העוסקים במלאכה!

פארק המסילה (צילום: ציפי בוקשפן)
פארק המסילה (צילום: ציפי בוקשפן)

מקום לא אהוב בעיר

אין. אין לי שום בעיה עם תל אביב. מת על העיר הזאת. שום בעיה. תהיה מה שתהיה תל אביב, אני איתך! אוהב אותה כמו שהיא בדיוק. לא רוצים? יש ירושלים, נשמות! יום מקסים בכותל וביד ושם – בכיף! לא מקבל את הירושלמים שבאים לתל אביב ומתלוננים. תישארו בבית, הכל טוב. אני לא בא לסלון שלך ויורד על הציורים על הקיר. עכשיו, אם אתם מתעקשים, אז כן אומר שהאוטוסטרדה על הרברט סמואל היא… מעניינת? כאילו, הקטע הזה של עיר חוף חלומית שמציבה בין העיר לחוף כביש מהיר הוא, איך נאמר, מיוחד? חבר'ס, אם יורשה לי, מה אם נשים את כל הכביש הזה מתחת לאדמה – ומעליה ניטע כמה עצים, קצת דשא, נדנדות, ספסלים, מקומות לנגן, לקרוא ספר, ושנרד לנו לים בסבבה דרך גני גנים? מה רע בזה? עשיתם את פארק המסילה, לא? הקהל רוצה עוד! פארק הרברט סמואל, ויפה שעה אחת קודם!

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פיליפ קתרין המתוק מדבש בעירום ובכחול, בדמות דיוניסוס, שר בתמימות ילדית בטקס הפתיחה של האולימפיאדה בפריז.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"המדריך" של אפיקטטוס – "כל עוד הדברים ניתנים לך, התייחס אליהם כאילו הם שייכים לאחרים, כהתייחס עוברי אורח לאכסניה שהם לנים בה".

פילוסופיה שנותנת כוח. המדריך של אפיקטטוס
פילוסופיה שנותנת כוח. המדריך של אפיקטטוס

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים. וכל מקום שמתעקש על חמלה. כל נתינה מכבדת את הנותן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל אחד שאיתו באים במגע. חלקינו חוזרים מהקרב וזקוקים לסיוע במעבר הבלתי אפשרי חזרה לרגע של אזרחות. חלקינו בתל אביב במלונות רפאים, חסרי בית מאז אוקטובר. חלקינו בחרדה מול המסכים. חלקינו על סף ייאוש. בואו נרים לכולנו, איך שרק אפשר.

מה יהיה?
משהו.