סנדוויץ' חביתה של בית ואווירת מסיבת כיתה. העיר של דנאי פורת

>> לפני שלוש שנים בדיוק, בראשית ימיו של המדור הזה, אירחנו כאן את דנאי פורת, אז רקדנית צעירה מאוד באנסמבל בת שבע. שנה אחר כך היא כבר הצטרפה ללהקת בת שבע עצמה והנה בקרוב תוכלו לראות אותה ב"מומו" מאת אוהד נהרין (29.9-23.9 בסוזן דלל, כרטיסים כאן), ובחודש דצמבר גם במופע "אנאפאזה 2023" שחוזר לחמש הופעות בלבד ב-Expo TLV (כל הפרטים וכרטיסים כאן). איך שהזמן רץ.

>> העיר שלנו: 7 המלצות לוהטות שקיבלנו השבוע בתל אביב
>> הצביעו תל אביב: סקר טיים אאוט הבינלאומי 2024 יוצא לדרך

1. בוסר

בר יין אהוב מאוד ברחוב החשמל. קשה לי להגיד שיש בו תמיד מקום לשבת, אבל ממש כדאי לנסות. הסיבה לזה היא כנראה בגלל שנעים לשבת שם, יש יינות מעולים, וקצת אווירה של מסיבת כיתה מאווררת. מקום טוב של אנשים טובים. החשמל 5

2. ענן

בר וחנות תקליטים שעוד אפשר להגיד עליו שהוא נחבא אל הכלים, אבל מי שיודע דבר או שניים יודע שכדאי לבקר שם. הוא נפתח בשנה האחרונה על ידי אנשים מתוקים שאוהבים מוזיקה ואלכוהול, ותמיד כיף לשבת על הבר או בחוץ ולהנות מהשילוש הקדוש ביותר: מוזיקה טובה, אנשים אהובים, ואלכוהול טוב. רענן 36

3. סנדר

סנדר היא מסעדה של אוכל יהודי שהיא כמו מנהרת זמן. מלאה בתמונות על הקירות ועיצוב ישן שמחבק. אוכל מדהים (גם למי שלא אוהב גפילטע כמוני) ואנשים טובים שמחכים להאכיל ולהשקות. במקום הזה סבא שלי היה אוכל לפני חמישים שנה. לוינסקי 54

4. המקום של רמי

בתקופה שגרתי ביפו, הייתי חולפת מדי פעם ברחוב דאנטה (רחוב קטן שיוצא משדרות ירושלים), ותמיד הסתקרנתי מהמקום הקטן הזה שנראה שלא ישב בו אף אדם מעולם, ובו זמנית שיש בו סוד הצלחה שרק מובחרים יודעים עליו. לרוב המקום היה סגור ומדי פעם כשהיה פותח הייתי מצליחה להגניב מבט פנימה ולראות איש מתוק שאוהב אוכל ומחכה להאכיל אנשים. יום אחד החלטתי לבדוק מה העניינים שם, וגיליתי את הסנדוויץ חביתה הכי טעים שטעמתי; אווירה של בית כזה, סנדוויץ' שלא מנסה להיות משהו שהוא לא, כזה שגורם לך לרצות לחזור אליו יום למחרת. והדבר הכי יפה בו הוא שהוא עולה 10 שקלים. שדרות ירושלים 83

5. חוף גבעת העלייה/עג'מי

בתור מישהי שגדלה באי ביוון, הסטנדרטים שלי לים גבוהים מאוד. אני מאוד אוהבת את הים, אבל לרוב ממש קשה לי לבלות בו בעיר, מרגישה שהכל סוגר עלי ושאין קסם. משהו בסטינגס של חוף גבעת העלייה, המים הקצת יותר צלולים, הקשתות, הריח של יפו, גורם לי לאהוב את החוף הזה במיוחד ולהרגיש בו בבית.

מקום לא אהוב בעיר

לא מקום ספציפי, אבל שונאת ממש שהעיר נראית כמו אתר בנייה אחד גדול. ואם כבר בונים בה כל היום, אז לפחות שידאגו ששאר התשתיות בה יהיו סבירות ולא יהיה ריח של שתן ברחוב.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "קרוב אלי" של תום נשר. צפיתי בו לאחרונה, וחוץ מזה שאני אוהבת את תום מאוד ומחוברת אליה ולמשפחתה המדהימה, היצירה הקולנועית הישראלית שלה פגעה לי בלב כל כך עמוק ופתחה אותו. היא מצד אחד הדהדה בי כמה חזק המוות טמוע בנו כאן, ומצד שני הראתה לי כמה יופי וכישרון ועומק יש במקום הזה ובאנשים כאן. הקסם שבסרט עצמו, וההבנה שחיים כאן בינינו כמויות של בני אדם מדהימים וחכמים שיוצרים מבפנים ויש להם הרבה מה להגיד ולעשות – עושה טוב בלב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הנזיר והרובה", סרט יפהפה של פאוו צ'וינינג דורג'י; במאי וצלם בהוטני. הסרט מספר את סיפורה של מדינת בהוטן בשנת 2006, שמתחילה את צעדיה בהתחברות לאינטרנט וטלוויזיה ועומדת בפני שינוי קיצוני – מעבר ממשטר מלוכה לדמוקרטיה. תושבי בהוטאן, למרבה האירוניה, נבהלים מהמחשבה על הפיכתם לדמוקרטיה, ולא יודעים עליה אם היא טובה להם או רעה. בסוף הסרט ישנה סצנה שריגשה אותי ממש, שבה הלאמה הבהוטני מבקש לגרש את כל הרוע מאדמת בהוטאן, בהיערכות לקראת הדמוקרטיה כדרך שהולכת ליצור מציאות חדשה, ולכן עורך טקס לאנשי בהוטאן בו הוא אוסף את כל הרובים והאקדחים שנמצאים על אדמת בהוטן, וקובר אותם בבור עמוק באדמה.

הרגע הזה פתח לי את הלב ממש, הזכיר לי שיש טוב בעולם, וגרם לי להאמין שאולי אולי אולי אם אדם סוחף ומעורר השראה כמו הלאמה ירים יתגלה אלינו, אולי נצליח להוריד את הנשקים ולהחזיר את האור לכאן. לאורך כל הסרט, ההתבוננות באזרחי בהוטאן מתגרדים במקומם לאור המחשבה על דמוקרטיה פתחה לי את הראש, וגרמה לי לשאול, מה זו בעצם הדמוקרטיה הזו שאנחנו מקבלים כ"דרכה של העידן המודרני" ומתגאים בה כל כך, אם חסרים בה כל הערכים שהיינו רוצים לחיות על פיהם חיים שלווים של שלום. הסצנות האלו נתנו לי השראה להילחם על הצורה של הדמוקרטיה שהייתי רוצה שנחיה על פיה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"עומדים ביחד", תנועה פוליטית שבה נאבקים יהודים וערבים יחד למען השלום בדרכים מדהימות. הם ארגון אחד מבין כמה שמביאים תקווה לצדק, שוויון ושלום במדינה הזו. היכולת שלהם להכיר בזה שאף אחד מאיתנו לא הולך לשום מקום, להסתכל על העוולות שנעשים כאן בצורה כנה ומציאותית, ולפעול בשביל שינוי וחיים משותפים ובטוחים של יהודים וערבים, נותנת לי השראה ותקווה שיש לנו סיכוי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל אדם כאן שמצליח להתרכז בחייו האישיים והקהילתיים ולעבוד וליצור ולעשות טוב, ובמקביל להילחם בצבא/ לדרוש שינוי, ולהיאבק שיהיה לנו עתיד טוב במקום הזה.

מה יהיה?
כבר לא יודעת. חיים במדינה הזו האנשים הכי מדהימים בעולם, ואיכשהו הגענו למצב שהאנשים הכי גרועים אחראיים עלינו, ואני רק רוצה להאמין ולקוות שהאנשים המדהימים שחיים כאן, מחכה להם עתיד טוב.