סטודיו להתאהב בו ורחוב לשקוע בו במחשבות. העיר של דניאלה מרוז

דניאלה מרוז (צילום: שרון כהן)
דניאלה מרוז (צילום: שרון כהן)

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים ממליצים על המקומות האהובים עליהם. והפעם: דניאלה מרוז, במאית ואמנית, מציגה עבודת וידאו-ארט מהפנטת בגלריה מוסררה הירושלמית, לוקחת אותנו למקומות שבהם טרם ביקרנו בתולדות המדור (ארכיון מכון לבון! ציון החייט!) ואומרת תודה לקורין אלאל

>> דניאלה מרוז, אמנית ובמאית, מציגה את עבודת הוידאו-ארט החדשה "הנחש בא", במסגרת התערוכה הקבוצתית "ארבע לב מקום" (אוצרים: אבי סבג ואיילת השחר כהן), שבמסגרת חממת האמנים למצוינות בשיתוף קרן מנדל בגלריה של בית הספר מוסררה בירושלים. הוידאו-ארט הוא תיעוד של מופע שהופק במיוחד לילדים ונוער חרדי בשכונת מוסררה והוצג במגרש הספורט המקומי, גרסה אנושית של "הוקי אוויר", בו שני רקדנים לבושים באובייקטים מעץ ונעים במגרש על גלגלים במצב אופקי, ודיסקית כוכב שאותה הם מנסים להניע במגרש. שזה בול כמו החיים שלנו, בעצם.

>> העיר של רעות ענבר // כיכר עם נוף לים וכיכר שמפריכה את הבולשיט
>> העיר של לאה לב // המקסיקנית הכי אותנטית ומקום לקנות בו דיסקים

מתוך העבודה "הנחש בא", דניאלה מרוז (צילום: אבי סימן טוב)
מתוך העבודה "הנחש בא", דניאלה מרוז (צילום: אבי סימן טוב)

1. הספריה למחול בבית אריאלה 

זו ספריה קסומה שנמצאת שם למטה בבית אריאלה – מקום שבו הספרניות יודעות הכל על מחול וכל מה שבתפר. יש שם ממש אוצרות וכל מה שאי פעם תרצו לדעת על המחול הישראלי וגם ספריית וידאו למחול שזה בכלל מטורף.
שאול המלך 25

ששששששש. בית אריאלה (צילום באדיבות עיריית ת"א-יפו)
ששששששש. בית אריאלה (צילום באדיבות עיריית ת"א-יפו)

2. מכון לבון 

מכון לחקר תנועת העבודה, זה מקום שנחשפתי אליו כשהתחלתי לחקור את מפעלו של סבי המנוח שלמה צירולניקוב וגיליתי שחלק מספריו וכתביו – והכי חשוב ראיונות שהוקלטו איתו – נמצאים ונשמרים שם בארכיון. שם זכיתי בפעם הראשונה לשמוע את קולו. אז גם להגיד להם תודה על הנדיבות ותודה שזה קיים!
קהילת קייב 17 

השבוע נציין 104 שנה לועידת היסוד של ההסתדרות שנערכה בחנוכה תרפ"א – התמונה מאוסף התמונות של מכון לבון היא התמונה היחידה הקיימת של ועידת יסוד ההסתדרות

Posted by ‎מכון לבון – ארכיון תנועת העבודה‎ on Sunday, December 22, 2024

3. רחוב מלצ'ט  

איפה שאני גרה ולדעתי הרחוב הכי טוב בתל-אביב 🙂 זה הרחוב שהכי כיף ללכת בו ולשקוע במחשבות. תל אביב של פעם מבצבצת שם עוד בין הבניינים שעוד לא עברו תמ״א, ואולי החלק האהוב עליי הם שלטי ״הכאן גרו״ שמופיעים אחת לכמה בניינים ונותן הצצה לכל החיים שעברו שם. 

תל אביב בטעם של פעם. רחוב מלצ'ט (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)
תל אביב בטעם של פעם. רחוב מלצ'ט (צילום מסך: גוגל סטריט ויו)

4. הסטודיו של דורון אשכנזי 

סטודיו שמגיעים אליו ומתאהבים. כבר כשנכנסים התודעה קצת משתנה – משהו שם תמיד חמים ועושה לי נעים בלב – למרות שכשאני מגיעה זה ימי פרה-פרודקשיין וזה תמיד הימים הכי לחוצים, אבל כשפוגשים את דורון ורחל אשכנזי המדהימים, מדברים איתם על החיים, על יצירה, על אמנות ואז נעלמים קצת בין החליפות והבגדים ויש תחושה שהכל יהיה בסדר ושואבים השראה כח ומוטיבציה להמשיך.
אבולעפיה 16

החליפות של דורון אשכנזי. מתוך פרסומת ל"שופרא" (בימוי: דניאלה מרוז/צילום: מישה קמינסקי)
החליפות של דורון אשכנזי. מתוך פרסומת ל"שופרא" (בימוי: דניאלה מרוז/צילום: מישה קמינסקי)

5. ציון החייט 

לרוב אני גם מעצבת את התלבושות או את הבגדים להפקות שאני מביימת, וציון אברמוב הוא ממש מורה דרך שלי בעניין. הכרתי אותו כשיצרתי את הסרט שלי "ניצחון השמש העולה", ששם התחלתי לעצב תלבושות. מאז בכל פרויקט שאני עושה אני תמיד מוצאת את עצמי מגיעה אליו, הוא יוכל לפרק כל סקיצה לגזרה ולמחשבה תלת מימדית, הוא רואה בן אדם ויכול לנחש את המידות שלו כבר לפי תמונה כמעט, לראות אותו עובד זה ממש לראות מאסטר בפעולה, למדתי ממנו המון ועוד לומדת. תודה ציון!
שינקין 14 ב' 

כן, את זה ציון החייט תפר. מתוך "ניצחון השמש העולה" (צילום: דניאלה מרוז)
כן, את זה ציון החייט תפר. מתוך "ניצחון השמש העולה" (צילום: דניאלה מרוז)

מקום לא אהוב בעיר

רחוב אלנבי. מחכה שיחזור לקדמותו. מתי זה אמור להסתיים?

עבודות בפרצופה של האנושות, לנצח. רחוב אלנבי (צילום: יחסי ציבור/חי – חילונים ירוקים)
עבודות בפרצופה של האנושות, לנצח. רחוב אלנבי (צילום: יחסי ציבור/חי – חילונים ירוקים)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ראיתי את הסרט ״כאן ולתמיד״ של רוברט זמקיס, הבמאי של "פורסט גאמפ" (אחד מהסרטים האהובים עליי). הסרט הוא בין וידאו ארט לקולנוע, נראה שלא ברור כל כך הפורמט שלו, מבחינתי הסרט מאוד מושפע מסרט האנימציה "טנגו" (1981), סרט עם קונספט גאוני – הכל קורה באותו חלל (אותו פריים כמעט) אבל הדמויות והתקופות משתנות – אז היה מגניב לראות פיצ'ר שהוא כולו כזה. יצאתי מהסרט מעודדת ואופטימית, שאיזה כיף שיש מקום לסרטים ניסיוניים בתוך המיינסטרים וזה שהחיים האלו עוברים על כולם, כל אחד והסיפור שלו. 

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הייתי בהופעה של קרולינה בבארבי והיא אירחה את קורין אלאל זכרונה לברכה (עברו כבר כמה חודשים טובים מאז אבל זה ממש נצרב לי בזיכרון), כשקורין עלתה כל הקהל שאג ושר ביחד איתה, הרלוונטיות של השירים שלה למצב העכשווי ובו זמנית הנוסטלגיה הנעימה שמזכירה תקופות טובות יותר, צרחתי את השירים ודמעתי תוך כדי. תודה לך קורין!

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום למטה משפחות החטופים – בכל דרך שניתן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבים (גם אם הם לא כולם תל אביבים) שהכי צריך להרים להם כרגע הם חסמבה (צעירי משפחות החטופים), מבחינתי הם חבורת מנהיגים חזקה ואמיצה שהלוואי ופני המדינה היו נראים ככה. הכח האינסופי שקיים בהם מעורר תקווה בכולם, האם יש מאבק יותר צודק מזה? ולמה זה בכלל מאבק?

מה יהיה?
לא יודעת, מקווה שיותר טוב ולא ההפך. אני מאמינה בדור שלנו, וזה קצת אולי מרגיע אותי.