סטודיו להתאהב בו ורחוב לשקוע בו במחשבות. העיר של דניאלה מרוז

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים ממליצים על המקומות האהובים עליהם. והפעם: דניאלה מרוז, במאית ואמנית, מציגה עבודת וידאו-ארט מהפנטת בגלריה מוסררה הירושלמית, לוקחת אותנו למקומות שבהם טרם ביקרנו בתולדות המדור (ארכיון מכון לבון! ציון החייט!) ואומרת תודה לקורין אלאל
>> דניאלה מרוז, אמנית ובמאית, מציגה את עבודת הוידאו-ארט החדשה "הנחש בא", במסגרת התערוכה הקבוצתית "ארבע לב מקום" (אוצרים: אבי סבג ואיילת השחר כהן), שבמסגרת חממת האמנים למצוינות בשיתוף קרן מנדל בגלריה של בית הספר מוסררה בירושלים. הוידאו-ארט הוא תיעוד של מופע שהופק במיוחד לילדים ונוער חרדי בשכונת מוסררה והוצג במגרש הספורט המקומי, גרסה אנושית של "הוקי אוויר", בו שני רקדנים לבושים באובייקטים מעץ ונעים במגרש על גלגלים במצב אופקי, ודיסקית כוכב שאותה הם מנסים להניע במגרש. שזה בול כמו החיים שלנו, בעצם.
>> העיר של רעות ענבר // כיכר עם נוף לים וכיכר שמפריכה את הבולשיט
>> העיר של לאה לב // המקסיקנית הכי אותנטית ומקום לקנות בו דיסקים

1. הספריה למחול בבית אריאלה
זו ספריה קסומה שנמצאת שם למטה בבית אריאלה – מקום שבו הספרניות יודעות הכל על מחול וכל מה שבתפר. יש שם ממש אוצרות וכל מה שאי פעם תרצו לדעת על המחול הישראלי וגם ספריית וידאו למחול שזה בכלל מטורף.
שאול המלך 25

2. מכון לבון
מכון לחקר תנועת העבודה, זה מקום שנחשפתי אליו כשהתחלתי לחקור את מפעלו של סבי המנוח שלמה צירולניקוב וגיליתי שחלק מספריו וכתביו – והכי חשוב ראיונות שהוקלטו איתו – נמצאים ונשמרים שם בארכיון. שם זכיתי בפעם הראשונה לשמוע את קולו. אז גם להגיד להם תודה על הנדיבות ותודה שזה קיים!
קהילת קייב 17
3. רחוב מלצ'ט
איפה שאני גרה ולדעתי הרחוב הכי טוב בתל-אביב 🙂 זה הרחוב שהכי כיף ללכת בו ולשקוע במחשבות. תל אביב של פעם מבצבצת שם עוד בין הבניינים שעוד לא עברו תמ״א, ואולי החלק האהוב עליי הם שלטי ״הכאן גרו״ שמופיעים אחת לכמה בניינים ונותן הצצה לכל החיים שעברו שם.

4. הסטודיו של דורון אשכנזי
סטודיו שמגיעים אליו ומתאהבים. כבר כשנכנסים התודעה קצת משתנה – משהו שם תמיד חמים ועושה לי נעים בלב – למרות שכשאני מגיעה זה ימי פרה-פרודקשיין וזה תמיד הימים הכי לחוצים, אבל כשפוגשים את דורון ורחל אשכנזי המדהימים, מדברים איתם על החיים, על יצירה, על אמנות ואז נעלמים קצת בין החליפות והבגדים ויש תחושה שהכל יהיה בסדר ושואבים השראה כח ומוטיבציה להמשיך.
אבולעפיה 16

5. ציון החייט
לרוב אני גם מעצבת את התלבושות או את הבגדים להפקות שאני מביימת, וציון אברמוב הוא ממש מורה דרך שלי בעניין. הכרתי אותו כשיצרתי את הסרט שלי "ניצחון השמש העולה", ששם התחלתי לעצב תלבושות. מאז בכל פרויקט שאני עושה אני תמיד מוצאת את עצמי מגיעה אליו, הוא יוכל לפרק כל סקיצה לגזרה ולמחשבה תלת מימדית, הוא רואה בן אדם ויכול לנחש את המידות שלו כבר לפי תמונה כמעט, לראות אותו עובד זה ממש לראות מאסטר בפעולה, למדתי ממנו המון ועוד לומדת. תודה ציון!
שינקין 14 ב'

מקום לא אהוב בעיר
רחוב אלנבי. מחכה שיחזור לקדמותו. מתי זה אמור להסתיים?

השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ראיתי את הסרט ״כאן ולתמיד״ של רוברט זמקיס, הבמאי של "פורסט גאמפ" (אחד מהסרטים האהובים עליי). הסרט הוא בין וידאו ארט לקולנוע, נראה שלא ברור כל כך הפורמט שלו, מבחינתי הסרט מאוד מושפע מסרט האנימציה "טנגו" (1981), סרט עם קונספט גאוני – הכל קורה באותו חלל (אותו פריים כמעט) אבל הדמויות והתקופות משתנות – אז היה מגניב לראות פיצ'ר שהוא כולו כזה. יצאתי מהסרט מעודדת ואופטימית, שאיזה כיף שיש מקום לסרטים ניסיוניים בתוך המיינסטרים וזה שהחיים האלו עוברים על כולם, כל אחד והסיפור שלו.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הייתי בהופעה של קרולינה בבארבי והיא אירחה את קורין אלאל זכרונה לברכה (עברו כבר כמה חודשים טובים מאז אבל זה ממש נצרב לי בזיכרון), כשקורין עלתה כל הקהל שאג ושר ביחד איתה, הרלוונטיות של השירים שלה למצב העכשווי ובו זמנית הנוסטלגיה הנעימה שמזכירה תקופות טובות יותר, צרחתי את השירים ודמעתי תוך כדי. תודה לך קורין!
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום למטה משפחות החטופים – בכל דרך שניתן.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבים (גם אם הם לא כולם תל אביבים) שהכי צריך להרים להם כרגע הם חסמבה (צעירי משפחות החטופים), מבחינתי הם חבורת מנהיגים חזקה ואמיצה שהלוואי ופני המדינה היו נראים ככה. הכח האינסופי שקיים בהם מעורר תקווה בכולם, האם יש מאבק יותר צודק מזה? ולמה זה בכלל מאבק?
מה יהיה?
לא יודעת, מקווה שיותר טוב ולא ההפך. אני מאמינה בדור שלנו, וזה קצת אולי מרגיע אותי.