פריז בשינקין וכיכר שאסור להרוס: העיר של המעצבת דניאל ויינברג
דניאל ויינברג. צילום: לי הרתאן
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: האשה מאחורי המותג Sorry שתשתתף בשבת ב-fab.MRKT הראשון בסטודיו ג'לאדה. לשבת במסעדה הצמודה לשוק ומשם לרכוש את כל מה שצריך בשינקין
1. ג׳לאדה, סמטת בית הבד 3
בית לעיצוב איור ותרבות, ומותג אופנה פעיל מעל עשור. את ירון ג׳לדה הכרתי לפני שנים רבות כשעשיתי איתו את שת"פ החולצות הראשון שלי. בפעם הראשונה ראיתי את האומנות שלי יוצאת מגבולות הפוסטר ומסתובבת בעיר על חולצות של אנשים שבחרו אותה. זה היה מאוד מרגש וכך הבנתי כמה כוח יש במדיום הזה ובחיבור בין אופנה ותקשורת חזותית ומשם קיבלתי הרבה מאוד ביטחון לפתוח את sorry. הסטודיו משמש כבית למעצבים/מאיירים מהמוכשרים בארץ, אפשר לבוא לשם להתחדש בחולצות, מוצרי נייר, לראות תערוכות מתחלפות או פשוט לשבת בסטודיו היפה עם אנשים מוכשרים, לשמוע מוזיקה טובה ולדבר על פילוסופיות החיים. בשבת הקרובה (26.3) יתקיים במקום אירוע ה-fab.MRKT הראשון. מותג הסטריט לייזי איי וג׳לדה אצרו יחד אירוע אופנה, עיצוב ואיור, החושף את מיטב השמות הלוהטים בזירה המקומית. לפרטים נוספים
2. הבסטה
המסעדה שאני יושבת בה הכי הרבה היא הבסטה, שממוקמת ברחוב השומר ליד הכרמל. מדובר בתפריט שמבוסס על טהרת חומרי הגלם המקומיים המובחרים ביותר, שרבים מהם מגיעים ישר מהבסטות של השוק השכן, מה שעושה את זה כל כך נכון. הבסטה מקדשת את אג׳נדת Nose-to-Tail ובכל פעם מחדש אני מופתעת מהאופן בו חומר גלם בסיסי הופך לזהב דרך הידיים המוכשרות והנשמה של השף אילון עמיר. הישיבה באוויר הפתוח כשהשמש של החורף מלטפת, החברים שתמיד פוקדים את המקום, תפריט היין שמציע מבחר מטריף של יינות, כל אלו יוצרים עבורי את החוויה המושלמת כל פעם מחדש.
השומר 4
השומר 4
בסטה (צילום: נטע אלונים)
3. עדינה (המעדניה בשינקין)
הכי קרוב לפריז שאפשר. פריז, העיר האהובה עלי, אחרי תל אביב כמובן, בעולם. אני נוסעת הרבה לפריז ובין לבין תמיד מחפשת להרגיש את הטעמים הריח והאסתטיקה הפריזאית. עדינה – המעדניה מבית מנו וינו שנפתחה בשינקין פינת מלצ׳ט – אוצרת בתוכה את כל הדברים שאני הכי אוהבת: מבחר גבינות מדהים של יצרנים מקומיים וגם מחול, מאפים משובחים, יין מוקפד ומותאם, זיתים ופרחים לשבת. כשאני נכנסת לשם אני מרגישה כמו ילד בחנות ממתקים שרוצה שאמא תקנה לו הכל. לאחרונה נפתחו ברחוב שינקין חנויות בוטיק ליין בשר, דגים (ועדינה) וכך בסיבוב אחד מתחת לבית, אני תופרת את כל מה שאני צריכה בחיים האלה. כמעט.
שינקין 43
שינקין 43
עדינה (צילום: אנטולי מיכאלו)
4. כיכר הבימה
מגיל 20 כשעבדתי בהלנה (ז״ל), ועד היום כשאני הולכת לשם עם שני ילדיי, כיכר הבימה הוא המקום המרכזי, הנעים והיפה ביותר שיש בעיר שלנו. דני קרוון הגאון, זכרו לברכה, השראה גדולה מאוד עבורי ביצירותיי, תרגם את זה כל כך מדויק לכיכר שכולה מפוסלת בצורות גאומטריות ומינימליסטיות כשהיא נקיה ומהודקת. גינת הפרחים הצבעוניים אל מול בוהק הלובן במרחב, המוזיקה הקלאסית ששומעים בזמן שהילדים רצים בדשא, נותנים לי נשימה ולו לרגע להתנתק מהמולת הרחוב הסואן וקשיי היום יום. סוג של תרפיה באסתטיקה ומקור אור בעיר. לאחרונה שמעתי שהעירייה הולכת להרוס את כיכר הבימה ואת יצירותיו של קרוון, במסגרת הקמת תחנת רכבת מרכזית של המטרו. התארגנו כמה חברים, תמר, נועה ויעל הבנות של דני קרוון, להב הלוי ואלדד יניב במטרה להתחיל מאבק ציבורי (ומעוצב) שיעצור את הריסת הכיכר.
תיאטרון הבימה (צילום: שאטרסטוק)
5. בית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה
תרבות. בגלל ובזכות חברת משפחה שעובדת שם, מגיל צעיר מאוד נחשפתי (שם ובבית) למגוון רחב מאוד של סוגי מוזיקה ומופעים, מוזיקה קלאסית, ג׳אז ופיוז׳ן (וגם אופרה לפעמים), בלט ומחול מודרני. הפקות מרהיבות באולם הענק עם הסאונד המדויק והמרשים, נותנים לי המון השראה ביצירותיי. בשנים האחרונות עבודתי כמעצבת התרחבה לדיסיפלינות נוספות ומגוונות בתחומי המיצג, וידאו והפקה. צריכת התרבות בחיי היא מהותית ליצירה המתפתחת שלי וכחלק מהרחבת המדיומים שאני פועלת בהם, אני מוצאת את המופעים שם כמשפיעים עלי מאוד, הבנה של טיפול בחלל, נרטיב, תנועה, טקסטים – מסר, פרופורציות, היררכיות, תאורה, סאונד ומוזיקה כמובן. חשוב מאוד להתלבש יפה ולצאת פיזית לצרוך תרבות בקנה מידה כזה. מרחיב את הלב והיצירה ופותח את הראש. מאוד.
גבר מת מהלך (צילום: באדיבות האופרה הישראלית)