בקו התפר של מחייב ולא מחייב: המקומות האהובים של הדס בן ארויה

1. בוסר

פעם היתה לי פיקסציה לבתי קפה. הייתי יושבת בכל עיר בעולם בכל בית קפה שמצאתי עם המחשב שלי וכותבת. מאחר והפכתי בעל כורחי לאדם מבוגר שעובד במשרד נפרדתי מהפן האישיותי הזה ועברתי להיות בן אדם ששותה יין בסוף יום עבודה. הבוסר נמצא בתחילת רחוב החשמל והוא משמש גם חנות יין שמפורקת בכל סוגי היינות על הגלובוס וגם אפשר לשבת שם ולהזמין בקבוק או כוס. הבילוי שם הוא בדיוק בקו תפר של מחייב ולא מחייב. לא יצאתי אבל גם כן יצאתי. בדיוק מה שאדם שהפסיק לשבת בבתי קפה מחפש בחיים שלו.
החשמל 5

יין וחברים בבוסר. צילום: תור ורדימון

2. עזורה

לפעמים החיים קשים וכל רצוני הוא להניח ראש על קערת שעועית מהבילה ולנוח ואז אני הולכת לעזורה. זו מסעדה קטנה ופופולרית של אוכל ביתי שבכנות רבה אין לי מושג מה יש ברוב התפריט בה כי אני צמחונית אבל זה מקל עלי כי למי יש כח להתלבט. אני רק רוצה, כאמור, לנוח. האוכל שם נגמר יחסית מהר, אזור 15:00 כבר כל הסירים נגמרים, אז כדאי להקדים ולבקש מהמלצר שנראה כמו אביב אלוש לא לשכוח להביא איתו מלפפונים חמוצים כי יש להם טעם של מלפפונים חמוצים שאמא שלכם הכינה בבית בצנצנת ואכלתם את כולה בשעה.
מקווה ישראל 1

עזורה. צילום: אנטולי מיכאלו

3. נילוס

להמליץ על הנילוס זה לא חכמה כי שמו הולך לפניו וזה קצת כמו להמליץ לאסקימוסי על קרח כי זה להמליץ על המובן מאליו. בכל אופן, נילוס. בר שאני יכולה לצאת אליו בשמלת ערב ובפיג'מה ושתי האופציות הולמות באותה מידה. בר שאחרי טקס פרסי אופיר האחרון מורן אלון (הבעלים) הסתובבה עם פסלון וצעקה "חבר'ה של מי זה?" כאילו זה עניין שבשגרה, כאילו מישהו שכח אייפון. מקום שהוא גם יוקרתי וגם ביתי, שהכל בו נבחר בטוב טעם החל מסבון הידיים ועד לפלמידה הכבושה.
אלנבי 33

נילוס (צילום: יסמין טננבאום)

4. חוף מנטה ריי

הבמאי הרומני ראדו ג'ודה, זוכה פרס דב הזהב בפסטיבל ברלין האחרון הוא חבר שלי. זו חברות שאני מתרברבת בה למרות שלאף אחד לא אכפת. בפעם האחרונה שנפגשנו ראדו הביא לי ספר במתנה ואמר לי שהוא קנה לי אותו כי זה הזכיר לו אותי. זה ספר של מקס בלכר, סופר רומני יהודי, שנקרא "התרחשויות באי ריאליה מיידית". למרות שהאנגלית שלי פיקס, האנגלית בספר הזה מאוד מאתגרת. הייתי כנראה זונחת את הספר בכל קונטקסט אחר אבל בגלל החברות הזו בה אני מתפארת, אני מסרבת לוותר, ולכן עשיתי עם עצמי הסכם. בכל סוף שבוע לפני שהשמש שוקעת אני נוסעת באופניים דרך פארק המסילה, מגיעה לדשא של חוף מאנטה ריי, פותחת את הספר ואת גוגל טרנסלייט וקוראת פרק אחד. אני מאוד לא נהנית מהספר אבל השקיעה בים נפלאה וזה מאזן.

חוף מנטה ריי. צילום: shutterstock

5. קולנוע לב

מטבע הדברים אני מאוד אוהבת קולנוע. אני אוהבת לראות סרטים עם אנשים ואני אוהבת לראות סרטים לבד, כך או כך חשוב שזה יהיה בקולנוע. קולנוע לב הוא מקום שבו אני מרגישה שהשקיעו בי, שמישהו ליקט את הסרטים הכי יפים ונועזים בעולם, כאלה שיגרמו לי להרגיש שראיתי סרט איכותי ויפה, אבל לא דוקו נורדי של 7 שעות, ולא קומדיה שאשכח ברגע שאצא מהאולם, אלא בדיוק האיזון, סרט שבחרו לי בקפידה וארזו לי יפה והביאו לי כדי שאתרגש ממנו ואהרהר אודותיו ויהיה לי נעים בלב.
דיזנגוף 50 

כל כך התגעגענו. קולנוע לב (צילום: יחסי ציבור)

סרטה השני של הדס בן ארויה "מישהו יאהב מישהו" יצא באחרונה לאקרנים (וזמין פה בעיר בקולנוע לב)