הר געש של שלווה בעיר התוססת במדינה. המקומות של הדס קלדרון

1. שוק הפשפשים ביפו

שוק הפשפשים מבחינתי הוא עולם שלם של עבר מתמזג עם הווה. אני אספנית של פרטי וינטג׳ – קרמיקות של בית היוצר, מנורות ,תקליטים, פטיפון, מרדיו משנות-50. בהרבה מובנים חלק גדול מהעשייה שלי מתעסק בעבר. מילדות יש לי סקרנות לסיפורים של סבא וסבתא, ומילדות הייתי מראיינת את סבא על תקופת המלחמה. אז אני נמשכת לעולם הזה ולפריטים מהעבר גם בשוק הפשפשים – וגם כשאני נוסעת לאירופה אני מחפשת חנויות ענתיקות. פעם אחת הגעתי לחנות ענתיקות בפראג ושאלתי את המוכר אם יש לו פריטים מתקופת המלחמה, והוא אמר לי כן, עלה לעליית הגג ועל כף ידו היה טלאי צהוב. פעם ראשונה שראיתי טלאי צהוב. שאלתי אותו כמה זה עולה והוא אמר לי 200 דולר. לא קניתי. חזרתי לארץ ואמרתי לסבא שלי שראיתי טלאי צהוב והוא עלה 200 דולר. סבא שלי הסתכל עלי בחצי חיוך ואמר לי '200 דולר? מה את אומרת, מעניין, אני קיבלתי בחינם'.

שוק הפשפשים. צילום: shutterstock

2. חוף הכלבים

תל אביב היא עיר מושלמת לכלבים. אפשר להיכנס איתם לחנויות, לסנטר, יש בכל מקום גינות כלבים מפנקות, בכל מסעדה כמעט ברחוב מחכה כלי מים לכלבים. חוף הכלבים הוא הפסגה מבחינתי, אמנם רצועה קצת דקה, אבל החופש שחווים שם הכלבים הוא פשוט התרוממות רוח מבחינתי. המפגש, השמחה, החופש, הוא כל מה שהייתי רוצה לראות בחיים של כלבים. אוהבי הכלבים מרגישים שיש להם מקום שלהם, בלי שיעירו להם לקשור את הכלב, בלי לפחד ונוצרת שם אווירה של גן העדן האבוד, של חיים בהרמוניה – בני האדם, בעלי החיים והטבע.

חוף הכלבים. צילום: shutterstock

3. כיכר המדינה

שני ההורים שלי גדלו בתל אביב: אבא נולד בפלורנטין – משפחה של יוצאי יוון דוברי לאדינו; אמא גדלה בכיכר המדינה, משפחה של דוברי יידיש. סבי, המשורר אברהם סוצקבר, חי עד גיל 97 בתל אביב ברחוב שרת בכיכר המדינה. הרבה זיכרונות ילדות קשורים בביתו וברחוב בו גר. תמיד אהבתי ללכת בסיבוב בכיכר ולזהות לבד איפה הפנייה לרחוב של סבא וסבתא. הכיכר בעיני היתה קסומה, אם כי תמיד חשבתי שטמון בעיגול הפנימי פוטנציאל גדול יותר של חוויה.

כיכר המדינה. צילום: shutterstock

4. הזקן והים ביפו

כשאני רוצה ליהנות מהעיר – גם מאוכל וגם מהים וגם מהדו קיום, אני נוסעת לזקן והים על הצוק ביפו. יש לי תחושה ששם קיים כל מה שצריך כדי שנאמין שאפשר לחיות יחד בכבוד ובהערכה. יפו היא עבר והווה, היא מאכלסת בתוכה סגנונות כל כך שונים של אופי – של חיים, של אנשים, של אוכל, של אדריכלות. ובעיני זאת התחלה להבין שכל עוד אתה מכבד ומעריך את השכן וחייה ותן לחיות, הכל אפשרי.

הזקן והים. צילום: יח"צ

5. פארק הירקון

גדלתי בבבלי על הפארק ועד היום כשאני עוברת שם יש לי פלאשבקים מהילדות. מתקנים מעץ, פינת החי, הירקון, המגרשים. כשאני מגיעה לפארק אני נזרקת לתל אביב אחרת, לקצב אחר. זו תל אביב הרומנטית, הספורטיבית, המשפחתית; תל אביב של אוהבי הטבע. אפשר לבלות שם שעות רק בלשבת על הדשא ולהסתכל על הירקון. אפשר לברוח לעולם של שקט ושלווה גם בעיר הכי תוססת במדינה. הר געש של שלווה.

פארק הירקון. לעצים והופעות, כמובן. צילום: shutterstock

הדס קלדרון היא שחקנית, מחזאית בימאית והמנהלת האמנותית של התיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי. בשישי (1.4) תתקיים הקרנת בכורה לסרטה 'מי יישאר?' במסגרת פסטיבל הקולנוע אפוס. לפרטים נוספים