הירקון הוא הגבול, אין צפונה ממנו דבר: זו העיר של זיו רובינשטיין
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: המשורר והמלחין שמוציא בקרוב אלבום רביעי. כיצד זה מרגיש לעלות ליציע בבלומפילד, ואיפה נהג לצפות ביוסי שריד משחק שש-בש?
1. גן יעקב
מסיבות הכיתה הראשונות, הנשיקה הראשונה, שני העצים הראשונים של תל אביב שעדיין שם. העובדה שמעולם לא עזבתי את האזור קשורה באופן ישיר לפינת הקסם הזו. זו שההווה בה הוא דחוס. זה הלבלב של העיר.
2. בלומפילד
מי שלא בכה כילד משמחה, לא מבין אושר מהו. לעלות במדרגות ליציע ולעצור את הנשימה מן מראה הדשא המתגלה לאטו. רגע שבו הטבע עוצר מלכת, הכל מתחבר, אתה מבין שאתה חווה נס גלוי. השדים האדומים. להיות חלק מקהל שמפעיל אצלך את הגן השבטי. בלומפילד הוא הקולוסיאום של תל אביב-יפו.
שארית ישראל
3. הירקון
הירקון הוא הגבול, אין צפונה ממנו דבר, שכונות הצפון הן ערי החושך. ישנו גבול טבעי לעיר והוא גדוש בזיכרונות קני הסוף השרים, סירות העץ, גן ההרפתקאות המיתולוגי, פעילויות הצופים ובעיקר לקחת גיטרה ולשבת למרגלותיו ולנגן. וכל תל אביבי יודע שביום כיפור נפגשים בגשר הירקון.
4. בננה ביץ׳
החוף שהפך לנקודת החן על פניה של העיר. לרדת לבננה לראות את שמוליק קראוס יושב וכותב, יוסי שריד במשחק שש בש, שופטי העליון עם בגד ים. אבן הבוחן של כל החופים האחרים. אם אתה יליד תל אביב, המילה ׳בננה׳ היא קודם כל החוף ורק אז הפרי.
5. ספריית בית אריאלה
המקדש של ילדותי. לונה פארק אינסופי של ספרים, של עולמות, של שקט מופתי שמנצח על צלילי נפשך ומכוונם לכדי אולמות של אותיות ומילים. האופיום של נעוריי. החופש הבלתי הגיוני לבחור כל ספר שתרצה. המקום הזה בהחלט אחראי לחלק נרחב מהמבנה הנפשי שלי.
שדרות שאול המלך 25
