לחם שהוא חוויה רוחנית וחנות גת סודית. העיר של יואב וינפלד

>> יואב וינפלד הוא אמן תל אביבי ומייסד שותף של גלריה תער בגינת אלוף בצלות. התערוכה החדשה שלו – "שיא הרגש" – החלה להתגבש כשנה לפני טבח שבעה באוקטובר, שבו נרצחה עינב לוי ובן זוגה אור לוי נחטף לעזה. במשך יותר משנה גידלו וינפלד ובן זוגו, אחיו של אור, את אלמוג, בנם של אור ועינב, שהיה אז בן שנתיים. העבודה על התערוכה נמשכה לסירוגין, לאורך 491 ימי שביו של אור, ונפתחה חודשים אחדים לאחר חזרתו. הרגע ההיסטורי שמהדהד בתערוכה הופך שאלות תאורטיות על ייצוג לסוגיות אקוטיות ומערער על עצם האפשרות לייצג מציאות. התערוכה תינעל ב-25.8, כך שאפשר לייחל למספיק ימים שקטים עד אז שיאפשרו לכם לבקר בה.

>> תופעה של חופש טהור ומסעדה לרקוד בה בכיסא // העיר של איתי דורון
>> בועה של קיום משותף וקפה למצוא בו שקט // העיר של מאיה קוסובר

1. הגג של ליאור המאמן

פעמיים בשבוע אני מתייצב בגג של ליאור, שאני נוהג לקרוא לו ליאורה, בשכונת לוינסקי. אני מטפס ארבע קומות ומגיע מתנשף, כשליאור(ה) מחכה לצלילי מיטב הדאנס וההאוס. במשך כמעט שעה של אימון, תוך כדי ריכולים שוטפים, אני מתחנן שיוריד לי משקלים, שירחם על שחיף כמוני, שיוותר לי על אימון רגליים כי זה ממש מיותר, שיבוא לקראתי. כשאני כבר מרוח על הרצפה במצב תת הכרתי אני פוקח את העיניים, רואה אותו מחייך ואומר "הסבל שלך – האושר שלי". משם אני מתגלגל במדרגות, מגיע הביתה בעור שיני, ואחרי כמה ימים חוזר כמובן לעוד מכל הטוב הזה.
לאינסטגרם

2. לחם אביגיל

ממש מול הבית שלנו ביפו נפתחה לפני כשנתיים וחצי המאפיה של אביגיל שלום דהן. מדובר בעילוי בתחום אפיית הלחם שמכינה לחמי מחמצת מכל מיני קמחים אקזוטיים ועתיקים. פרוסה טריה מהלחם שלה עם חמאה ומלח גס (או דבש) היא חוויה רוחנית ברמה הגבוהה ביותר – מפגש בין קרום, מרקם אוורירי, טעם עשיר ותחושת סיפוק עמומה. ביום טוב אביגיל אופה קראק פאי לא מתוק מדי אך ממכר מדי. כאמנית אמיתית יש לה אג'נדה לגבי ההגשה של הלחם – היא לא פורסת את הלחם במכונה. בהתחלה הופתעתי, אבל אחרי סדרת חינוך קצרה הבנתי שהיא צודקת, שככה הלחם נשמר הכי טוב והכי טעים. בקיצור הצטרפתי לכת.
יהודה הימית 33 יפו

3. סדנאות האמנים

בוקר בוקר אני קם והולך לסטודיו שלי בסדנאות האמנים, אותו אני חולק עם חברי הטוב עומר שיזף. הסדנאות הן מוסד מסובסד ומבורך והסטודיו במחיר שאפשר לעמוד בו. יש שם גם חלל תצוגה עם תערוכות מעולות. אני נוהג לעשות שם שנ"צים, לעשות סיבוב בשוק הכרמל ולקנות פרחים וירקות וחומוס (אצל אסי ועדנאן). בין הטיולים אני גם מצייר, ואפשר לראות חלק מהציורים בתערוכה שלי "שיא הרגש" במוזיאון ארץ ישראל.
התבור 32 תל אביב

4. שרה גת

בלב רחוב לוינסקי, בין רחוב העליה לצ'לנוב, נמצא "שרה גת". כוך קטן וחשוך עם טלוויזיה דלוקת-עד שמוכרים בו את הצמח הידוע החביב על התימנים ועל חנונים כמוני שאוהבים להרים מדי פעם. מלבד הסגולות האהובות והמוכרות של הצמח, שרה תמיד מקבלת את פנינו עם חיוך, שואלת "מה עם החברות?" ואנחנו מתלוצצים קצת. בקיצור חווית קניה לא נורמלית.

5. נסיעה ברכבת הקלה מתחנת בלומפילד לתחנת אליפלט ובחזרה

במשך שנה וחצי בן זוגי טל ואני גידלנו את אלמוג, בנו בן השלוש של אור לוי, אח של טל, שהיה חטוף בעזה ושב בחודש פברואר אחרי 491 יום. אחד התחביבים של אלמוג ושלי היה לעשות סיבוב ברכבת הקלה. ככה גיליתי שגם נסיעה קצרה יכולה להיות הרפתקה מסעירה: מחכים לרכבת בציפייה, אחרי שיורדים ממנה הכי כיף לרוץ אחריה (עם להחזיק יד כמובן), כשמסתכלים מהחלון תמיד יש הפתעות, וכמובן שלראות את תא הנהג זו אטרקציה לא נורמלית. היעד לא מאוד משנה, כי הדרך היא העיקר, והמסע חזור הוא לא פחות מסעיר. אחרי זה אפשר לדבר על הנסיעה ולהמציא סיפורים על רכבות בצבעים שונים. גיליתי גם שתחנת רכבת היא תחושת שייכות. איפה אתה גר? יפו. ליד איזה תחנה? בלומפילד. לשמחתנו האין סופית אור חזר, ועכשיו אלמוג גר איתו בגבעתיים. יחד עם זאת, בלומפילד תמיד תהיה התחנה שלנו.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

נסיעה באופניים ברחוב סלמה. ציר תנועה מרכזי בעיר שמלא בורות בכביש, מהמורות ואוטובוסים. בבקשה תעשו שם שביל אופניים נורמלי וככה אפשר יהיה להגיע לרכבת או לקרית המלאכה בנעימים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בקיבוץ כברי נפתחו שלוש תערוכות בשלושה חללי תצוגה – אטליה שמי, סדנת גוטסמן לתחריט, והגלריה השיתופית של קיבוץ כברי – שמפגישות בין שני ענקי האמנות הישראלית יחיאל שמי ואורי ריזמן. המפגש בין שמי, יפה הבלורית והתואר של הקיבוץ ובין ריזמן, הצייר הגאון והקצת משוגע של הקיבוץ חושף הקשרים מפתיעים. אהבתי במיוחד את התערוכה באטליה, בחלל ששימש הסטודיו של שמי. הציורים של ריזמן נראים רעננים במיוחד בחלל הפיסול של שמי, ובחלל הציור יש הצבה חכמה ויפיפה שאצרה סמדר שינדלר ומפגישה בין רישומים וחומרי ארכיון של השניים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
התערוכות של יונתן עומר מזרחי במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון ושל מיכל הלפמן בגלריה זומר הראו לי שאפשר לגעת ולהגיב לעולם שאחרי שבעה באוקטובר בצורה שהיא בה בעת אינטליגנטית, מרגשת ומלאת ניואנסים.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"כולנו חטופים", מערך ההפגנות של גשר בגין. הידיעה שיש קבוצת של אנשים שמפגינה מדי שבוע וחלקם גם מדי יום למען השבת החטופים תומכת במשפחות החטופים. לי אישית זה גם מחזיר קמצוץ של אמון במין האנושי. אני חש אסיר תודה לכל אחד ואחת מהמפגינים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לכל מי שמצליח ללכת כל בוקר לים ומצליח ליצור מראית עין של חיים נורמליים במדינה לא נורמלית.

מה יהיה?
כולם יחזרו וביבי ירד מהשלטון. כי ניסים קורים וצריך להאמין בהם.