וידויי אהבה בגינה ושכונה עם שני אווזים. העיר של כנרת לימוני

>> כנרת לימוני היא שחקנית תיאטרון הקאמרי, ומופיעה בדרמה המרגשת "נרות יום הולדת" שתעלה בקאמרי בשבוע הבא (שלישי, 4.7 ורביעי 5.7) להופעות נוספות. לימוני מופיעה גם בקומדיית הקורונה הנהדרת "אהבה ומגיפה" של בת חן סבג ועירד רובינשטיין שחוזרת לקאמרי ב-13.7 וב-14.7. עוד פרטים כאן

1. Java

פינה של קסם ברחוב כיכר מלכי ישראל. במשך כמה שנים טובות גרתי בשכונה , לא רחוק משם, ואיכשהו תמיד מצאתי את עצמי נכנסת אליה. אם כדי להתחדש במשהו לבית ואם כדי לקבל השראה. בחנות יש פריטים ייחודיים מריהוט לבית, בסגנוו אינדונזי בעיקר, דרך תכשיטים, בובות, תמונות ועד ליצירות אומנות שמשתנות בהתאם ומתחלפות בתדירות גבוהה. כל הסגנון מאוד חם, צבעוני, ייחודי ומאוד לטעמי. בין השאר, שם רכשתי משפחה קטנה של ג'ירפות מגולפות עץ בעבודת יד שעוברות איתי כבר כמה דירות והן מאוד קרובות לליבי (על הנטייה שלי להיקשר לחפצים מסוימים נדבר באייטם אחר). מלכי ישראל 17 

2. הפינה של דידי

במהלך הקורונה עברתי ממרכז העיר לשכונה בפרברי העיר שנקראת רמת הטייסים. רציתי את המרחבים והשקט אבל גם קצת חששתי מהמעבר משכונה עירונית, תוססת ורועשת לשקט של מושב. והתאהבתי. הציפורים מצייצות, השכנים נחמדים, יש שני אווזים שמסתובבים ברחוב כאחד האדם וזכיתי לגלות לעומק עוד חלק מתל אביב שפחות הכרתי. בשכונה יש מקום קטנטן וצנוע שנקרא המקום של דידי. הם מכינים את הסנדביצים הכי טעימים, פשוטים וטריים. מרקים ותבשילים ביתיים. קפה טרי עם עוגה ועוד. אבל מכל אלה, הכי אני אוהבת את היחס והאוירה המשפחתית, הבלתי אמצעית, מכניסת האורחים ותמיד עם חיוך. אחלה דידי! אשרמן 32

3. הים 

יש בעיר הזו הכל מהכל, אבל גולת הכותרת, המקום שאני הכי אוהבת ומגדיר הכי טוב מהי תל אביב בשבילי הוא חוף הים. ביליתי כל כך הרבה שעות בחופי תל אביב. שעות של ביחד ושעות עם עצמי ותמיד יש בזה איזו נחמה. ריח הגלים (והקרם הגנה) לוקח אותי כמעט תמיד לתחושת ילדות וחופש. אוהבת את האבטיח תוך כדי ואת הגלידה בדרך הביתה, את הבריזה וגם את המלח על הגוף. ובימים שאין לי הצגות הייתי עושה את המסלול הקבוע שלי ברגל דרך שדרות בן גוריון עד הים ובוחרת את הספוט היומי שלי לצפות בשקיעה.

 4. גינת דובנוב 

אני לא שוללת שחלק ממה שאני אוהבת בגינה הזו היא קרבתה לקאמרי. כניסת האומנים של הקאמרי פונה אל גינת דובנוב ויצא שלאט לאט נצברו לי שם זיכרונות לא מעטים. הייתי עוברת  דרך הגינה הזו יום יום בדרכי אל ובחזרה מהתאטרון. היא מפלט בימים ארוכים כשצריך קצת אויר באמצע היום,  או לחילופין בערב אחרי ההצגה יושבים יחד ונותנים לאדרנלין לרדת. ברמה האישית הגינה הזו שמעה שיחות נפש, התחבטויות, רעיונות שנולדו ואפילו וידויי אהבה וגם מפגשים אקראיים, סיטואציות מצחיקות ואימוני כושר שעדיף היה לקיים עם מזגן אבל כנראה שלא הייתה לי ברירה.
היא תמיד מלאת חיים.
ותמיד אפשר למצוא פינה שקטה. 
וזה כל מה שצריך מגינה.

 

5. הבארבי 

מוזיקה היא אהבה גדולה שלי. אפילו הראשונה שלי. הופעות חיות הן בעיניי הבילוי האולטימטיבי. ההופעה הראשונה שראיתי בבארבי בתור ילדה הייתה של אחי (יהושע לימוני) וזו הייתה חוויה מטורפת שנצרבה לי. כל המקום מלא עד אפס מקום ואנרגיות גבוהות מאוד. אני חושבת ששם התחילה האהבה שלי למקום הזה. מאז כבר ראיתי עשרות הופעות במהלך השנים, קטנות וגדולות, של אומנים מוכרים ומוכרים פחות, ובהמשך הדרך, הבארבי גם היה המקום שהופעתי בו לראשונה עם השירים שלי ועם הרכב חשמלי (תשוקה שקצת זנחתי אבל יש סיכוי שעוד לא נאמרה המילה האחרונה). בעיקר מרגש אותי שהמוסד הזה פועל כל כך הרבה שנים, בהתמדה ונחישות והמון אהבה למוזיקה ובעצם משמש בית אמיתי למוזיקאים ולמוזיקה ישראלית בפרט. קיבוץ גלויות 52