המקום הכי סודי ושדרה להרגיש בה בת 14. זאת העיר של לוטוס אתרוג

>> לוטוס אתרוג היא יוצרת ושחקנית שחיה בתל אביב, ממייסדות אנסמבל ציפורלה (וגם כותבת, משחקת ומלמדת בו. ומלמדת יוגה). בפסטיבל תיאטרונטו 2023 היא חברה אל עמרי לייבוביץ' ויצרה יחד איתו את הצגת היחיד שלו, "ארטיסט", המגוללת את סיפור חייו סביב התגלית שהוריו הסתירו ממנו את היותו על הספקטרום. עכשיו מגיעה ההצגה למספר הופעות מצומצם בצוותא, ואתם יכולים ובעיקר צריכים לראות אותה (ההצגה הקרובה: 1.4, פרטים וכרטיסים כאן).  

>> כישלונות מפוארים ותוכניות יפות שנגנזו // העיר של הילה שמר
>> אופוריה בשדרה וקסם של ארמון בוכרי // העיר של ג'וליה פרמנטו-צייזלר

1. בניין גבירול

אני כותבת עכשיו מהסטודיו של ציפורלה שנמצא באבן גבירול, בבניין שנקרא "גבירול". בניין של אומנים שהתחיל כפרויקט של העירייה ועבר לחברת נדל"ן,  אבל כל האומנים נשארו 🙂 יש כאן אומן מיניאטורות, מורה לפיתוח קול, צלמת, סטודיו לתפירה, מחזאי, עורכי קולנוע ודי.ג'ייאים. מצד אחד כל כך דוחה ומוזנח פה, זה היה פעם בניין בזק, וחלק מהסטודיואים נראים כמו משרדים משנות השמונים עם שטיח מקיר לקיר (והריח בהתאם). מצד שני, בתוך זה יש אנשים כל כך חמודים, ותמיד בפינת עישון אפשר לתפוס שיחה מעניינת, לתת עצה או ליצור קשר. והפלוס הענק הוא שאני תמיד יכולה להיכנס לסטודיו, לסגור את הדלת, לצעוק, לנגן, לזוז או לכתוב ולעשות בגדול מה שבא לי (כמו שאלוהימה התכוונה).

2. השמורה

אני יודעת שכבר כתבו במדור הזה על "השמורה". אבל אני חייבת שתבואו לשמורה. לא רק בגלל שאני מלמדת שם יוגה, בגלל שזה המקום הכי יפה והכי סודי בעיר.
גורדון 30 (מתחבא למטה בין העצים)

 

3. בתי התרבות של כיכר ביאליק

המתחם של בית ביאליק, עם מרכז פליציה בלומנטל, בית ליבלינג, בית ראובן ומוזיאון העיר, אחד המקומות היפים להסתובב בהם או להיכנס פנימה למוזיאונים או סתם לשתות קפה בשמש.

4. קפה דייזי

קפה דייזי באבן גבירול נפתח ליד הסטודיו שלנו. יש שם את כל מה שצריך: דברים טעימים ואנשים ממש טובים.
אבן גבירול 114

5. הירידה של שדרות בן ציון

לרכוב בשדרה מהבימה עד האוזן השלישית, להרגיש את הרוח בפנים ולחשוב שאת שוב בת 14.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

החפירות בצפון ארלוזרוב. אני גרה בשכונה שמרגישה כמו אתר בנייה. אני בטוחה שהרבה יכולים להגיד את זה על השכונה שלהם, אבל אצלנו זה פשוט מטורף. אנחנו בארלוזרוב קרוב לרכבת מרכז, ומכל כיוון שלא תסתכלי יש לך מנופים, דחפורים, רעש, ובורות ברצפה. ואף מילה על הרכבת הקלה שבתקווה הנכדים שלנו יהנו ממנה. בחלומי, כל בוקר יש כאן שקט וציוץ ציפורים. בינתיים, אנחנו מנסים לא ליפול לבור.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
טוב, אומרים שאין הנחתום מעיד וכו', אבל עמרי לייבוביץ' שמשחק בהצגה שביימתי, "ארטיסט", גורם לי להתרגש ממנו כל פעם מחדש. עמרי מספר את סיפור חייו, כאוטיסט בתפקוד גבוה, ששמע במקרה על האבחנה שלו בגיל ההתבגרות – וזה הפך לו את החיים. על הבמה עמרי הוא גם מצחיק, שר ורוקד, וגם סוגר חשבונות עם פסיכיאטרים, הורים, אנשי חינוך וכל מי שניסה לנרמל אותו. חוויה חשובה לכל מי שהוא הורה, או ילד, או גם וגם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
1. "עיר". הייתי עם תומר מציפורלה במופע של שלומי שבן באופרה, שעשה מחווה במלאת 20 שנה לאלבום "עיר". הייתי ביצירת אומנות. אין לי מילים. רק כמה ניצוצות: פתיחה של נועם ענבר, עוזי רמירז, ערן צור פתאום על בר נייד, הקאמרטה, לוליינים, גורי אלפי עושה ליפסינג, רננה רז ושלומי רוקדים ופתאום תזמורת של טינאייג'רס שפורצים אל הבמה. בהשתחוויה הם היו איזה 40 איש על הבמה, ספרתי. אני ותומר שרנו את כל השירים בקול רם, בכינו והתחבקנו.

2. "סאטרדי נייט לייב". אני באובססיה על ארועי 50 שנה ל-snl בצורה קיצונית. כן, התכנית כבר עבשה, אבל חגיגות החמישים מייצרות כמות פסיכוטית של תכנים, זה גורם לי איכשהו להעריך את האמריקאים האלה, שעושים את הבידור שלהם בצורה כל כך רצינית. ראיתי כבר את הקונצרט שלהם ברדיו סיטי (עם שר, לורין היל, ואיחוד של נירוונה!) ראיתי את התוכנית החגיגית ונזכרתי כמה אני מאוהבת בטינה פיי ואיימי פולר, ראיתי את הדוקו של ארבעת הפרקים – כל פרק על תופעה אחרת שקשורה ל-snl, ואת הפיצ'ר,  שבו משוחזר ליל בכורה של התוכנית (גרג מ"יורשים" משחק גם את ג'ים הנסון וגם את אנדי קאופמן. נדיר).

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כלבלבים. פעם כשהייתי טינאייג'רית הרמתי הפגנות נגד תעשיית הבשר החתמתי עצומות נגד ניסויים בבעלי חיים, והייתי מאוד אקטיביסטית. היום אני סתם צמחונית ובעיקר מאמצת כלבים. תאמצו כלב! כמו שאומרים במערכון שלנו מתוך המופע "סטריאוטיפי": "עדיף כלב חבר – מאשר חבר כלב".

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כולנו:) כל מי שממשיך לחיות פה על אף המחירים הבלתי נתפסים, הרעש, הבנייה ומצוקת התחבורה. תרימו לעצמכםן.

מה יהיה?
אמן שיהיה טוב. שנצליח להשתקם נפשית מהתקופה הזאת. אין לי אף סלוגן מפוצץ, אבל חייבים להיות אופטימיים.