לפעמים אדם צריך הצצה קטנה לעבר שלו. זאת העיר של ליאור מילר

אברקסס

הבית שלי והמקור המוזיקלי הכי משמעותי עבורי ב-20 השנים האחרונות. הייתי נוהג להגיע ולהקשיב לשירים חדשים שאדי ארליך ניגן בימי ראשון שם. אדי הוא המאסטרו שלי, ואחד מהאנשים שהכי השפיעו על הוויב המוזיקלי שלי.

מרגישים את הבסים בבטן? אדי ארליך באברקסס (צילום: איליה מלניקוב)

קאב קם

הקאב קם אירח אותי ואת רונן גוטמן למסיבות בימי שישי בצהריים. יכולנו לנגן שם דיסקו והרבה האוס, ווקלי ומלודי, והצלחנו לייצר שם אווירה של פעם. אני תמיד אוהב לחזור לשם – לאוכל, לשירות המדהים ולאווירה.

מסיבה כמו של פעם. קאב קם (צילום: אילן שפירא)

פורט סעיד

המקום היחיד בו אני מרשה לעצמי לשבת ולאכול לבד. בימים שאני מגיע למרכז ויש לי שעה פנויה, אני תמיד מגיע לשם. הכול מהיר, מחויך, טעים ונונשלנט כזה. ברקע תמיד מתנגן משהו סופר מגניב שאתה כמעט ולא שומע בשום מקום אחר.

פורט סעיד. (צילום: אריאל עפרון)

K BAR

סנדרה ומילר היה הבר הראשון והאחרון שפתחתי. חלום ילדות כזה. הסנדרה שבשם היא סנדרה השאפה, שלימים הפכה להיות אשתו של רועי זקהיים, שקנה בסוף את הבר והפך אותו ל-K. הוא לא שינה הרבה מהעיצוב המקורי. כשבא לי להעלם לתוך קסם, אני הולך לשם. אוהב את הצפיפות לזמן קצר, את האנדרגראונד ואת המוסיקה שמנגנים. זה נותן לי הצצה קטנה לעבר שלי.

קיי בר. צילום: רוי גיא

פרונטו והקנטינה

המסעדות שאני תמיד חוזר אליהן. כל ביס בצבע, חומרי הגלם משובחים, האנשים צבעוניים והאווירה סופר מגניבה. בכל פעם שיוצא לי לעבור ליד אחת מהן, אני מצליח להריח את המנה שאני הכי אוהב שם.

הקנטינה. צילום: יח"צ