חלומות במגירה וחלומות על דחפורים בכיכר. זו העיר של מור שפיגל
"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים אהובים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: היד והראש מאחורי "חלומות במגירה", מיזם שלוקח חפצים שאתם זרקתם לרחוב, וממחזר אותם ליצירת אמנות. איפה הוא מוצא את החפצים הכי טובים, ואיזה אירוע פתח לו את הלב?
מור שפיגל הוא היד והראש מאחורי "חלומות במגירה" – יצירות אומנות קיר "ירוקות", ממוחזרות ומחודשות מחפצים שנזרקו, ונאספו מרחובות תל אביב. שפיגל, בן 46, הוא תושב העיר, נשוי ואב לשלושה בנים ושני חתלתולים, שהחל עם עבודות האמנות כאשר לקח מגירה שכבר לא היתה בשימוש, הציב בה שחקני כדורגל שולחן ותלה אותה בביתו. הוא אהב את הקונספט, והחל לעצב מגירות ולתת להן חיים חדשים, לכן גם השם "חלומות במגירה". בהמשך זה התפתח גם לשיטות יצירה אחרות, כולן עשויות מהחפצים שמוצאים ברחובות העיר. היצירות שלו משלבות נוסטלגיה, צבעוניות ואת ההומור של שפיגל, שבא לידי ביטוי בכל יצירה.
1. בלומפילד
שני דברים הוריש לי אבא שלי: חוסר יכולת לאכול דגים, ואהדה להפועל, מה שמסביר את החיבור הרגשי שלי למקום. האורות שנגלים מעל גגות המוסכים, רעש הקהל המתגבר עם כל צעד שמקרב אותך ליציע, חוויה הכי קרובה לחוויה דתית מבחינתי. חבל שבהמשך הקבוצה שלי מתעקשת להרוס הכל.
רחוב התקומה
2. הבארבי הישן
אני יודע שיש כבר חדש, ואפילו כבר ראיתי שם הופעות – אבל יקח זמן עד שהקירות שלו יספגו מספיק צלילים כדי להתקרב לדחיסות ולעוצמה של הבארבי הישן. שנים רבות והופעות אינספור שחוויתי שם, כבר מתגעגע.
קיבוץ גלויות 52. סגור לצמיתות
3. מלה
אני איש של קפה ולא חסרים בתי קפה טובים בתל אביב, למען האמת, לא חסרים בתי קפה מעולים בשכונה שלי, אבל לקפה של מלה אין תחליף, שלא לדבר על הסנדביצ׳ים והמאפים. למזלי יש לי שני סניפים במרחק הליכה מהבית אז אני יכול לגוון.
אשתורי הפרחי 20, דיזנגוף 164, מקווה ישראל 23
4. אוזריה
אם יש כזה דבר ׳אוכל שמח׳, אז האוכל של האוזריה הוא שמחת בית השואבה שלו. אני תמיד שמח לשבת על הרחוב במטלון ולהזמין עוד ועוד מנות. סוד גלוי: יש שם את המנה הכי טעימה בתל אביב: ארטישוק בפולנטה. וואו.
מטלון 44
5. רחובות הצפון הישן
האיזור שאני הכי אוהב להסתובב בו בתל אביב, וגם האיזור בו ההורים שלי התחתנו, בו נולדתי ובו חגגתי בר מצווה. השכונה שלי והרחובות בהם אני מוצא את חומרי הגלם שלי, בין הים לאבן גבירול, בין הפארק לכיכר, אנשים מוציאים את החיים הישנים שלהם לרחוב ונותנים לי את האפשרות לתת לחפצים שלהם חיים חדשים.
מקום לא אהוב בעיר
כיכר אתרים: זה לא סוד שה"כיכר" הזו היא תפלץ אדריכלי אנכרוניסטי שלא משרת את התושבים. כיכר בטון לא מוצלת, ומאוכלסת בעסקים לא מצליחים במיוחד. בחלומי דחפורים הורסים את הכיכר, והעירייה מייצרת מתחם פתוח ומזמין שמקשר את העיר לים ונותן לשדרות בן גוריון סיום חלומי.
השאלון
1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פאצ׳ה קוצ׳ה. הייתי באירוע בפעם הראשונה והשילוב של אנשים מוכשרים בצורה בלתי רגילה והיכולת שלהם להציג את עצמם בצורה מעוררת השראה, רגישה ברוח הימים וגם מצחיקה, פתח לי לגמרי את הלב.
2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הופעה אחת, של אביתר בנאי, פעם ראשונה בבארבי החדש, פעם ראשונה בהופעה מאז פרוץ המלחמה. ברגישות, בתבונה ובהרבה כישרון, אביתר הפך את הערב לחוויה מרגשת, כמעט דתית באופי שלה.
3. לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון או מטרה שתורמים לניקיון סביבתי מהלכלוך שכולנו משאירים. אם זה בטבע או בחופי הים, עמותת אקואושן לדוגמא.
4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התושב התל אביבי, שסובל בצורה בלתי רגילה מתחבורה ציבורית זוועתית, עבודות ציבוריות בלתי נגמרות שמביאות רעש, לכלוך ועוד יותר בעייתיות תחבורתית – ועל כל זה הוא משלם המון כסף, אבל הוא אוהב את העיר שלו ומוכן לסבול כדי לחיות בה.
5. מה יהיה?
יהיה רע, אפילו יותר מעכשיו, אבל בסופו של דבר הטוב ינצח ויהיה פה טוב, כמו שמגיע לנו. השאלה האמיתית היא כמה זמן זה ייקח וכמה דם עוד נקיז?