פריז, ברלין, בנגקוק, יוון, והכל ממש כאן. העיר של מיכל מזר

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: מיכל מזר, שחקנית וזמרת, מוציאה סינגל ראשון על הלופ שמסתובב לרובנו בראש מאז 7 באוקטובר ולוקחת אותנו למסע בין לוקיישנים שמרגישים לא מכאן ונותנים את התחושה הכי מכאן שיש. רק מה נסגר עם הריח של פלורנטין?
מיכל מזר היא שחקנית, זמרת, מוזיקאית, כותבת, יוצרת תיאטרון ומנחת סדנאות. יצירותיה עלו בשלל פסטיבלים בארץ והיא השתתפה בתוכנית "גאט טאלנט" בספוקן מחאתי שיצרה בדמותה של מרלין מונרו. כעת היא מוציאה כעת את הסינגל הראשון שלה – "מאוד יעזור לך" – ספוקן וורד מוזיקלי קומי-טראגי, המתאר את מה שהרגישה בשבועות הראשונים שאחרי ה-7 באוקטובר ואת הלופ הקשוח שהסתובב בתוך הראש שלה
>> קפה ביתי קבוע וגינה שמקבלים בה תשובות // העיר של יורם רובינגר
>> הראמן הטוב בארץ ומקום לפגישה אנושית // העיר של אופק יפרח אזולאי
1. גן הפסגה
איזה מקום. הכי חו"ל בישראל שיש! תמיד כשאני שם, יש לי תחושה כזאת של פארקים באירופה. אפשר לבוא בכל שעה ויש בריזה מטורפת ונוף מדהים לים. לפרוש שמיכה, לשתות יין, לעשות פיקניק ולהרגיש פריז/ברלין. מצד אחד ים, מצד שני הכנסיה ביפו, ומסביב המון דשא מוקפד ובמה רחבת ידיים. בערב יש שם תאורה קסומה, ועכשיו בקיץ הקרנת סרטים. כשאני בגן הפסגה אני מרגישה תיירת ובו בזמן גאה בעיר שלי. אני אומרת: וואו, איזה כיף שאני בתל אביב. איזה כיף שיש את יפו. איזה כיף שחיים.

2. הרשל'ה
האהבה החדשה שלי! בית קפה ומעדניה חדשים (יחסית) ביפו. זה מקום שנותן לי השראה לכתוב, להרהר, וכשאני שם אני מדמיינת שבדיוק ירדתי מהדירה המהממת שלי בפריז בבוקר לקנות לי איזה קרואסון. הכל עשוי בצורה הכי איכותית שיש. קטן, בוטיקי, עושה חשק. מעדניה מושלמת לאניני טעם. מזטים מעולים. קפה משובח ברמות. ואנשים מעולים! יושבים על השדרה ממש שזה כיף. כשאני יושבת שם אני תמיד פוגשת אנשים מעניינים. ומעל להכל אולגה, שמנצחת שם על העניינים – מצלחתת כל מנה כאילו ברגע זה היא מפסלת יצירת אומנות. שדרות ירושלים 62

3. איסאן
יאמי יאמי איזו מסעדה טעימה! תאילנדית אותנטית בלב שוק הכרמל. מקום שפשוט כיף לבוא, ביחד או לבד. גם טעים בטירוף אבל בעקר אותנטי. הכל מוגש כאילו אנחנו עכשיו בתאילנד. חוויה שהיא לא רק קולינרית אלא תרבותית. אני אוהבת להגיע לשם ולהרגיש שהגעתי בטעות. מסתובבת בסמטאות השוק ואז פתאום מגלה אותה. היא נסתרת כזאת ומחייכת באהילים האסייתים שלה. תחושה כזאת של משהו שעושים על הדרך כשמטיילים ומתאהבים. רבי עקיבא 22

4. הפינה ביפו מול הים
יש פינה נסתרת כזאת, מול הים, בסמטאות יפו העתיקה .גרם מדרגות כזה שיש עליו יש בריזה מדהימה מכל כיוון ונוף מדהים לים. תחושה שאתה מתבודד על קצה של גבעה. יש שם משהו מאוד מאוד אינטימי אבל גם מאוד פתוח מול הים. זה ספוט שמיד מזרים תחושה של נופש. כאילו ברחת מהכל ואת בחופשה באי ביוון. אני אוהבת לשבת שם ולבהות. פעם ישבתי ואכלתי שם מנגו בתחילתה של התאהבות, ומאז יש לפינה הזאת טעם מתוק. ממליצה לחפש ולמצוא אותה כשאתם צריכים רגע עם עצמכם לראות דברים בפרספקטיבה, להיות לבד אבל להתחבר לפוטנציאל של הקיום.

5. כיכר רוטשילד
הרחבה בתחילת שדרות רוטשילד, שבשנים האחרונות הלכה והתפתחה. עכשיו יש בה אפילו פינות עבודה למחשבים. יש שם משהו שמשלב הייטק עם קלאסיקה. בניינים גבוהים, פינות עבודה חמודות ומסביב מסעדות ובתי קפה מקומיים. שם אני אוהבת לעשות שיחות עם חברות, כשאנחנו מחפשות בלב העיר מקום לחפירה נשית. אפשר להגיע לשם בערב וממש נעים שם. באמצע של הכל, אבל יש שם איזה שקט ואינטימיות. זה מקום שאני מרגישה בו שהעיר דואגת לי, היא יצרה מרחב בלב העיר, כזה שאוכל לשבת בו עם חברות ובנחת ולהרגיש טוב. רוטשילד 1

מקום לא אהוב בעיר
החלק המסריח של שכונת פלורנטין. אחת השכונות הכיפיות והמגניבות בעיניי, שעוברת התפתחות מדהימה בשנים האחרונות. כיף לבוא לשם. כיף לאכול שם. כיף להסתובב שם. אבל זה בפער גמור לכמה שמסריח שם. ריח של פיפי וצואת כלבים באופן תדיר, איפה שאתה לא הולך. וכל הזמן הדיסוננס הזה בין הכיף של השכונה לבין זה שוואלה מסריח. כבר נהיה מין דיבור כזה בחבר'ה: פלורנטין = שתן.

השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעיר תל אביב זה שאתה יכול לצרוך בה תרבות גם בצורה פאסיבית כביכול. התרבות פשוט בכל מקום. העיר מדברת תרבות, חיה תרבות. מספיק ללכת ברחוב או לטייל ולספוג. יש לי שתי אהבות תרבותיות פסיביות:
1. בטיילת של יפו בשבת, במרפסת שליד השעון, יש את יגאל המוזיקאי מנגן שם שירים מהממים, ומזמין זמרים לשיר איתו. אווירה של הופעה מול הים והמוזיקה מחברת ברגע את כל סוגי האנשים. יהודים וערבים שרים ורוקדים על המרפסת,וזה ממש משמח את הלב.
2. בסימטאות יפו גם בשבת יש גלריות וחנויות פתוחות. כל מיני אמנים מקומיים שעושים פשוט אמנות מדהימה. זה ממש גלריות בתוך הסמטאות. ככה רכשתי לי ציור מהמם באחת השבתות כשיצאתי לשאוף אוויר ועכשיו הוא תלוי לי בסלון.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כמו רבים אחרים, נכנסתי חזק לאחרונה לקטע של פודקאסטים. מודה שקצת מכורה לפודקאסט של דורין אטיאס "אש". הייתי אומרת שהוא יותר בחזקת בידור, אבל היה שם פרק משמעותי בשבילי שבו היא אירחה את כתב "הארץ" מיכאל האוזר-טוב. אני לא יכולה להגיד שהשיחה נתנה לי תקווה, כי הוא מתאר תמונה די קשה של המצב, אבל משהו באופן שבו הוא ניסח את הדברים נתן לי תוקף ותחושת מובנות לדברים שאני מרגישה במציאות שלנו. הרגשתי שמישהו מדבר אותי בצורה הכי רהוטה שיש, עם ידע ואסרטיביות . בנוסף היה קטע שהם דיברו ספציפית על העיר תל אביב דווקא באור מאוד חיובי, וזה נתן לי תחושה טובה שאני עדיין חיה בחברה שהיא גם ליברלית ומתוקנת. על אף הכל.
לאיזה ארגון מטרה את ממליצים לתרום ולהתנדב?
ממליצה כמה שיותר להיפגש עם מפונים. זאת אוכלוסייה עצומה בארץ, שבלתי נתפס שנשמטה לה כל הקרקע מתחתיה. הייתה תקופה שהופעתי בים המלח במלונות למפונים, זה היה מאוד משמעותי, כואב וגם ממלא בתקווה. אני ממליצה להגיע למקומות כאלה, להיות איתם דרך פעילות ועשייה או פשוט להקשיב להם. לתת להם הרגשה שהם לא שקופים, שהם לא נזנחו תחת ה"חזרה לשגרה" לכאורה.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חד משמעית האיש שלי הוא יותם, הבעלים של הקיוסקו קפה בפלורנטין. מקום שמח ושכונתי שמחבר מלא אנשים. גם בר, גם קפה גם וחלל עבודה משותף. זה הפך למשרד של המון אומנים ועצמאים. האיש הזה, יותם, הוא פשוט מדהים. הוא כל הזמן מתפתח ומתרחב. הוא אוהב אנשים כל כך, ואם הוא לא היה מנהל של הקיוסקו הוא בטח היה פסיכולוג. אחד האנשים היותר מגניבים שפשוט הופכים את פלורנטין ותל אביב לבית. בכל שעה שתפגוש אותו הוא יתן לך כזה חיוך וכזה חיבוק וישב איתך על משקה ויתעניין בך על אמת (וגם צילמתי שם את הקליפ החדש שלי. ראוי להרים לו גם כי הוא באמת תומך באומנות).
מה יהיה?
אהההההההההההה כל כך קשה לענות על זה. בתחילת המלחמה עוד הייתה לי תקווה שקרה אסון אבל ממנו נלמד ונמריא לטובה. אבל עכשיו? קשה להביט קדימה בלי לדאוג. אז זאת קלישאה, אבל אני פשוט מתפללת שכוחות האור יגרשו את החושך.