המקום הכי יפה ומנחם והכרובית של אביבית. העיר של נטלי מרכוס

>> נטלי מרכוס היא מהטובות שבתסריטאיותנו ובימאיותנו, יוצרת "היהודים באים", "צפוף" ו"הנחלה", תסריטאית ב"פאודה", "טהרן" ו"זהו זה" ובימאית בסדרות "צפוף", "לבד בבית" ועוד. מרכוס תקח חלק באירוע CoPro TV, הכנס הבינלאומי הראשון בישראל המוקדש כולו לתוכן טלוויזיוני מתוסרט. הכנס, שמאורגן על ידי עמותת קופרו במסגרת המהדורה ה-27 של שוק הקופרודוקציות הישראלי, יתקיים ביום חמישי הבא (29.5) בבית ציוני אמריקה. אתם רוצים להיות שם. 

>> היכל שבו נרקמים חלומות וגן ילדים פלאי // העיר של מיכל ויץ
>> מרכז מסחרי מהסבנטיז וחופש לבחור // העיר של מיכל שרון

1. טיילת הפארק החופי // חוף תל ברוך

לכל תל אביבית יש את החוף שלה, ומאז שעברתי לצפון העיר גיליתי את חוף תל ברוך. באמצע שבוע הוא ריק לגמרי, בחלקו הדרומי יש לגונות קטנות שברגע שאני מתיישבת באחת אני לא קמה כמה שעות טובות, ולא מזמן פתחו את הטיילת החדשה שממשיכה לחבר את קו החוף צפונה. השביל משתלב בטבע הפראי בלי להתערב בו, ובחלק הכי גבוה ישנה נקודת תצפית, שביום טוב רואים ממנה את כל החוף עד יפו. זה יפה ומנחם.

2. בית של סולידריות

הפרויקט המדהים של דניאל קנטור ועלמה בק, שהחל בחלוקת סלי מזון בימי הקורונה, הפך למתחם אקטיביסטי-תרבותי בבית רומנו. יש שם הופעות, הרצאות, הקרנות, היוצרים מופיעים בהתנדבות, וכל ההכנסות מהכרטיסים הולכות לתרומות. אם אתם יוצרים שמחפשים איפה לתרום ואתם לא מפחדים להביך את עצמכם מול קהל – לכו תשתתפו בדיבייט של דנה פרנק או בערב כשלונות של עמית חכמוב, ואם אתם רוצים לתרום ואוהבים לראות יוצרים מביכים את עצמם – תקנו כרטיסים. זה רווח נקי לכולם.
בית רומנו, דרך יפו 7

3. בר 51 

הבר הפך כבר מזמן למוסד קולינרי תל אביבי שכולם מכירים, האוכל של מושיקו גמליאלי, האווירה, הצוות, פשוט הכי טובים בעיר. זה המקום שאני אביא אליו את האורחים השווים שלי מחו"ל, אבל גם את הילדים השווים שלי מהבית, וכ-ו-ל-ם יריבו על האניולוטי האחרון. הבר זה תמיד רעיון טוב. כמו פריז. 

4. אוזריה

בשלוש מילים – הכרובית של אביבית. באחד הלוקיישנים האהובים עלי בעיר בשוק לוינסקי, אביבית פריאל אביחי מכינה אוכל כל כך טעים ומשמח. זה המקום לבוא אליו כשרוצים להיזכר שכיף פה. אני תמיד יוצאת משם שיכורה ומחויכת.
מטלון 44

5. תיאטרון הבית

התאטרון העצמאי ביפו, ששוכן בסטודיו של ניסן נתיב, הוא תזכורת לזה שאומנות זו שפה שאפשר לחדש בה כל הזמן, ולא צריך הרבה בשביל לעשות את זה. לאחרונה צפיתי שם בהצגה ״מוות קטן״ של מיטל רז ובמופע המחול Everything Must Go של דנה רוטנברג שהעיפו לי את המח והרחיבו שלי את הלב.

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית חדשה. החלום להחיות את קו 100 לקהיר התנפץ למפגע תברואתי וחברתי שחייבים לטפל בו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שלומי שבן באופרה לכבוד 20 שנה לאלבום "עיר". אחרי שנתקפתי הלם ואז דיכאון בהכרה שעברו 20 שנה – ולא חודשיים – מאז שהייתי בת 20, נותרתי ללא מילים מהמופע המרהיב הזה שכולו שיר אהבה של משורר לעירו. בכיתי במונולוג "תודה וסליחה תל אביב" שהזכיר לי כמה הרגשתי תמיד בת מזל לגור פה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האמת שאני בתקופה שכל יצירה חדשה טובה מעוררת בי תקווה, תזכורת לכך שבני אדם יכולים לעשות גם דברים יפים ומרוממי רוח, ואפילו בזמנים הכי קשים. למשל הסדרה "ילד רע" של דניאל חן, רון לשם ומשה מלכה שביימה הגר בן-אשר, הפגיזה בנטפליקס והחזירה לי את התקווה שסיפור טוב יכול לחצות גבולות, גם אם הוא מסופר בעברית. והספר החדש ״שיעורים בפיתוח קול״ של דורית רביניאן שהתענגתי על כל מילה בו. אם אפשר לכתוב ככה – יש תקווה למין האנושי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה החטופים. זה הדבר הכי חשוב כרגע, להחזיר את החטופים. ולעצור את המלחמה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים לחברתי מרב שפר שחזרה ממש הרגע ממגורים בפריז (העיר שהיא תמיד רעיון טוב), הישר אל קיץ מהביל ומלחמה בתל אביב. היא מוכרת בעיר בתור "במבינה", עושה הצגות, סדנאות צחוק ואימפרו, ואנחנו כל כך זקוקים לאנשים אינטילגנטים ומצחיקים. מזל שהיא חזרה לעשות פה את מה שהיא עושה.

מה יהיה?
אם יש משהו שלמדתי באלפי שעות צפייה בסרטים – זה לא רק שהטובים מנצחים בסוף, זה גם מה שהקהל בקולנוע רוצה שיקרה.