פרספקטיבה של סאפ וניסים שקורים לתל אביבים. העיר של נטע גורביץ

נטע גורביץ היא עורכת, מסאית ומרצה, תל אביבית בלב ובנפש והמייסדת הגאה של דור המשך של ארבעה תל אביבים נחושים. לשעבר העורכת הראשית של "ידיעות ספרים" והיום העורכת הראשית של "יוקה", ההוצאה לאור הראשונה בארץ המתמחה בקומיקס וברומנים גרפיים וחלק מקבוצת "יוקה ומפלצות", שחנות הדגל שלה ממוקמת בגן החשמל. הספר הראשון של "יוקה ספרים", היום שבו הכול השתנה – אנתולוגיית קומיקס של סיפורים משבעה באוקטובר, רואה אור בימים אלה, ומלווה בתערוכה ובמפגש עם היוצרים בספריית בית אריאלה במסגרת אירועי "כתוב" של עיריית תל אביב יפו שיתקיימו ב-19-21 בספטמבר.

>> העיר של הפנר // הכי טוב להיות בבית. או לאכול במקדונלד'ס
>> העיר של ג'יי למוטה // הקבב הכי טוב בעיר והרמות לסקייטרים
>> הצביעו תל אביב: סקר טיים אאוט הבינלאומי 2024 יוצא לדרך

1. הבית ברחוב גוטליב 17

במהלך כל שנות ילדותי, שעברו עלי ברובן בבסיסים של חיל האוויר, סבא וסבתא האוהבים שלי גרו בבניין הזה, בדירה בקומה השנייה הצופה אל הרחוב. בדירה הזאת עברו עלי השעות המאושרות ביותר של ילדותי, ובה גם למדתי מה זה להיות תל-אביבים אמיתיים, כאלה שלא מעבירים יום בלי ישיבה הגונה בקפה אקסודוס או שרי זצ"ל, בשחייה בבריכת גורדון, או בשיטוט לעת ערב בשדרות בן גוריון, שאז עוד נקראו בכלל שדרות קרן קיימת.

2. סטודיו מייסור

מסוג הנסים שקורים לתל אביבים: את עוברת דירה כי הבניין שלך בתמ"א ומגלה שבבית הסמוך ניצב סטודיו היוגה הכי מדויק ומעטיר בעיר. תרגול סדרה ראשונה בשיטת מייסור כל בוקר, סדרה ראשונה מודרכת כל ששי בבוקר, ובערבים שיעורים עם דני יוגה, אחת המורות הכי מעמיקות, מגוונות ומשמעותיות בעיר. עוגן השפיות מספר אחת שלי בשנה החולפת.
שדרות ח"ן 20

3. חוף גורדון

כשצריך פרספקטיבה אני רוכבת באופניים לים, מעבירה את הצ'יפ שלי בדוכן של המרינה, לוקחת מאורן שיושב על החוף סאפ וחותרת הרחק הרחק מערבה. מתוך הכחול העמוק של הים העיר נראית תמיד שלווה ודוממת, ולהרף עין בתוך כל הקושי גם הלב שלי יכול להיות שלו ודומם.

4. הבלוק. אוקיי, אוקיי, הקווסט

אבל גם בשמו החדש זה עדיין המועדון הכי טוב בעיר, עם הסאונד הכי מעיף, החללים הכי מכילים והנוסטלגיה הכי מתוקה, וכשעומרי סמדר מתקלט בכלל רואים שם נצנצים. אבל תכלס לא משנה אם זה בקוווסט, באומן, או באחד הליינים עם הלוקיישנים המתחלפים כמו התלתליסטים, בשאיפה פעם בחודש חובה לעבור במאורת הארנב ולהגיע לארץ הפלאות.

5.י85/15

כבר כמה שנים שהמסעדה הזאת לא רק מצליחה להסיר את השחור מעל פינה מקוללת בעיר, אלא להיות מקום שהוא גם מעודכן, גם משפחתי וגם פאן במקסימום. לשבת על הבר זה הצגה, הפלייליסט תמיד מכוון על הגרוב המדויק, את הסלט חסה עם אגוזי הלוז והגבינה הכחולה אני מוכנה לאכול שלוש פעמים ביום, ואיפה איזי, שיביא לי כבר צ'ייסר.
מלכי ישראל 15

מקום לא אהוב בעיר

אבן גבירול. בשנים האחרונות אבן גבירול, יחד עם עוד ערוצים מרכזיים בעיר, הוא כמו ילד בגיל ההתבגרות. עד לא מזמן הוא היה רגוע, ידידותי, אהוב ומאיר פנים, ובום! התפרצות זעם בלתי נגמרת, רעש, אבק ועצבים מסביב לשעון. אז צריך לזכור שכמו כל גיל התבגרות זה רק שלב בדרך למקום טוב יותר, אבל באותה מידה להתפלל שחלאס כבר, שייגמר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אביתר בנאי מבצע סולו את "עוגן במים", מרכז עינב לתרבות. אביתר בנאי הוא יוצר נעלה והפסקול של החיים שלנו כאן, ו"עוגן במים" שהוא הקליט בחודשי המלחמה הראשונים היה הארוכה שהנפש הפצועה שלי היתה זקוקה לה. להופעה שלו במרכז עינב הזמינה אותי אמא שלי, שגם לה אני צריכה להודות על ההתגלמות הזאת של חסד ואור ורחמים בתוך התופת, אחת ההופעות הכי נפלאות שראיתי ושמעתי, שעה של הזדככות והתעלות הנפש.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"מיינדפולנס – מדריך מעשי להתעוררות" מאת ג'וזף גולדסטין. הספר הזה יצא לאור שלושה חודשים אחרי תחילת המלחמה, בדיוק כשהבנתי שכדי לשמור על השפיות אני חייבת להשתלט על התגובה הרגשית שלי למציאות, או, במלים אחרות, לחזור ביתר שאת לדהרמה. המלים של גולדסטין, בתרגום האוהב והמוקפד של אורי משעול, הם מים זכים על לבה של המתרגלת, תזכורת מתמדת המונחת לצד מיטתי לכך שמהכול יש מפלט, ושהוא נמצא בתוכי.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לארגון שמתכלל ברגע הנוכחי את המחאה. זה משתנה מעת לעת ולפעמים לא קל לעקוב, אבל המחאה בבגין, בקפלן ובכיכר החטופים היא המחויבות העמוקה והחשובה ביותר שצריכה להיות לכולנו כרגע, חוט התקווה שאסור שיגדע גם כשהכול נדמה קשה מדי, מייאש מדי וחסר תוחלת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הכי נישאי, אבל כרגע אלה הבת שלי, ליה גורביץ, והחתן שלי, יונתן רון עדות – שני תל אביבים מצוינים שהתחתנו ביום ששי ב-24 שעות של שכרון חושים, והזכירו לכולנו את הכוח העצום והמפכה של שמחה טהורה, אהבת אמת, אושר גדול, יופי עד אין קץ, חברות ומשפחתיות. חשוב להיאבק, חשוב למחות, אבל לא פחות מזה חשוב לדבוק בתקווה המדבקת שלהם לכל הטוב שעוד מחכה לנו.

מה יהיה?
המצב זוועה, אין שום דרך לייפות את זה, ובאופן רציונלי קשה לראות את האור בקצה המנהרה. אבל תל אביב היא העיר הכי טובה בעולם, עם האנשים הכי טובים בעולם, ועבור מי שקשר בה את חייו – וילדיו קשרו בה את חייהם – המחשבה על חיים במקום אחר היא בלתי נסבלת. אז אנחנו נושמים לתוך התנוחה, רוכבים לאורך השדרות, יוצאים מהמועדון לתוך האוויר הטוב של הבוקר, מניפים אל על את הדגל בהפגנות, ויודעים שגם אם זה ייקח זמן הטוב סופו תמיד לנצח, והימים הטובים שאנחנו נלחמים להשיבם בוא יבואו.