מחזה אפוקליפטי מהחלון וחנות עתיקה ומרגשת. העיר של עומר שך

>> עומר שך הוא אמן שעבודותיו נעות בין צילום, מיצב ואמנות דיגיטלית וחוקרות נושאים של זהות, מקום וזיכרון דרך פריזמה אישית וקולקטיבית בשפה חזותית הייחודית. הוא מהמשתתפים הבולטים בבינאלה האוטונומית שנפתחת היום בגימנסיה העברית הרצליה, ותהיה פתוחה לקהל עד סוף חול המועד (19.4-8.4). עוד פרטים על הביאנלה ושלל אירועיה כאן

>> חייט מושלם בשינקין ומסעדה שהיא שיא השלמות // העיר של אילנה גור
>> תל אביב של שבת בבוקר ופיתה שעושה שמח // העיר של טל פייגנבאום

1. הסטודיו שלי // אזור בלומפילד

הסטודיו זה המקום שאני מגיע אליו כדי להירגע, לעבוד קשה וכל מה שביניהם. מחלונו נשקף מחזה מהפנט ואפוקליפטי- מפעל למחזור מתכות, אליו מגיעות כל ההריסות מכל הפינויים וכל הבינויים שבסביבה, יש שם טרקטורים שמועכים רכבים בהינף כף. עוד באזור, שאגות אוהדי כדורגל שאינן נגמרות, "הבה נרגילה" שם לעתים אני עושה הפסקות ומעולם עוד לא נתקלתי במישהו שאני מכיר. אחרון חביב – "מפגש בלומפילד", מסעדת פועלים משפחתית שפותרת את עניין הרעב בימים עמוסים, מסעדה בה הזמן קפא ועדיין מופיעים בה פרסומות לקולה מהניינטיז.

2. גבעת הדשא מול חוף האצ"ל

מקום שהוא קלישאה מופלאה, ליד מוזיאון האצ"ל. אני אוהב להגיע אליו לבד, לטבול רגע בים ואז לצפות בשמש שוקעת. יש מקומות יפים יותר ועמוסים פחות בשביל אותה אטרקציה בדיוק, אבל איכשהו בדשא שם למעלה היום יורד יותר טוב. זה היה שם, בגבעת הדשא הצנועה, שגיליתי באיחור רציני שהשקיעה רק נהיית יפה יותר אחרי שהשמש טבלה כולה באופק ונעלמה.

3. בית ליבלינג

בבניין מהסגנון הבין לאומי יושב לו אתר מורשת של יונסקו, מרכז תרבות, מיני מוזיאון העוסק בבנייה-שימור, עיצוב ואמנות. כמו כל מוזיאון שמכבד את עצמו, יש לו תערוכת קבע, תערוכות מתחלפות, מרכז הדרכה, בית ספר (של העיר!) ואיך לא – בית קפה. אכליל ואומר שהלב והתשומות של כל אנשי בית ליבלינג במקום הנכון, ובזכות זה המקום מזמין מגוון רחב של אנשים אליו. כבר כמה שנים שאני מלמד בבית ליבלינג ונהנה לעבוד שם לצד מיטב היוצרים והמורים שיש לתל אביב להציע.
אידלסון 29

4. סהר סרברניק ובניו פיגמנטים

על דרך יפו יש חנות שיש בה הכל לציירת ולצייר! המקום פתוח מ-1929 ועובר מאב לבן. מה נגיד, חנות עתיקה ומרגשת. בין מדפים עמוסים כל טוב מחכה לכם משה, הבעלים, שמזה שנים מספק פיגמנטים ודבקים כמעט לכל הציירים שאני מכיר. מדובר בחנות נדיבה ומיוחדת בנוף של העיר שלא חודלת להתחדש.
דרך יפו 43

 

5. קאנטרי גורן גולדשטיין

הקאנטרי הכי הטרוגני, יש בו הכל מכל וכל. אוכלוסיות שונות ומגוונות מגיעות מכל דרום העיר להשקיע קצת בבריאות ו/או לרדוף אחרי אידיאליים פיזיים כאלה ואחרים. בתור ירושלמי שרק בגיל 32 למד לשחות, אני יוצא מהקאנטרי שליו ונינוח יותר. חוץ מזה, להיות זבוב על הקיר בסאונה ולהאזין לויכוחים פוליטיים ב-70 מעלות זה פרייסלס.
חנה מרון 2

מקום לא אהוב בעיר:

לוינסקי שישי בצהרים. יותר מדי אנשים שנעים במהירויות שונות במדרחוב צפוף. תוסיפו לזה את טפטופי המזגנים בקיץ וזה מתכון מנצח להוציא אותי מדעתי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
״נונה״ של שרה סיגל. מופע מופרע שהוא מעין קברט-דוקומנט המספר את סיפורה יוצא הדופן של סבתא של שרה, המכונה נונה, ששרדה את יערות אירופה במלחמת העולם השנייה וגידלה נכדה לתפארת. הקאסט המדויק בכישרונו מצליח לעשות כמעט הכל על הבמה, בין אינספור התרחשויות ותמרונים חזותיים-חומריים נקרעתי מצחוק ושנייה אחר כך הזלתי דמעה. אחרי שרץ במגוון גרסאות שונות במרוצת השנים, נשבעו משתתפי "נונה" שזו גרסתו האחרונה בהחלט. הבנתי שהם כבר אמרו את זה בעבר ועדיין הציגו שוב אז אני מקווה שגם הפעם הם סתם לא יודעים על מה הם מדברים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"יוגה" של עמנואל קארר. זה ספר שהוא תכנן לכתוב על יוגה, מעין מדריך הדיוטות על מדיטציה, שבעקבות טלטלות חייו הפך במקום זאת לכל מה שטוב בספר. בכנות וביהירות האופיינית לו, קארר לקח אותי למסע בין הומור, עצב ושיגיון בצורה קולחת ומעוררת השראה. קוראי הספר נהפכים במהרה למלווים של קארר ברגעי השפל האבודים של חייו ולפחות אצלי זה חיזק את שרירי החמלה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ער"ן. לא צריך להרחיב לגבי המצב במדינה כרגע וההשפעות הטרגיות על כל השוכנים בין הירדן לים. כולנו מכירים מקרוב את השכול. מאוקטובר, רבים שמים את מצוקתם של אחרים לפני המצוקה שלהם וסוררת מגפה נוראית של התמודדויות נפשיות. עזרה ראשונה נפשית ועמותות התנדבויות נוספות מדווחות על עליות חריגות בפניות אליהן ואני חושב שכל אחד שחי במציאות המטורפות הזו יכול להיעזר באוזן קשבת.

מה יהיה?
מה שלא יהיה, זה תלוי גם בנו.