השווארמה הכי טובה ומקום להגשים חלומות. העיר של עידו קולטון

עידו קולטון, במאי ושחקן, משחק בין היתר בסדרת הלהיט "כראמל" בכאן חינוכית. בימים אלו הוא מביים בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער את מחזות הזמר "בן המלך והעני", "כראמל 2 ותעלומת הילד ויש" ואת ההצגה "מעבר לאופק", שיעלו במסגרת פסטיבל חנוכה של התיאטרון (החל מהיום ועד יום חמישי כולל, 2.1-27.12, פרטים על הפסטיבל וכרטיסים כאן), ובנוסף הוא משחק במחזמר "דייט ראשון" של התיאטרון העברי (בבימוי עוז מורג). בקיצור, עסוק מאוד.

>> העיר של ג'וני שועלי: המכולת שיש בה את כל הודו וכלבים של שבת
>> העיר של עידן אלתרמן: ראפ באטל עם הקהל והתמסרות לעצים

1. סטודיו לאמנויות התיאטרון יורם לוינשטיין

בלב שכונת התקווה קיים מפעל חיים שמוציא מדי שנה אל עולם התרבות עשרות שחקנים מצוינים מן השורה הראשונה שכובשים את הבמות והמסכים. הרומן שלי עם המקום התחיל לפני ארבע שנים בפרויקט שנקרא "בימאים צעירים". הגעתי לסטודיו, במאי צעיר עם הרבה אמביציה ורצון, ביימתי שתי סצנות במסגרת שיעור של שנה א' והתאהבתי במקום בצוות ובעיקר בסטודנטים. עד מהרה אימצו אותי והפכתי לבמאי ומורה מן המניין. אני כל כך אוהב את המקום הזה – בעזרתו הגשמתי הרבה חלומות והוא עבורי בית אמיתי. יש בו הצגות נפלאות וסטודנטים מוכשרים עד כאב – ואני ממליץ לבוא ולראות אותם בכל ליבי (ואל תשכחו איפה ראיתם אותם בפעם הראשונה לפני שהם כבשו את נטפליקס).
חנוך 19

2. שיפודי בוסי

אני אדם שאוהב לאכול – אני מת על זה וסיימתי להתנצל על כך. המנה המנצחת מבחינתי היא שווארמה – אני יכול לאכול אותה בכל שלב ומצב. בוקר צהריים וערב. השחקנים שעובדים איתי יודעים שאם אני אוכל שווארמה – זה או שאני בנפילת מתח וחייב פרס ניחומים או שהייתה חזרה ממש מוצלחת ומגיעה לי מנה של מלכים – בכלל מקרה כנראה שאני כבר אמצא אישזהוא נימוק לפנק את עצמי באושר עטוף בלאפה. אכלתי בהמון שווארמיות בחיי – אבל השווארמה של בוסי בשכונת התקווה היא הטובה ביותר. ואם לא בא לכם שווארמה, לכו לשם לפתוח שולחן – סלטים, שיפודים, לאפות – לא תישארו רעבים, אני מבטיח לכם.
אצ"ל 41

3. פיקוק

כסית המודרני של ימינו. כל הדרכים מובילות לפיקוק. תמיד אני אמצא את עצמי שם אחרי הצגה או חזרה. תמיד אפגוש שם אנשים שאני אוהב. אוכל מעולה, אלכוהול טוב ושירות אישי ושתי דקות מהבית שלי – יותר טוב מזה נשתגע.
מרמורק 14

4. מוזיאון תל אביב

מעבר לזה שהוא מקום יפהפה וכה אסתטי, שתמיד מתחדש ומחדש, הוא מכיל גם את אולמות המופעים בהם מוצגות ההצגות של תיאטרון הבית שלי – תיאטרון אורנה פורת – שבו אני מביים ומשחק. המקום הזה בימי ההצגות תמיד מלא בצחוק של ילדים ובהורים שבאים לעבור יחד עם ילדיהם חוויה תיאטרלית איכותית. כשאני רואה ילדים יושבים ומצפים בכיסא לפני תחילת ההצגה, אני תמיד נזכר בילד שהייתי שכל כך התרגש ומתרגש עד היום מהצגה טובה.

5. תיאטרון גשר

כשיש לי ערב פנוי, אני תמיד אשמח ללכת לתיאטרון. זה לנצח יישאר הבילוי המועדף עליי. ואם זאת תהיה הצגה בתיאטרון גשר, השמחה וההתרגשות שלי אוטומטית תהיה גדולה יותר. מדובר בתיאטרון בו צפיתי בהצגות הטובות ביותר שראיתי בחיי. תמיד הוא מאתגר את הצופה בצורות חדשות ובבחירת חומרים. קיימת בו להקת שחקנים מצויינת ורפרטואר עם בשורה. הוא לא מתמסחר ולא מתחנף לקהל – וזה נדיר במחוזותינו. בנוסף הוא ממוקם ביפו במתחם נגה, ותמיד כשאני מגיע לשם אני מרגיש שעשיתי טיול קטן לחו"ל ואחריו קשה לי לחזור לארץ.
שדרות ירושלים 9

מקום לא אהוב בעיר

רחוב אלנבי. מעולם לא הייתה לי סימפטיה גדולה לרחוב הזה, הוא מזכיר לי דייטים גרועים, משמרות עם "פיקים" מימי המלצרות שלי, חסרי בית שזועקים לעזרה ונרקמונים שאיבדו קשר עם המציאות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני בערך חודש צפיתי בסרט המדובר "אמיליה פרז". מדובר במיוזיקל מרהיב, חכם, מפוצץ ברגש עם מוזיקה מרהיבה ותצוגות משחק חד פעמיות. יצאתי מקולנוע לב מרחף, עם לב פתוח ועיניים נפוחות מדמעות. מאז הפלייסליסט שלי משמיע את שירי הסרט ואני עוקב כאחרון הסטוקרים אחרי כל השחקנים והיוצרים באינסטגרם.

 

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ראיתי לא מזמן את "הילד", סרט קצר זוכה פרס אופיר שיצר הקולנען יהב וינר שנרצח בשבעה באוקטובר. מעבר לזה שהוא סרט חזק ונוגע ללב בשקט ובעדינות שלו. אתה לא יכול לנתק אותו מהסיפור של יהב. יצאתי מהסרט מצד אחד עם טעם מר על יהב, שיכול היה ליצור לנו עוד כל כך הרבה סרטים יפים, ומצד שני עם תקווה שהסרט הזה והוא יקבלו כמה שיותר חשיפה. מגיע לסרט הזה כל כך.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל ארגון שמקדם את החזרת החטופים ותומך במשפחות שלהם. איך הם עדיין לא כאן? איך אנחנו לא שורפים את המדינה ומשביתים את הכל עד שאחרון החטופים יחזור? הצליחו שם למעלה לעייף אותנו ואנחנו צריכים להילחם ולצעוק את צעקתם בכל הכוח.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה עכשיו?
עינב צנגאוקר, תל אביבית בעל כורחה. אמא לביאה. אשה שהיא השראה. כל כך מחכה כבר לראות אותה מחבקת את מתן שלה. זה יהיה יום חג.

מה יהיה?
אני מרגיש שאם החיים שלנו הם סדרה, אז כרגע אנחנו נמצאים בעונת ספיישל גרועה מאין כמוה, עם מיטב התסריטאים והבימאים הכי גרועים ואכזריים בארץ. אבל עוד מעט תגיע עונת הסיום ויהיה חייב להיות לה סוף טוב, אחרת כולנו נצטרך לעצור את הצילומים על הסט. אני משנן את זה כמו מנטרה: מוכרח להיות לנו סוף טוב. אני מתפלל ומייחל ליום הזה.