המועדון התל אביבי שהזכיר לו את הברגהיין. זו העיר של עידן וייס

גם כאן מקעקע יצירת אמנות. עידן וייס. צילום: שי לויצקי
גם כאן מקעקע יצירת אמנות. עידן וייס. צילום: שי לויצקי

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: עידן וייס, המקעקע הראשי של מותג ארט בוקה שישתתף היום באירועי "לילה לא שקט" של לבונטין 7 במוזיאון תל אביב, מוצא את המועדון שהחזיר אותו לברגהיין

Plant 45

מאז הקורונה כשהבנו שאסור לקחת שום דבר כמובן מאליו (ולא היה גם יותר מדי במה לעסוק בסגרים), אז החלטתי לייחס לחלל שאני גר בו יותר משמעות ולמלא אותו בהמון צמחים גדולים ירוקים. ירוק בשבילי מסמל חיים, זה צבע שנעים לי לפתוח איתו את הבוקר ופשוט עושה טוב בלב. בדיוק בגלל זה החלטתי להיכנע לתרבות התל אביבית ולרשת את הדירה בצמחים – וכמה שיותר מהם! השינוי שנוצר היה בהחלט מיידי, והתגובות מהחברים והסביבה לא איחרו לבוא. הדירה בהחלט עברה שידרוג רציני, אבל זה לא נגמר בזה – שגרת הטיפול שנוצרה גרמה לי להתאהב בעולם הזה יותר ויותר, התחושה שמדובר בייצור חיי שמרגיש אנרגיה והרבה מאוד ממנה מקסימה אותי כל בוקר מחדש. בפלאנט – רשת צמחים מטורפת – יש שני סניפים, אחד בבימה ואחת באלנבי, ויש שם את הצמחים שאני אוהב לבית ולמרפסת. הסוגים שיש שם הם מטורפים ובאיכות מאוד גבוהה – אין פעם שאני לא עובר ליד אחד הסניפים ולא לוקח איתי איזה ילד חדש. המחיר נוח (45₪) וכולם במחיר זהה, גם הקטנים, הגדולים והפראיים. אז רכשתי בערך את כל החנות.
כיכר הבימה 5 / אלנבי 57

שפגאט

יש עכשיו הייפ מטורף סביב נחלת בינימין אבל בא לי להמליץ דווקא על המקום שהיה שם לפני והיה שם תמיד. הבר/פאב הראשון שאי פעם ישבתי בו בעיר תל אביב היה השפגט/ כמה מחבריי עובדים במקום, וכשאני יוצא לשבת עם חבר אחד על אחד תמיד נחמד לשבת שם, בעיקר בגלל האווירה הקוויר-פרנדלי והקוקטיילים שלהם. משהו במבנה של המקום, המיקום שלו, התאורה, המוזיקה מייצרת אצלי אווירה שתמיד מרגישה לי מאוד מדויקת.
נחלת בנימין 43

שפגאט (צילום: נוי ערקובי)
שפגאט (צילום: נוי ערקובי)

חוף הכלבים

הים היה מקום שהיתי מבלה בו המון אחרי הפסיכולוגית כשהיתי הולך אליה. היתי הולך לשבת שם שעה שעתיים אחרי כל פגישה כדי לנקות את הראש, ולחשוב על כל מה שהיה. הים בעיני הוא מקום מאפס שנותן לך את האפשרות לקבל את השקט שאתה לא תמיד מקבל במקומות כמו במרכז העיר, או אפילו בבית. אני מעדיף בדר"כ לשבת בחוף הכלבים כי יש שם שובר גלים עצום, ככה שיש שם מלא מים כמעט עומדים וכמעט צלולים ביחס לחופים אחרים, אז באמת מאוד שקט שם בחוף או במים. וגם יש מלא כלבים, וזה עדיף כל כך על בני אדם.

חוף הכלבים. צילום: shutterstock
חוף הכלבים. צילום: shutterstock

לגו סטור בסנטר

כשהיתי קטן לא כל כך אהבתי לגו, היה לי משחק אחר שהיתי מכור אליו ברמה ממש חולנית, אבל מאז התבגרתי בערך, וטוב שכך. חבר הכי טוב שלי ואני התחלנו במקביל להתאהב בלגו – כשכל אחד מאיתנו הרכיב סט פרחים בלגו שקיבלנו אחד מהשני במתנה. ואז גיליתי התמכרות חדשה כשעברתי מממש במקרה ליד החנות של לגו בסנטר, וראיתי לגו של אווטאר – שזה סרט שאני ממש אוהב – ואז היתי חייב לרכוש את כל הסדרה. כשיצא אווטאר 2 אז רכשתי גם את כל הסדרה של אווטאר 2. לגו בעיני יכל להיות פריט נוי בבית ועל כן אצלי הוא נמצא בבית בכל מני מקומות כפריט נוי.
דיזנגוף 50

זול יותר בעשרות אחוזים. חנות הלגו בדיזנגוף סנטר (צילום: אבישי פינקלשטיין)
זול יותר בעשרות אחוזים. חנות הלגו בדיזנגוף סנטר (צילום: אבישי פינקלשטיין)

הפלימנגו

אי שם באזור התחנה המרכזית פתחו מועדון לילה חדש – פלמינגו. מיד כשהתחלתי להתקדם במסדרון הכניסה הדרמתי הבנתי שמדובר במשהו שנבנה אחרת, ואז כשיורדים מגלים את המועדון עצמו הכולל חלל גדול עם סאונד מטורף. ככל שממשיכים לחקור את המקום מגלים עוד חלל עם במת ריקודים, וכל מיני פינות צ׳יל מוחשכות שלקחו אותי לצלול חזרה בחוויות המשוגעות של הברגהיין, השיא מבחינתי היה לגלות בסוף המסדרונות המתפתלים אל החלל האחרון – אולם קולנוע לכל דבר. המועדון נפתח לא מזמן אבל הוא כבר הפייבוריט שלי, ומעבר לכל מה שהזכרתי בעיקר כיף לראות מקום שמכבד את הקהל שלו ומשקיע בחלל עצמו ולא רק במותג והשם באינסטגרם.
מטלון 93

בחזרה לברגהיין. מועדון פלמינגו. צילום: שי אידין
בחזרה לברגהיין. מועדון פלמינגו. צילום: שי אידין

עידן וייס הוא המקעקע הראשי של מיצג הקעקועים ארט בוקה. עידן ישתתף היום (13.7) במסגרת אירוע "לילה לא שקט" של הלבונטין 7 במוזיאון תל אביב, שם יקעקע עבודות בהשראת יצירות שמופיעות במוזיאון. לפרטים נוספים וכרטיסים