הקלאב האינטימי וקהילה שמסוגלות לפתור כל בעיה. העיר של עידן וינברן

עידן וינברג הוא צלם, מנהל אמנים, מוזיקאי ומייסד עלטה – קהילה אלטרנטיבית של יוצרים, צלמים ואמנים שמנסים להתנקות מהדיגיטל ולחזור לתהליכים ידניים, המבוססת בחדר חושך משלהם. מה זה בדיוק? אולי תבינו דרך האירוע PhotoSynthesis, שיערך בעלטה (בתכלס זה בסטודיו 118 בתחייה 14), ויפגיש בין שלוש קהילות עם מחויבות לאמנות אנלוגית – עלטה, Shadow Work Collective וענן (כן, הבר תקליטים בשוק לוינסקי). בקיצור – חוויית צילום, הדפסה, ומוזיקה אנלוגית לגמרי. באירוע יתקיימו הופעות חיות של בן אבגיא ותומי פרל בלייב אנלוגי שישלבו אלתור חי עם סינתיסייזרים, מכונות תופים ואפקטים, לצד הופעה של אמנית הסאונד גנרייטה פטיק, דיג'יי סט על טהרת הוויניל, הדפסת תמונות אנלוגיות בלייב ומכירת פרינטים, תקליטים ומרצ'. פרטים נוספים באתר של עלטה.

>> המקום הכי VFM בתל אביב ומסורת של שיפודים. העיר של מתן שופן
>> בין קולינריה לדראג ובין הזונות לגלים // העיר של אודי שניידר

1. מתחם התחייה 14

הבית של עלטה. מתחם תעשייתי מלא בדמויות מרתקות ומוכשרות שמסוגלות לפתור כל בעיה – טכנית, אמנותית או פילוסופית. ההיכרות הראשונה שלי עם המתחם הייתה ב-2010, ברייב ג'אנגל ודראם-אנד-בייס בחניון של הבניין (בזמן שדברים כאלה עוד התרחשו בעיר). בשנים האחרונות 'ריאליטי' ו'מנרב' לקחו את המבנה והפכו אותו למרחב של קהילה חיה עם סינרגיה אמיתית בין הדיירים, ואנחנו זכינו להיות חלק מהמרחב הזה מאחורי הדלת הכחולה של סטודיו 118.
התחייה 14

2. דני פול

החומוס הקרוב ביותר לסטודיו. בתחילת רחוב התחייה לוקחים שמאלה קטן לכיוון עולי ציון, ושם יושב מאהר עם חיוך וסיגריה. אווירה של פעם וחומוס מיוחד, שונה במרקם ובטעם מהמתחרים היפואיים.
התקומה 46 תל אביב

3. הגן הבוטני (בגני הטבע)

הליכה קצרה מזרחה, בצמוד לפארק החורשות. פיסת טבע ירוקה ונחוצה בין כל המוסכים והבטון.
הרצל 155

4. ענן

בר, חנות תקליטים, יין טוב, משפחה, ובקרוב גם לייבל (שאני שמח לקחת חלק בהקמתו). שותפים מלאים לאובססיה האנלוגית.
רענן 36

5. סטודיו 108

מהקלאבים הנעימים היחידים שעוד נותרו בעיר. חלל אינטימי, אנשים מתוקים ומוזיקה משובחת. כשצריך להימלט מהמציאות ולהזיז את הגוף והנפש – זה המקום.
שביל התנופה 5

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

אלנבי. מאז שהייתי ילד סנטר עם בלורית והייתי בורח מהתיכון בטרומפלדור לחפש הרפתקאות, תמיד נמשכתי לאנרגיה הכאוטית (והמעט הרסנית) של אלנבי. היום הוא מרגיש כמו אתר ארכיאולוגי. כבר לא מעט שנים שאין מה לחפש שם בלילה (מאז התקופה של הדלי, הקורדרוי, ובית הפסנתר), והג'נטריפיקציה האגרסיבית רוקנה את רחובות מרכז העיר (אלנבי, שינקין, קינג ג’ורג’, בן יהודה, בוגרשוב) מהאותנטיות שהייתה בהם. אבל בטח גם כשבנו את לב העיר בשנות העשרים, תושבי אחוזת בית ונווה צדק כבר היו הייטרים. נראה איך הרחוב ייראה אחרי השיפוץ, בואו נדבר על זה שוב ב-2035?

השאלון

איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של החלילן ההודי ראקש צ'אוראסיה. אחיינו ותלמידו של אגדת הבנסורי האריפראסאד צ'אוראסיה. התאהבתי במוזיקה ההודית עוד לפני הטיול של אחרי הצבא למזרח, אבל דווקא בלונדון (בה גרתי כמה שנים) נשאבתי לעומק התרבות, וזכיתי לראות את המאסטרים הגדולים (שנקראים בשמות התואר פנדיט ואוסטאד) שמופיעים באופן קבוע בעיר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לא פשוט לבחור יצירה אחת. בשנה האחרונה, אמנות ויצירה היו עבורי המקור לכוח ותקווה, יותר מתמיד. לפני כמה ימים צפיתי (שוב) ב-The Deer Hunter של מייקל צ’ימינו – סרט חשוב ורלוונטי מאוד לימינו, שתמיד מצליח לטלטל ולרגש. 

לאיזה ארגון או מטרה היית ממליץ לתרום או להתנדב?
"עומדים ביחד" – משקיעים את מיטב זמנם וכוחם בלבנות עתיד משותף, צודק וטוב יותר לכל בני האדם בין הים לנהר. מתעקשים לייצג ערכים הומניסטיים וליברליים למרות המציאות המזעזעת והאלימה שבה אנו חיים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בטוח שאני לא הראשון שאומר – דניאל קנטור מתרבות של סולידריות שהכרתי לאחרונה ועושה עבודת קודש. וגם: כל אמן מקומי שממשיך להשמיע קול ולשחרר את האמנות שלו לעולם, יש בעיר הזאת כמות לא סבירה של כישרון.

מה יהיה?
כנראה שנישאר כאן, בין מה שהיה לבין מה שיכול לקרות.