אי של פרינג' והבוריטו הטעים בעולם. זו העיר של עירית בנדק

עירית נתן בנדק היא שחקנית ומורה למשחק, שזכורה כאשת הנשיא בדרמה עטורת הפרסים ״אלף״ על פרשת הנשיא קצב ששודרה ב-yes. וכן, היא נשואה לבנדק השני. היא משחקת ב״המדריך לגידול המת״ בתיאטרון תמונע (מאת ובבימויה של ענבל להבי), וממש היום (26.9) תעלה ההצגה ״ממלכת שוליים״ בתיאטרון הבימה 4, בה תככב יחד עם ענת עצמון, שירי לוטן, נמרוד פלג, איתמר זנדני ואניטה פרידמן, מאת ובבימויה של ענת זאוברמן.

>> קלאב כל כך צבעוני, שונה ודומה. כל כך יפה. זו העיר של סארי מנסור

1. פארק וולפסון

אני גרה בשכונת רמת ישראל-ביצרון, והפארק הוא רבע שעה מהבית. כשבא לי להרגיש קצת טבע, אני מגיעה אליו. יש בו אגם עם ברווזים ומדשאות, ובשקיעה אין כמו לעלות לקצה הגבעה, לראות את כל תל אביב ולנשום עמוק.

2. הבימה 4

מאז ומתמיד ליבי שייך לפרינג'. שם מצאתי את החומרים המשחקיים שהכי עניינו אותי לשחק. בשלוש שנים האחרונות הבימה 4 הפך לאחד מהבתים המקצועיים שלי – אי של פרינג' בתוך התיאטרון הרפרטוארי. בקרוב עולה בו ההפקה חדשה ״ממלכת שוליים״ מאת ובבימויה של ענת זאוברמן, שעוסקת בתיאטרון פרינג' על סף סגירה. בהפקה הזאת אני משחקת לצד קאסט של שחקנים מצויינים וענת עצמון מופלאה אחת. ואני מאוד נרגשת.
תרס"ט 2

3. פיקוק

כל שחקן יודע: כשההצגה נגמרת ומסתיים הפירוק – בין אם תרצה או לא תרצה – אתה תגיע לפיקוק. מדובר ב״כסית״ המודרני של השחקנים. יש בו שילוב של אוכל מצויין ואלכוהול מדוייק, השירות בו תמיד אישי וחברי, והכי כיף לפרק בו אדרנלין של הצגה. וכל זה עוד לפני שדיברנו על המיקום, ממש מול הבימה.
מרמורק 14

4. המעדנייה של חיים רפאל

המעדנייה של חיים רפאל בשוק לוינסקי היא המעדנייה המשפחתית שלנו. בתור בולגריה גאה (משני הצדדים), אני ואבא שלי קונים שם את כל המעדנים שמזכירים את הבית של סבא וסבתא שלי. מהאיקרה ועד קציצות הפרסה, דרך עלי הגפן והקשקבל. כשאני רוצה להרגיש קצת את המטבח שעליו גדלתי – אני מגיעה לשם.
לוינסקי 36

5. הבוריטו של קובי

בפופ אפ של קובי פליישמן (צלם ובמאי ושף מחונן) ותימור כהן (שחקנית ואושיית רשת מהממת – תעשו לה עוקב) מכינים את הבוריטו הכי טעים בעולםםם. הם מתארחים בסמאש בורגר באלנבי כמעט כל חמישי-שישי. בתור חובבת אוכל מקסיקני אני מודה שהרבה זמן לא נתקלתי בבוריטו כזה (גם לטבעונים והצמחוניים – הנאה מובטחת). חובה חובה חובה!
אלנבי 47

מקום לא אהוב בעיר

כיכר אתרים. בחופש הגדול מצאתי שם את עצמי כמעט כל בוקר כי הבת שלי יולי לומדת שם גלישה. המקום הזה לצערי תמיד מטונף, לא מטופח, מלא בג'וקים וחיות לא נחמדות אחרות. מסריח, מעופש ולא מזמין. זה מעצבן שמול חוף הים היפהפה הזה נמצאת מפלצת בטון שכזאת.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"לאורך הים", סרטו הדוקומנטרי של רובי אלמליח. במרכז קהילתי בלב יפו פועל בית הספר למוזיקה ״ילדי המוזיקה״. זוהי האפשרות היחידה של בני ובנות נוער מקומיים – יהודים, ערבים וממשפחות של מהגרי עבודה – ללמוד וליצור מוזיקה. הם מגיעים למרכז מדי יום, שרים ומנגנים ובעיקר מתנתקים לכמה שעות מתנאי החיים הלא פשוטים שלהם. את הפרויקט ייסד ומנהל רן שמעוני, את המרכז מנהלת חברתי שרית מאירוביץ'. הסרט מלווה את פרויקט ילדי המוזיקה בהכנות לקראת המופע הגדול ביותר בחייהם, מופע משירי עופרה חזה. מצאתי עצמי מראה את הסרט לכל מי שאני מכירה, מתרגשת ומתמלאת הערצה על הנחישות, הכישרון, האמונה והאופטימיות שלהם. חוץ מזה שיש בסרט כמה מהביצועים הקוליים הטובים שתשמעו בחייכם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה ״תחנה 11״ (Station 11) המוקרנת ב-HBO+. זוהי סדרה דיסטופית אבל אופטימית ומרגשת עם נגיעות של תיאטרון, ששוברת ופותחת את לב. היא לא חדשה, אבל עם פרוץ המלחמה אח שלי חפר לי עליה וממש הכריח אותי לראות אותה. ווואוו, כמה שהוא צדק. יצאתי מחוזקת ועם יותר אמונה באנושות ובכוחה של האמנות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל ארגון שמקדם את החזרת החטופים ותומך במשפחות שלהם. הם היו צריכים להיות כאן מזמן, ואסור לנו לנוח עד שכולם יחזרו.

מי התל אביבי/ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לחבורת חסמבה – צעירי משפחות החטופים (אלה בן עמי, שיר סיגל, גיל דיקמן וירדן גונן). הם לצערם תל אביבים בעל כורחם, אבל הם שיעור עבור כולנו, באומץ, נחישות והקרבה. בכיכר דיזנגוף, בשער מנחם בגין ואיפה לא – הם לא מוותרים. וגם לנו אסור.

מה יהיה?
אני מטבעי אופטימיסטית מושבעת, למרות שהמלחמה והמצב כולו הצליחו לערער אותי. אני חייבת להאמין שיהיה פה טוב יותר, וכמו שדוד גרוסמן אמר ״אין לנו פריבילגיה להיות מיואשים״.