הלב האמיתי של תל אביב ורצועת חוף בתולית. העיר של עירית פרנק

>> עירית פרנק היא מנכ"לית תיאטרון הסימטה. גדלה חולון ואת לימודי התיכון סיימה בבית ספר "תלמה ילין". את לימודי המשחק בבית צבי סיימה ב-1982. באותה שנה כבר השתתפה בסרטו של ג'אד נאמן "מגש הכסף", ובדרמת הטלוויזיה האמריקאית "זכרונות אהבה" של NBC בכיכובו של קירק דגלאס, תפקיד עליו הייתה מועמדת לפרס האמי האמריקאי. בהמשך השתתפה בסרטי קאלט ישראלים ואהובים כמו "בחינת בגרות", "בנות" , "החיים על פי אגפא" ועוד רבים אחרים, כמו גם בסדרות טלוויזיה. מזה 26 שנה היא מנהלת את תיאטרון הסימטה, משמשת כמנהלתן האמנותית, מביימת ומשחקת בהצגות האנסמבל של התיאטרון. בארבעת העשורים האחרונים היא מתגוררת בתל אביב , חיה ונושמת את התרבות העירונית על כל סוגיה. 

>> העיר של יעל בדרשי: חיים שלמים בין כיכר ביאליק לרחוב אלנבי
>> העיר של עידן שלום: לשיר באמצע השדרה ולטפס על הקירות

1. תיאטרון הסימטה

התיאטרון ממוקם באחד המקומות הכי יפים בארץ המשלב היסטוריה עתיקה עם אווירה של הים ונמל יפו. מיקום קסום לתיאטרון פרינג', עם המון נשמה ואופי. בימים אלו התיאטרון עובר שיפוץ ושימור, וזה מרגש במיוחד כי ככל שהעבודות מתקדמות מתגלה עולם שלם של בניה, ארכיטקטורה, עיצוב והיסטוריה של המבנה בפרט ושל יפו בכלל מהתקופה העות'מאנית.
מזל דגים 8 (במהלך תקופת השיפוצים מתארח התיאטרון בקאנטרי גורן גולדשטיין)

2. רצועת החוף בין מנטה ריי ליפו

אני חיה את כל חיי הבוגרים בשכונות הדרומיות של תל אביב ומאוד אוהבת את הים. אני הולכת לחופים שונים בתל אביב ומאוד אוהבת אותם, אבל רצועת החוף הבתולית של יפו היא אחרת. זה חוף שלא באים אליו לראות ולהיראות ולא בשביל דרינק, אלא בשביל החוויה של החוף. באים לשם אנשים שפשוט אוהבים את הים. פשוט להיות בים על מחצלת כמו פעם בלי כסאות ומיטות שיזוף. אנשים שוחים, עושים ספורט או פשוט נהנים מהחוף ואני שמחה שיש עדיין בתל אביב חופים כאלה ומקווה שהם יישארו ונוכל להמשיך ליהנות מהדברים הפשוטים שהטבע מציע לנו.

3. פארק מנחם בגין

מדובר בעיניי באחד הפארקים היפים בתל אביב. כל האיזור נמצא בפיתוח ובניה והפארק הינו פנינת טבע יפהפיה ומרגשת – יש בו טבע אמיתי, מדשאות לפיקניק, מקום לעשות ספורט, מתקנים לילדים, אגמים עם סקי מים. יש בפארק הזה משהו הומוגני והוא נותן תחושה נעימה וכיפית ואני נהנית לבלות בו. יותר נכון – לנוח בו.

4. העיר הלבנה

"באיזור העיר הלבנה יש וייב אחר, של תל אביב הישנה. השילוב המיוחד בין הבניינים הישנים לגורדי השחקים נותן קצת תחושה של חו"ל. עוד כשהייתי ילדה הייתי באה לטייל באזור והרגשתי כמו תיירת באירופה. אני אוהבת את המכלול שהאיזור מציע, תמיד יש מה לעשות שם – השווקים, המבנים היפים, המסעדות, בתי הקפה, החנויות הקטנות, צעירים, זקנים, ישן וחדש. תמיד האזור הזה מרגיש לי כמו הלב האמיתי של תל אביב.

5. מייקלסון גלריה לאומנות שימושית

אני גרה בפלורנטין כבר שנים רבות ומאוד אוהבת את החנות גלריה הזו בה אני רוכשת מתנות. בפלורנטין יש עדיין המון אלמנטים של שכונה ויש בה המון אמנות, חנויות קטנות, גלריות מיוחדות. תמיד כיף לעבור ברחובות. ברחוב שטרן יש גלריה מיוחדת שיש בה ערב רב של דברים, המון אפשרויות, הרבה דברים מצחיקים, משהו בין חדשנות וגאדג'טים לאומנות מיוחדת. אני כל הזמן קונה משם מתנות לאנשים שאני אוהבת ותמיד המתנות מעוררות שמחה והתלהבות. מקום שהוא שילוב של פופ ארט עם ארט אמיתי ווייב צנוע.
אברהם שטרן 4

מקום לא אהוב בעיר

כתושבת תל אביב כל כך הרבה שנים, אחד הדברים שאני ותושבים רבים סובלים ממנו זה עניין החניה בעיר. המחסור במקומות חניה בשכונות העיר מאלץ אותנו לחפש חניה במשך שעות או לשלם על חניונים ציבוריים. העיר לא מטפלת בעניין בצורה נכונה וזה מרתיח אותי. זה לא הוגן כלפי תושבי העיר. ההרגשה היא שמקומות החניה מצטמצמים כל הזמן לטובת אתרי בניה, מיזמים של מכוניות שיתופיות, אדום לבן, רחובות שנהפכים למדרחובים ואפילו האלטרנטיבה של חניונים ציבוריים הולכת ופוחתת עד לא קיימת בשכונה שלי. אני אוהבת ללכת ברגל והולכת לא מעט, אבל מצב התחבורה הציבורית בעיר עדיין לא מאפשר לוותר לגמרי על האוטו ואמצעים כמו אופניים שגונבים בלי סוף, וקורקינטים שהם מסוכנים מאוד, לא מספקים את המענה להתניידות בעיר. העיר כל הזמן גדלה ומתפתחת ואני שמחה על השדרוגים ומתרגשת לקראת השינויים שיבואו, אבל נושא החניה צריך להיפתר. למה אני צריכה לשלם על חניה בעיר בה אני גרה?

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שני אירועים מאוד חזקים שפתחו לי את הלב מצד אחד וגם העציבו מאוד מצד שני. הראשון היה בחודשים הראשונים למלחמה, כאשר כל מוסדות התרבות – וביניהם גם תיאטרון הסמטה כמובן – השאירו כסאות ריקים כמספר החטופים עם תמונותיהם באולמות, מתוך תקווה אמיתית שישובו וימלאו את הכיסאות הללו. אלו היו רגעים מטלטלים רגשית אבל חשובים ונחוצים. האירוע השני, הוא למעשה אירוע שקורה כל שבוע בכיכר החטופים. מופעים מכל הקשת האמנותית מגיעים לכיכר. בעיניי הסולידריות הזו, להגיע לשם ולעשות מיצגים, מופעים, יצירות, מוזיקה, הקראה של יצירות – אלו רגעים מכוננים תרבותית וחברתית. הלוואי ולא היינו צריכים את זה והמציאות הזו לא הייתה מנת חלקינו אבל היות והיא כן, הביחד הזה של משפחות החטופים, הקהל הרב שמגיע והאמנים עושה לי ממש צמרמורת ומרגש אותי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לתיאטרון הסמטה הגיעה יצירה חדשה, מקסימה ומרתקת, המאפשרת לקהל לחוות שילוב מדהים של אסקפיזם באמצעות עולם דימיוני מצד אחד ומפגש עם הפחדים הכי עמוקים שלו מצד שני. "שוק חצות" הוא מופע אימרסיבי המזמין את הקהל לחקור שוק מסתורי, בו סוחרים מפתים מציעים לקהל את מרכולתם הייחודית – זיכרונות, מרשמים, נבואות ושלל מוצרים נדירים אחרים. בתמורה לכך, הסוחרים לא מבקשים כסף, אלא רגעי שיתוף, כנות ואינטימיות. המופע אינו על במה ולא יושבים בו, אלא משתתפים באופן פעיל ומי שיהיה לו את האומץ להתמסר ולסחור עם המוכרים, ייהנה מאוסף חוויות סודיות וחד פעמיות. החוויות הקטנות ששזורות בשוק נועדו להעביר את הקהל בקשת רחבה של תחושות, זיכרונות ורגשות, ובעזרתם ליצור רגעים אישיים של סקרנות, תעוזה, פגיעות ורגש בתוך ההמולה. זהו משחק כפול של מציאות אחרת שיכולה לעזור לנו להישאר במציאות שלנו. אני מזמינה את כולם להגיע לחוות את החוויה הייחודית הזאת.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המטרה החשובה מכל בימים אלו היא החזרת החטופים וכולם צריכים להירתם למשימה הזו בכל דרך אפשרית. לתרום למטה החטופים, להתנדב, להגיע להיות איתם, כל דבר שיכול לעזור להם להמשיך להילחם על החזרת האהובים שלהם ולקדם את ההסברה, זה הדבר הכי חשוב!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבי שאני רוצה להזכיר לטובה, הוא דווקא מן העבר. אביגדור לוין ז"ל מי שהיה מנהל אגף תרבות האגדי בעיריית תל אביב-יפו. אביגדור הבין, אהב וחי תרבות וזה היה ניכר בעבודתו והתנהלותו. אביגדור היה מסוג המנהלים של פעם במובן הטוב של המילה, הווה אומר אדם נאמן לתפקידו, מקצועי, ישר ושומר על העובדים מתחום התרבות, במקביל לזה שתמיד דרש מאיתנו מקצועיות, מסירות ורצינות. כשהוא היה בתפקיד תמיד ידעתי שיש לי גב מקצועי איתן. מעבר לכך, אישיותו הייחודית הלכה לפניו והוא היה דמות מוכרת ואהובה מאוד בכל תל אביב.

מה יהיה?
אני רוצה להיות אופטימית ולהאמין שנגיע למצב שנקום כמו עוף החול ונמציא את עצמנו מחדש בצורה משופרת. עדיין קצת קשה לי לראות את זה קורה. אני רוצה שהאחדות ואהבת האדם ינצחו ויאפשרו לנו לחיות פה. אנחנו צריכים לחזור לבסיס הפילוסופי והרוחני של עשרת הדיברות, לא כמצוות שניתן להפר אלא כדרך חיים – כבוד הדדי, אהבה, צניעות. שנחגוג דברים טובים ולא חיסולים, שהנאורות תחזור ותאפשר לכל אחד לחיות את חייו בלי לפגוע באף אדם. אני מאוד רוצה להאמין שהימים האלו יגיעו.