נוסטלגיה, פנטזיה ומקום שעוד לא קיים. זאת העיר של צבי סהר
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: צבי סהר מעלה בקאמרי הצגה שמבוססת על "קיצור תולדות האנושות" של יובל נח הררי, וממליץ לנו על פאב שאין מה להסביר לגביו ועל מקום לתקן בו את האוטו (כל עיר צריכה כזה, תכלס)
>> צבי סהר, מנהלו האמנותי של אנסמבל עיתים הוא הבמאי של "צעד", ההצגה החדשה של האנסמבל, בהשראת רב המכר של יובל נח הררי, "קיצור תולדות האנושות" שתעלה בקאמרי ב-17.7 וב-18.7; פרטים נוספים וכרטיסים כאן
1. המשכן לאמנויות הבמה
המשולש: בית אריאלה – מוזיאון תל אביב – התיאטרון הקאמרי. אני מרגיש הכי שלם כשאני במרכז המשולש הזה. האנסמבל שלנו נמצא בקאמרי. הטקסטים בבית אריאלה. הוויז'ואל במוזיאון וה"כאן ועכשיו" של התיאטרון. אני מרגיש שכל יצירה מנסה להתמקם איפשהו במרכז המשולש ולתת לעצמה להיות מושפעת משלושתם. לכן הכי נעים לעבוד שם. אם יש בעיה בעבודה על טקסט, הולכים למוזיאון, אם יש מחסום בעניין ויזואלי, קוראים ספר. ההפרייה ההדדית הזו היא המנוע לכל יצירה מורכבת. וכמובן שעכשיו שגם יש בבית אריאלה קפה אז בכלל. שדרות שאול המלך 27
2. שכונת מונטיפיורי
עיר היא יותר מבתי קפה, תרבות ומקומות בילוי, ולפעמים צריך לתקן את האוטו או את המדפסת. אני אוהב להגיע לשכונה גם לסידורים מהסוג הזה וגם לראות תיאטרון וגם לעבודה בסטודיו של המעצבים שלנו. כילד עבדתי בחנות לחלקי חילוף של דוד שלי בשכונה. רכבתי על אופניים והסתובבתי בין מוסכים וחנויות, מעביר חלקי חילוף. אני זוכר כמעט כל בית קפה או סטודיו שהיה כמועדון קלפים או מוסך. תיאטרון תמונע היה הבית הראשון להפקות שלי, ואני אוהב אותו אהבת נעורים. וגם, אם אני לא טועה, הוא היה מוסך לטוסטוסים.
3. פאב עמירם
אין לי הרבה מה להסביר. נעים לי, טעים לי, על-זמני לי. התערוכה 8
4. נחמני 4
כל מעבר ליד התיאטרון בנחמני 4 משלב גם היסטוריה נוסטלגיה וגם פנטזיה. המבנה הראשון של התיאטרון הקאמרי, בו הופיע חנוך לוין עם מלכת האמבטיה, היה לימים גם אולם הבית שלנו באנסמבל עיתים. במה ענקית עם קהל אינטימי, קירות אדירים וסאונד חלומי. בתחילת דרכי באנסמבל נכנסנו לאולם וחוץ מחזרות החלפנו נורות, ניקינו, סידרנו, בנינו לעצמנו בית. כשחייתי בניו יורק ראיתי מודל של מבנה כזה שעובד ביחד עם הקהילה – חוגי מחול במהלך הבוקר, סדנאות אחה"צ והופעות ערב, וכמובן בית קפה ויין. על כזה דבר אני מפנטז היום. חוץ מזה זה אחד הרחובות היפים בתל אביב ואני מנסה תמיד לעבור דרכו כשאני יכול. נחמני 4
5. ת"א תרבות דה וינצ'י
המלצה מוזרה כי היא עדיין לא קיימת, אבל אוטוטו איתנו ונראית כסוג של פנטזיה – ת"א תרבות דה וינצ'י: 2,500 מ"ר של חדרי חזרות למחול, תיאטרון ומוזיקה לצד סדנאות נגרות, אלקטרוניקה, טקסטיל ועמדות עבודה רבות. כל רכיבי המופע, לאורך כך שלבי ההכנה שלו נמצאים תחת אותה קורת גג. לא תמיד צריך את כולם במקביל, אבל הידיעה שאם עולה רעיון ניתן לגשת לדלת ליד ולייצר – מפעימה. דה וינצ'י פינת קפלן