מדרגות, ים וקפה שהוא כמו דירה של חברה. העיר של קרין ריבקינד סגל

קרין ריבקינד סגל היא המנהלת האמנותית של פסטיבל דוקאביב ותל אביבית מבטן ומלידה. הפסטיבל ייפתח מחר (23.5) בפעם ה-26 ויארך עד ה-1.6 עם מגוון עצום של סרטים ישראלים ובינלאומיים, אירועים מיוחדים ואורחים בינלאומיים נבחרים, בכורות עולמיות, תוכנית מחווה, מפגשי יוצרים מהארץ ומחו"ל ואירועי תעשייה, שיתקיימו ברחבי העיר.

>> דוקו וואו: 7 סרטים שלא כדאי שתחמיצו בפסטיבל דוקאביב

1. הים של תל אביב

במיוחד מהסתיו ועד סוף יוני. אני אוהבת מים קרים ובחודשי הקיץ המים חמים מדי בשבילי. הידיעה שיש את הים שם במערב היא אחד הדברים הכי משמחים בעיר. הרצועה האהובה עליי היא רצועה קטנה בין הילטון למרינה, "הילטון הקטן" או "המשולש". הכי נכון להגיע לשם מוקדם בשבת, לפני המטקות והאוהלים ואז אפשר להירגע ולחפש את האופק ואם יש גלים, לצפות בגולשים והגולשות.

2. מדרגות

שמחברות מפלסים שונים זה דבר שאהוב עליי במיוחד. כשאני מוצאת כאלו, אני מטפסת בהן גם אם אינני יודעת לאן יובילו. הנה כמה מומלצות: מרחוב ליפסקי לכיכר המדינה, מאוסישקין לשמעון התרסי, מזלמן שניאור לכיכר ביאליק. אבל הכי מרגשות אלו המדרגות שמובילות מרחוב הירקון לגן העצמאות, היישר אל פסלו היפה של דב פייגין "פסל בגן". מאחוריו מתגלה הנוף המפעים של הים שנגלה במלוא תפארתו ומספר צעדים משם, ניתן לרדת לחוף בין הצמחים הצהובים המבשרים על הקרבה לים. בכלל, גן העצמאות אוצר בתוכו תילי תילים של היסטוריה מרתקת של העיר. בכל שנה שמסתיים דוקאביב, אני צועדת לים בדרך הזאת ומתרגשת מחדש מהאפשרות ומהמפגש עם הים.

3.כתר וגלימה

בפינת חמד קטנטנה ומוצלת, על רחוב פינקס בין רמז לליפסקי, ניצב פסלו המינימליסטי היפהפה של מיכאל גרוס "כתר וגלימה". גרוס הוא מהאמנים הישראלים האהובים עלי ולעבור ליד פסלו כמעט מדי יום משמח אותי מאוד.

4. קפה לב

מקום מאוד נעים בו אני נפגשת עם אנשים שאני אוהבת, וזה מרגיש כמו להיפגש בדירה של חברה עם חצר נעימה וקפה טוב. אני אוהבת שהמקום לא יושב על הרחוב עצמו, אלא דורש כניסה לתוך מבנה יפה שעבר שימור עדין וצנוע. הבונוס הנוסף – בבית ליבלינג מתקיימות גם תערוכות מעניינות העוסקות לרוב באדריכלות, לצד חנות ספרי אדריכלות וחוגים העוסקים ביצירה, שאליהם תמיד רציתי להצטרף אבל לא היה לי זמן. אידלסון 27

5. 3426

חלל חדש אליו התוודעתי לאחרונה הוא מתחם 3426 ברחוב התחייה 27, שמכיל גם את בית רדיקל, היכן ששכן בעבר שוק הדגים העירוני. בכל ביקור שלי שם, מתווסף עוד חלל או מרחב ששופץ. בדומה לבית ליבילינג, זה מקום שמקיים תוכן מרתק בסביבה אדריכלית מתחשבת שלא מבטלת את העבר.

מקום לא אהוב בעיר

אני גרה בצפון הישן, בבניין שעיצבה האדריכלית לוטה כהן. הבנין שלי הוא בין הבודדים שעדיין לא עבר תהליך תמ"א 38. מסביבי הררי בניינים שלמים שנהרסו או התנפחו במימדיהם. רגע לפני ההריסה, אפשר להתבונן ולראות את שאריות החיים שהיו שם, לדמיין את האנשים שחיו בדירות וגם להעריך את האדריכלות היפה והצנועה. הבתים החדשים שנבנים הם אולי נוחים בתוספת חניה וממ"ד, אך רובם חסרי פרטים אדריכליים מרגשים כמו משרביות או כניסות מסקרנות, הם נטולי פרופורציות צנועות וגינות רחבות עם אדמה מסביבם. כיום בעיקר מסתפקים בערוגות של צמחיה אופנתית. משום מה החליטו שמשמרים רק את מרכז העיר והסגנון הבינלאומי וחבל, כי גם בצפון הישן יש הפתעות אדריכליות לא מעטות שבקרוב יעלמו לגמרי מהנוף. אני נשואה לאדריכל והשיח על הפרטים הקטנים בעיר הוא חלק מהשיח היום יומי שלנו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ימים מושלמים" של וים ונדרס בקולנוע לב. זה סרט שמאפשר רגע של עצירה והרהורים, דבר כה נחוץ ונדיר בימים אלו. בנוסף, גיליתי לשמחתי שסרטו המקדים של וים ונדרס "טוקיו גא" משודר במובי. זה סרט יומן דוקומנטרי שוונדרס ביים בטוקיו בעקבות הבמאי הנערץ עליו, יאסוז'ירו אוזו, כמעט 40 שנים לפני ״ימים מושלמים״. "טוקיו גא" מתכתב מאד יפה עם ״ימים מושלמים״ ומרגיש כמו בסיס או הכנה מוקדמת.

 

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
עכשיו אני קוראת את "מצבי רוח" של יואל הופמן, ספר יפהפה, מפתיע, מצחיק ונוגה. השפה של הופמן משוכללת ומושכת ובימים אלו שקשה לי ממש לצלול לקריאה, דווקא ספר כזה מאפשר לי להתרכז ומוביל אותי למחשבות יצירתיות.

3. לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מאמינה שללא תרבות אנחנו ריקים. תרבות אינה פריווילגיה, היא צורך ותשוקה אנושית. בזמן הזה חשוב במיוחד לדאוג לארגונים התומכים ביצירה ובתרבות, כי גם היוצרים נמצאים במצוקה וזקוקים לבמה והכרה ובפרט, כשעולם התרבות מחוץ לישראל מחרים יוצרים על היותם ישראלים ללא קשר לפעילותם ואומנותם. ולכן אני ממליצה על "תרבות של סולידריות", תנועה תרבותית והתנדבותית שהוקמה בזמן הקורנה על ידי יוצרות עם לב גדול, עלמה בק ודניאל קנטור, הדואגות לאנשים שאף אחד לא רואה.

4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
המפגינים והמפגינות שמגיעות לשער בגין בכל יום ולא מוותרות. לא ייאמן ובלתי נתפס שצריך לצעוק ולהילחם על מה שהיה צריך להיות מובן מאליו, החזרת החטופים!

5. מה יהיה?
אני לא יודעת, תלוי ביום. אני רואה מסביבי אנשים נפלאים שרוצים עתיד טוב, אני מקווה שהאנשים האלו לא ישברו מכל הכאב והדיכוי שמסביבנו, צריך לדרוש ולהילחם שיהיה פה שינוי לטובה.