"תמיד נמשכתי לתחום המסעדנות והבילוי. שובצתי כ'שותף שקט' ועם השנים התברר ששקט אינו תכונה בולטת אצלי", מגלה עו"ד שי כהן, שותף ומייסד בפירמת אוסישקין-כהן, מתמחה בייצוג משרדי אדריכלים וגם שותף במפגש רמב"ם וב-suf, המקום החדש של אנשי הבסטה והתדר, שעומד להיפתח בקרוב בסמטת הר סיני. "זהו מקום בילוי שנבנה ברוח של 'מקום שנרצה לשבת בו בעצמנו' ואני מקווה שהוא יביא שמחה לעיר"

>>

אי אפשר להישאר שקט. מפגש רמב"ם ביי נייט (צילום: אינסטגרם//@mifgash_rambam)

1. בריכת גורדון

צריך לפעמים לבד. בריכה עירונית מושלמת, במיוחד בחורף כשהיא קפואה והיא רק שלי. מלתחות שוקקות חיים וויכוח, קהל תל אביבי מגוון וחברותי, אובססיה, פנסיה ודימנסיה, ואז לחזור הביתה אחרי השחייה. ממלא אותי לעבור בגינת העצמאות – גן הפסלים, נוף לים ואוויר. חופשי ולגמרי לבד.
אליעזר פרי 14 תל אביב

בריכת גורדון (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

2. הבסטה ונחלת בנימין

הכי טוב שיש. זה לא רק אוכל ולא רק שתייה, וזה הרבה מעבר, וברור שלא כולם מסכימים ולא כולם אוהבים וזה חלק ממה שמדהים. הבסטה היא שלם שעולה על כלל חלקיו. אומרים "זר לא יבין" – דווקא במקרה הזה הזרים (תיירים) מבינים טוב מאוד. זה בנחלה, שהיא מקום בולט בתרבות הבילוי האישית שלי לאורך השנים, עוד מימי הלוגוס ובר הבלקוני בשנות ה-90', דרך המנזר (הגברת הזקנה) לאורך כל השנים, ובעשור האחרון עם החברים השותפים ברמב"ם ועד למקומות עכשוויים כמו הוורמוטריה והמוריס. בשבילי הנחלה, גם שהיא תיירותית ולפעמים נוראית עם שוק שלישי/שישי שלה, תמיד חיה ומחדשת. אם יש סוהו בתל אביב, הוא כנראה שם.
השומר 4 תל אביב (שוק הכרמל)

חיה, מחדשת, בועטת, מהממת, נוראית. נחלת בנימין (Google Maps)

3. עזרא גבאי (החנות של מאיר)

חנות קטניות, פיצוחים ושימורים שהיא מעבר למרכולת שמוצעת בה, דור חדש של קמעונאות שמספק מצרך נוסף שהוא יחסי קונה-מוכר. חילופי דורות בשכונת לוינסקי, הילדים צצים ומחדשים, כמו גם ב"לופו דגים" ובשלל חנויות התבלינים בשוק וכמו פעם – "בן אדם רוצה לקנות דג מלוח הולך למעדניה". חבל שאין שם מסלול טעימות.
נחלת בנימין 101 תל אביב (שוק לוינסקי)

עזרא גבאי, שוק לוינסקי (צילום מתוך פייסבוק)

4. 206

לא במרכז העיר אבל, בזכות החומוס, בזכות העובדה שאני יכול ללכת לאכול שם עם אבא שלי (יש חנייה, מזמינים קבב מקבלים קבב), וגם בגלל מכבי.
משה סנה 54 תל אביב

206 (צילום אינסטגרם/206meat)

טוני בוצ'רי

בן אדם צריך אטליז, באטליז יש קצב, קצב חייב סבלנות, אחלה טוני.
ירמיהו 52 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

קניון TLV. לא אוהב קניונים, מקווה שמרקם הצרכנות בעיר יישאר כמו שהוא ולא יעבור קניוניזציה, מבנה ענק שכולו מאכלס אירוע חד גוני של קניות ומותגים. לא תיאטרון, לא קולנוע, לא גלריה, לא מבין מי חשב שזה רעיון טוב. אפילו לא הקצו איזור לחברות צעירות או לעסקים קטנים. אותי זה מ ד כ א.

קניון TLV (צילום: שאטרסטוק)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
חוזרים ללוגוס, חורף 25, מועדון הגריי. ערב נוסטלגי לזכרו של רונן הבעלים. יואב קוטנר הנחה ערב מרגש שליווה אותי ימים רבים, קהל של פעם, המון של פרצופים מוכרים, ממש כאילו חזרנו לרגע לשנות התשעים. אהוד בנאי מרים לזקני בלוז ראש פינה, ערן צור מנגן עם הבן, כנסיית השכל, נקמת הטרקטור וטיפקס, והכי ריגש אותי שבערב הזה הבנתי שהילדה שעמדה אז על הבמה עם גיטרה חשמלית וריתקה אותי זו רונה קינן.

מה לך ילדה. רונה קינן (צילום: אסף עיני)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"ארבעה מחזות" מאת מולייר בתרגום אלי ביז'אווי. לא מזמן קיבלתי מאלי את הספר, ובאקט של חברות התיישבתי לקרוא. פעמיים צחקתי בקול רם. זה אחלה, שבתוך הסחלה, האלימות והאתגרים היום יומיים שמדינתנו האהובה מספקת, יש עדיין אנשים שיוזמים יצירה ותרבות, ובמקרה הזה הנגשת תרבות, ללא מניע כלכלי. כן ירבו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליץ על התנדבות דרך"דרור מטעים חינוכיים"(תנועת דרור ישראל – התנדבות קבוצתית בגליל ובעיקר בקיבוץ רביד הנפלא,. חברי הקיבוץ המדהימים, הנגשת עולם החקלאות לבני נוער, חיבור לאדמה, ציונות, חברות ושיתופיות – אלה ערכים שכל אחד מאיתנו רוצה שהילדים שלו יקבלו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רוצה ומרגיש מחויבות להרים למשפחות השכולות.השבוע ראיתי בפייסבוק שלחבר ילדות שלי, ששכל בן במלחמה האחרונה, יש יום הולדת. מה לכתוב לו? "מזל טוב"? יש דבר כזה "מזל טוב" בתוך אירוע נוראי כזה? חייבים לזכור ולכבד, לא צריך לחכות ליום הזיכרון. השבת החטופים רק מבליטה את האובדן של אלו שאליהם לא יחזרו. המשפחות ששילמו את המחיר המטורף והבלתי ניתן להבנה מחייבות אותנו לשיח מתון לצד שוויון בנטל.

מה יהיה?
מקווה שטוב. לפעול שיהיה פחות אלים, שהפוליטיקה על כל רמותיה תתנקה והלוואי שהשחיתות תמוגר. זה מתחיל בבסיס, כמו בגן הילדים – בבקשה, תודה, סליחה. לשפר את השיח, לצמצם מחלוקות. אמא שלי ז"ל נולדה בטריפולי לוב וגדלה במעברה, המשפחה של אבא שלי עלתה מהונגריה-רומניה, ניצולי רדיפה ושואה, מקימי הארץ. לא שמעתי מהם בכי והתקרבנות, רק שמחת חיים ואהבת המדינה, זו הדרך. להיות עם חופשי בארצנו. זה מה שאני מבקש.

• העיר שלי
• מפגש רמב"ם
• סוף Suf
• בריכת גורדון
• הבסטה
• עזרא גבאי
• נחלת בנימין
• מסעדת 206
• קצביות