כיעור-אוכל-קניות-אנרגיות-אמנות-ושוב אוכל. העיר של תמיר שר

>> תמיר שר הוא צלם ואמן תל אביבי, ותערוכתו החדשה – "הספריה האינסופית" – מוצגת בגלריה קרן בר גיל ברמת השרון. התערוכה נולדה במרתפי הספריה הלאומית, שם עקב שר אחר תהליכי הדיגיטציה שעוברים חומרים נדירים ותיעד אותם. את התוצאה המסקרנת אפשר וכדאי לראות עד לנעילת התערוכה ב-28.2.

>> גינה לשחק בה פריזבי ובר שהוא הפינה המושלמת // העיר של רסקו
>> קקטוסים בפארק ומקום מושלם להירגע בו // העיר של ייגור פראוזנקו

1. גינות קטנות בעיר

כמי שגדל בקיבוץ ירוק בשנות ילדותי אני אוהב הגנים בעיר ובעיקר הקטנים והנחבאים יותר: גן האם שברחוב לטריס, בין שדרות חן לאבן גבירול, לשם הייתי בא עם ילדיי כשהיו קטנים ועדיין ממשיך להגיע כשאני רוצה פינה ירוקה שמנתקת משאון העיר, גם בזכות קיר השרכים הייחודי והיפה הנמצא שם ומזכיר לנו קצב אחר של הטבע. גם גינת פורסט היל שבין רחוב גורדון לרחוב גוטליב היא גינה קטנה ונחבאת שבה אני עובר בשעות הבוקר, מציעה חוויה דומה ומייצרת הזרה והפסקה נעימה.

2. הים

ברור! הים, לכל אורכו ובעיקר חוף גורדון כשלכל קטע יש את הייחודיות שלו, בכל שעה (חוץ מיולי-אוגוסט בצהריים) ובכל מזג אוויר .שנים ארוכות שיום יום אני הולך לים בשעות הבוקר המוקדמות בכל מזג אוויר ובכל מצב – אין תחליף להתגלות היומית של קו האופק ברגע שעוברים את קו הבניינים האחרון. שם תל אביב גם מתחילה וגם נגמרת. בשנים האחרונות, מכל הסיבות שבגללן ירד משמעותית מספר התיירים המבקרים בעיר, ההנאה אף גדולה יותר. לא שיש לי משהו חלילה נגד תיירים אלא שהגודש הגיע למימדים הרסניים.

3. השכונות

כרוכב אופנוע אין פינה שאני לא מכיר בעיר, ואני מאוד אוהב את החלוקה הברורה לשכונות בעיר שלכל אחת יש הייחודיות הברורה שלה, וכך אני יכול להחליט לפי מצב הרוח באותו רגע לאיזו שכונה אסע, לקניות או פשוט לטייל, ולראות את השינויים הבלתי פוסקים בעסקים ובבנייה שהם חלק מהאנרגיה הגבוהה של תל אביב.
רק תל אביב מאפשרת: יום יפו, יום יד אליהו, יום ירקון ועוד אפשרויות רבות אחרות.

4. ארכיונים

העבודות בתערוכתי הנוכחית צמחו מתוך פרויקט תיעודי שצילמתי באגפי השימור של הספרייה הלאומית לפני המעבר לבניין החדש. אני אוהב להכיר את ההיסטוריה החזותית והתרבותית של העיר, ובתל אביב יש מספר גדול של ארכיונים מרתקים כמו ארכיון הסרטים בסינמטק תל אביב וספריית בית אריאלה. באגף הנסתר של הספריה יש חדר עם אוסף נדיר של ספרי אמנות ותצלומים היסטוריים של תל אביב. המקום שקט ומזמין לחקור את ההיסטוריה האמנותית של העיר.

5. הסטודיו שלי

הסטודיו שלי עבר 3 מקומות ב-20 השנים האחרונות: יהודה הלוי בבניין שמועדון הפינגווין פעם בו, משם לרחוב מקווה ישראל, ולנוכחי ברחוב המשביר ליד רחוב הרצל. כל המתחם הזה שעובר תהפוכות רבות מציע כל מה שצריך מעיר חיה ובועטת: כיעור-אוכל-קניות-אנרגיות-אמנות-ושוב אוכל. אציין את חנות המעדנים "אברמנטו" של סימה ברחוב פיגוטו ואת החנות של גבאי בנחלת בנימין. לבוא באמצע השבוע ועדיין לההתאזר בסבלנות, שווה לחובבי הז'אנר.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

לא אוהב את כל מה שקשור לתחבורה: קורקינטים מסכני חיים ומפירי שלווה, תחבורה ציבורית מקרטעת, הכבישים והרחובות המשתפצים ללא סוף והגניבות הלא ניגמרות של קטנועים, אופניים ורכבים (גם אני קורבן). ואין מושיע.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ספרו האוטוביוגרפי "מכתב לאמי" של ז׳ורז׳ סימנון החזיר אותי שנתיים אחורה לפרידה מאמי. סימנון חוזר לליאז', לבית החולים שבו שוכבת אמו ונפרדת במשך שמונה ימים מהעולם. מדי יום הוא מגיע, יושב ליד מיטתה והם מסתכלים זה בזו בשתיקה; בן ואם מרוחקים, כמעט מנוכרים, זרים זה לזה. "לא ניכרה עצבות בפנייך", הוא אומר לה בתוך ליבו, "לא ניכר בהן שום רגש שיכולתי להגדיר מבלי להסתכן בטעות". הקריאה בסימנון מאפשרת לחיות מחדש פרידה מאם שהיחסים איתה היו שתיקה ממושכת רגע לפני שהיא נשמטת מאחיזתי לנצח.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
את "אין ארץ אחרת", סרטם עטור הפרסים של יובל אברהם ובאסל עדרה ראיתי באירוע פנימי של שוברים שתיקה, כי עד לאחרונה הוא לא הוקרן (עכשיו הוא ניתן לצפייה באתר "שיחה מקומית"). הסרט שמועמד לאוסקר מתעד את מאבקו של עדרה, משפחתו וקהילתו נגד הריסות הבתים בכפרי מסאפר יטא והתוכנית הישראלית לגירוש הקהילה. זה סיפור על מאבק בעוול, על הנחישות להאחז בבית ובקרקע ועל חברות הנרקמת בין עדרה ובין העיתונאי יובל אברהם שחיים באותה ארץ, תחת שתי מערכות חוק נפרדות, האחד כובש, האחר נכבש והוא מכאיב, מזעזע ומעורר תקווה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל מי שעושה כל מה שביכולתו להתנגד להפיכה המשטרית וסילוק שלטון הדמים, ומחכה לכל החטופים בבית.

מה יהיה?
גם תל אביב לא תהיה מה שהייתה בלי שיחזור אחרון ההחטופים ותמוגר הממשלה.