מבני תעשייה ישנים ופיסת טבע נסתרת מעין. העיר של תמי חומסקי

תמי חומסקי (צילום: אוסף פרטי)
תמי חומסקי (צילום: אוסף פרטי)

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים ממליצים על המקומות האהובים עליהם. והפעם: המעצבת האייקונית תמי חומסקי סגרה זה מכבר את הסטודיו, אבל עיצובים ופריטים חדשים שלה יככבו בפופ אפ שנערך בסופ"ש הזה ובסופ"ש הבא. ניצלנו את ההזדמנות כדי לסחוט ממנה המלצות תרבות, אמנות, קפה וחשיבה אחרת. בונוס: פריחת הוויסטריה

>> המעצבת תמי חומסקי מתגוררת בבית קטן עם גינה בשיכון הקצינים סמוך לבית החולים איכילוב. במשך 18 שנים היא הפעילה את המותג שלה T/9 מסטודיו בקרית המלאכה ופריטים בעיצובה נמכרו בבוטיקים קטנים לקהל נאמן, אלא שהמצב טרף את הקלפים. בעקבות שינויים כלכליים ומצפוניים בהרגלי הצריכה והעדפת קנייה באונליין, שמצריכה אופרציה מסוג שונה, היא בחרה לעבור לפורמט פופ אפ, שבו עדיין קיים מפגש פנים אל פנים עם הלקוחות אך ללא מחויבות להימצאות בחלל קבוע על כל המשתמע מכך. הפופ אפ הנוכחי יתקיים במשך שני סופי השבוע הקרובים (היום ומחר 31.5-30.5, וגם בשבוע הבא, 7.6-6.6) ברחוב מנחם בגין 50 החל מהשעה 10:00. למען הסר ספק – כל הפריטים חדשים, מיוצרים במיוחד (כולל הטקסטיל עצמו) ונתפרים בארץ.

>> בית עם סקס אפיל וקפיצה קטנה לניינטיז // העיר של קרן מור
>> בית קפה מהאגדות ומקום שנותן כוח להאמין // העיר של ליאת יצחקי

1. בית רדיקל

אני אוהבת את בית רדיקל בגלל התוכן, ההיסטוריה והאדריכלות. יש קסם במבני תעשייה שמקפלים מאחוריהם סיפור שקשור לתולדות העיר. בית רדיקל מהווה מקום מפגש לרעיונות ומתקיימות בו הרצאות מעניינות, והתוכן הקולינרי מעניין גם כן.
התחייה 27 פינת הרצל

הכי רדיקלי. קפה 3426 במתחם 3426 (צילום: רפאל שחרי)
הכי רדיקלי. קפה 3426 במתחם 3426 (צילום: רפאל שחרי)

2. CCA

מרכז לאמנות עכשווית שהוא בין גלריה למוזיאון. שיתוף פעולה בינלאומי ואוצרות נבונה של ניקולה טרצי מפגישים אמנים צעירים מהארץ והעולם ומייצרים מרחב לתוכן מרתק ולחשיבה אחרת.
צדוק הכהן 20

3. בית ארקפה

עוד בניין תעשייתי שאני אוהבת בגלל ההיסטוריה שלו. בבית ארקפה ניתן עדיין לראות את שרידי המבנה הישן, שמשמש רקע למכונות קלייה וטחינה ומאפשר ממש לצפות בתהליכי הכנת הקפה. מאחור יש חצר שקטה וירוקה, שמפתיע לגלות במקום שנמצא קצת בשוליים, במקום שפחות מסתובבים בו.
הצפירה 23

בית ארקפה (צילום: יח"צ ארקפה)
בית ארקפה (צילום: יח"צ ארקפה)

4. מוזיאון נחום גוטמן לאמנות

נחום גוטמן הוא אחד מהאמנים שפעלו בתל אביב ומגדירים אותה עד היום. המוזיאון בשבזי הוא כמו שמורת טבע קטנה, עם תערוכות שמצליחות להפתיע. לצד תערוכת הקבע, המציגה עבודות היסטוריות של נחום גוטמן התל אביבי, אפשר למצוא כאן תערוכות מפתיעות כמו "עור וצל", תערוכת וידיאו ארט של בן הגרי, אמן בינלאומי שעבודותיו מוצגות עכשיו. בעיניי המוזיאון הוא מקום שמצליח לקשור קצוות מקומיים ובינלאומיים.
שמעון רוקח 21

5. גן יעקב

פיסת טבע במרכז העיר, שלמרות מיקומה נמצאת בכל זאת קצת בשוליים ונסתרת מהעין. אני אוהבת את האדריכלות שתכנן יעקב רכטר, את השקט ואת הצמחייה, ובמיוחד את פריחת הוויסטריה.

גן יעקב | צילום: שירה ברויאר
גן יעקב | צילום: שירה ברויאר

מקום לא אהוב בעיר:

הצומת שמול תחנת רכבת סבידור, פיסת קרקע שגובלת בכבישים סואנים ואינה ידידותית להולכי רגל. מקום מוזנח, עצוב ולא מטופח שנופל בין הכיסאות של הרשויות המקומיות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"העיקר זה המילים", המופע של יוני רכטר ותזמורת המהפכה. הייתי במופע הראשון מתוך שלושה, שכל אחד מוקדש למשורר מרכזי בחייו של רכטר – דליה רביקוביץ', אברהם חלפי ועלי מוהר. רכטר מעלה לבמה מוזיקאים אורחים, שמעניקים פרשנות חדשה לשירים, ולמרות שבמופע אין שום איזכור לפוליטיקה – כשהמוזיקה נדמה והקהל עמד להתפזר, אחד הצופים צעק בקול "את כולם" והקהל ענה "עכ-שיו", וכך שלוש פעמים. התרגשתי עד דמעות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לא יצירה מסוימת אלא עצם היצירה והעשייה. כל עשייה בכל העולמות – יצירה, התנדבות, חקלאות – כל יוזמה שהיא, בין שהיא בקנה מידה אישי ועד אירועים כמו תערוכת צבע טרי. הארץ שלנו מלאה באנשים שהעשייה שלהם מעוררת השראה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כשאנו נמצאים יותר מ-600 יום מאז פרוץ המלחמה, ויש עדיין 58 חטופים בידי החמאס – חד משמעית צריך לתרום או להתנדב בכל צורה שהיא למען מטה החטופים. אין חשוב מכך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
העיתונאית סיון קלינגבייל, שפרסמה את הספר "אני מניר עוז", ובו ראיונות שהיא ואחותה שני קלינגבייל-שילה ערכו עם אנשי הקיבוץ. הוריה ממקימי קיבוץ ניר עוז, ובספר היא חוזרת אליהם ואל צורות ההתיישבות השונות שיש לנו, העיר והכפר, ומראה שכולנו קשורים. חשוב להכיר את ההיסטוריה והסוציולוגיה של מדינת ישראל.

מה יהיה?
אני מאמינה שאם נצליח לגרום לשינוי בבחירות הקרובות, נתקן, נבנה, נקים ונשקם את המדינה. אבל כל אחד צריך לדאוג לכך באופן אישי, להביא את השכן הפסימי, הילד שלא מתעניין בפוליטיקה ואת הקרובים שבחו"ל וכל המתלבטים כדי לגרום לשינוי. אני לא אומרת במי לבחור, אבל שינוי צריך להיות כדי שנוכל לבנות משהו חדש וטוב. כמי שנמצאת בעולם השכול כבר 30 שנה, לאחר ששכלתי את שני אחיי, אני מאמינה שבמלחמה אין תוחלת אך בסופה יכולה להיות תקומה. יש תוכניות לשיקום ואנשים שיכולים להוציא אותן לפועל לו רק תינתן ההזדמנות.