העיר הסודית שלנו: 7 מסעדות נהדרות שרק תל אביבים מכירים
השפית של שוק הכרמל, השניצל המיתולוגי, האיזקאיה הסודית, השיפודיה הכי עממית - במדור "העיר שלי" ממליצים לנו תל אביבים מוכרים על המקומות שהם אוהבים במיוחד, וביניהם לא מעט סודות קולינריים שרק תל אביבים אמיתיים מכירים. ששששש, אל תפיצו
מה שאנחנו אוהבים במדור "העיר שלי", חוץ מאת האנשים שמתארחים בו מדי יום, זה את המסעדות שהם בוחרים להמליץ עליהן. אלה כמעט תמיד מסעדות ותיקות למדי, יציבות באיכותן, כנות בכוונותיהן. אלה גם כמעט תמיד מסעדות שקוראים עליהן פחות במדורי האוכל, מעט נחבאות ונשכחות מציידי הטרנדים והבאזז הקולינרי, אבל אהובות מאוד על ידי הקהל הקבוע שלהן. והן תמיד מסעדות שטוב ונעים לאכול ולשהות בהן. אספנו כמה המלצות חמות כאלה מהשבועות האחרונים – החל ממסעדת השפית הכי טובה בשוק הכרמל ועד לפינה יפואית מסתורית וזולה במיוחד – והן חמות כי הן באות מהלב של התל אביבים שבחרו בהן. אחרי הכל, זאת העיר שלהם.
>> אמריקה זה לא כאן: 17 רשתות מסעדות מארה"ב שממש חסרות לנו
>> מגלים את אמריקה: לאן המטבח האמריקאי מתקדם, אם בכלל?
בוטרגה
אומרים שלא מספיק אנשים מכירים את הפלאות שעושה פריאל שבו במסעדת השוק שלה. העיקר שאנחנו וחי צארום מכירים:
את פריאל שבו, שעומדת מאחורי הדוכן בשוק הכרמל, הכרתי בתוכנית משחקי השף. בבוטרגה היא מגישה אוכל ביתי מדויק, קציצות, מזטים, לחם טוב ואווירה חשמל, בקיצור – פתיחת שולחן כמו שצריך. עצה שלי – כשאתם שם תנו לה לבחור לכם את המנות, לא תתחרטו.
רבי עקיבא 20 // העיר של חי צארום
באן מי 13
לרגע היה נראה שבאן מי הוא הלהיט הבא בעיר, אבל אז כולם נזכרו שזה בעצם די יקר ונשארנו עם המסעדונת הנהדרת הזאת:
מקום נוסף, אותו גיליתי במקרה בינואר האחרון, כשרק פינו אותנו לתל אביב. בימים הראשונים הסתובבנו ברגל הרבה, כדי להתאפס ולהתעשת והגענו לסנדוויצ'יה ויאטנמית בנחלת בנימין בשם באן מי 13. מקום קטן ומקסים. גם טעים וגם מיוחד ובדיעבד גיליתי שזה גם עסק של מילואימניקים. באן מי 13 הוא מהמקומות שבעיניי עושים את תל אביב. המקומות הקטנים שאתה נופל עליהם במקרה ונהנה מחדוות השיטוט והגילוי.
נחלת בנימין 107 // העיר של רעות נחושתן
המקום של רמי
מהמקומות הקטנים האלה בשדרות ירושלים שעוברים לידם ואף פעם לא בטוחים מה יש בהם. ובכן, יש בהם דברים מדהימים:
בתקופה שגרתי ביפו, הייתי חולפת מדי פעם ברחוב דאנטה (רחוב קטן שיוצא משדרות ירושלים), ותמיד הסתקרנתי מהמקום הקטן הזה שנראה שלא ישב בו אף אדם מעולם, ובו זמנית שיש בו סוד הצלחה שרק מובחרים יודעים עליו. לרוב המקום היה סגור ומדי פעם כשהיה פותח הייתי מצליחה להגניב מבט פנימה ולראות איש מתוק שאוהב אוכל ומחכה להאכיל אנשים. יום אחד החלטתי לבדוק מה העניינים שם, וגיליתי את הסנדוויץ חביתה הכי טעים שטעמתי; אווירה של בית כזה, סנדוויץ' שלא מנסה להיות משהו שהוא לא, כזה שגורם לך לרצות לחזור אליו יום למחרת. והדבר הכי יפה בו הוא שהוא עולה 10 שקלים. שדרות ירושלים 83 // העיר של דנאי פורת
הלב הרחב
השיפודיה הוותיקה משוק הכרמל נסגרה ואז נפתחה מחדש לא רחוק מהלוקיישן הקודם. עדיין אחד הדילים הטובים בסביבה:
נעים לטייל בסמטאות הכרם ולאכול שם צהריים, במיוחד בימי שמש חורפיים. בילדותי, בכל פעם שהיו מגיעים אלינו תיירים, היו לוקחים אותם למסעדת הלב הרחב. כעת היא נפתחה מחדש ומנהל אותה ספי חמדי, שכשמו כן הוא – נחמד באופן מיוחד ובעל לב רחב. השיפודים והצי'פס בדיוק כמו פעם, ולצמחונים יש גם סלטים ואורז עם שעועית.
מל"ן 18 // העיר של יעל בדרשי
איזקאיה
כולם מכירים את מנטנטן והראמן המושלם. פחות מזה מכירים את האיזקאיה הקטנה שמתחבאת בתוך המסעדה. בואו נשאיר את זה ככה:
האיזקאיה של המנטנטן היא המקום הקבוע שלי. לפני בילוי, אחרי בילוי, סתם לשתות משהו או לכמה ביסים של ניגירי. האווירה לא מחייבת, ההושבה היא על בסיס מקום פנוי, ואת רוב הצוות אני כבר מכיר אז לגמרי מרגיש בבית. מקום קטן ואינטימי באמצע נחלת בנימין, שהפך בפני עצמו לסנסציה תל אביבית בשנה-שנתיים האחרונות.
נחלת בנימין 57 // העיר של יוחאי טל
שמוליק כהן
המסעדה הכי וותיקה בתל אביב עושה את הדבר שלה כבר 90 ומשהו שנים, ועושה אותו מדהים. אל תאמינו לנו, תאמינו להדיי עפאים:
בימי חמישי בערב אני נוהג לקיים את המנהג שקרוי "לילשישי" במלעיל – מעין התוועדות ודיבוק חברים שלקוח מהתרבות החסידית, בה נהוג להכניס את השבת כבר בחמישי בערב בסיפורי מעשיות, ניגונים ובעיקר אכילת מאכלי שבת של אוכל יהודי מזרח אירופי, שגולת הכותרת שלו היא כמובן חמין. בדרך כלל אני נוהג לעשות זאת במקומות פרוביזוריים משהו, שצצים בחמישי לפנות ערב בבית שמש, העיירה הקרובה לביתי שבעמק האלה.
אולם פעם בכמה זמן אני עושה את כל הדרך עד למסעדת שמוליק כהן, שאותה אני פוקד יותר מ-25 שנה ברציפות, כדי לקיים את הציווי – "בכל דרכיך דעהו" וגם את "מבשרך אל תתעלם". האוכל אצל שמוליק כהן הוא כמו שאומרים באידיש "ווי אין שטיב" – כמו בבית. אני מתמוגג מהאוכל עצמו, מהשירות, מהמפות הלבנות, מהוודקה ומהחלה, מההלזעלך ומהפליגלך, מהקרעפלך ומהצלי ומכל האוכל שבשבילי הוא בית. אני מעריך ומוקיר את הדבקות של המשפחה הנפלאה הזו, ששמוליק וכרמלה הם ממייסדיה, ואת הדבקות של דור ההמשך – תומר ואמו ציפי, שהם הדור השלישי והרביעי לשושלת.
הרצל 146 // העיר של הדיי עפאים
שניצל ציון
השניצל הכי מיתולוגי בתל אביב, כל כך מיתולוגי שרק תל אביביים מיתולוגיים ומאיר אריאל זצ"ל מכירים אותו:
תל אביבי שלא מכיר את שניצל ציון זה חור בהשכלה ובקיבה! אחד המקומות הוותיקים בעיר והטעימים, אחרי יום בחוף לשבת עם חבר ולאכול בגט או פיתה שניצל סוגר לך את הפינה בצורה המושלמת. אחלה ציון שבעולם.
הירקון 61 // העיר של מיש בז'רנו
