העיר שלנו: 7 המלצות מתוקות על דברים שכדאי לעשות בתל אביב

מדי יום אנחנו מארחים במדור הפופולרי "העיר שלי" את מיטב בנותיה ובניה של תל אביב-יפו, אמנים ומוזיקאיות, שפים ומסעדניות, סופרות וקולנוענים, אקטיביסטיות ומעצבים, וסוחטים מהם המלצות על מקומות אהובים שמיוחדים להם או סתם. מקומות מעולים. מדי שבוע נקבץ כאן את ההמלצות המעניינות והמוצלחות ביותר שהצטברו באותו שבוע. והפעם: לב אדום, אבץ נאה, טאקו נחבא, מקום לחלומות על שלום ומקום לאלכוהול. מה עוד צריך? זאת היתה העיר שלנו.

>> הצעד הראשון: ערב וידויי התמכרות יערך על גג עיריית תל אביב

"אבץ" // פארק המדרון

האמנית הרב-תחומית טל אלפרשטיין מציגה וידאו אינסליישן חדש בתערוכה "נונפיניטו", ממליצה על אחת העבודות היפות בתל אביב:
עבודה שהיא חלק מפרויקט "אבץ", פרויקט פיסול החוצות של עיריית ת"א-יפו, שמוצב בפארק המדרון ביפו. זו עבודה מופשטת ויפהפיה שמשתפת את כוחות הטבע ומזמינה את השמש והירח להיפגש בזכותה. הפסל הוא גם נקודת ציון בפארק היפה, שהנוף שלו אל הים הוא כמו שאיפת אוויר עמוקה ישר לריאות. פארק המדרון // העיר של טל אלפרשטיין

"לונה", משה רואס (צילום: כרמית חסין)

יאללה הפועל // בלומפילד

מיש בז'רנו מתכנן להשיק את האלבום החדש שלו, "שחקן נשמה", ב-28.9 בלבונטין 7, לא שוכח באיזה צבע הלב שלו, או איפה הוא מרגיש בבית:
הבית השני שלי. בערך מאז שאני זוכר את עצמי אני הולך למשחקים של הפועל, בהתחלה בתור ילד הייתי נוסע עם עם חבר טוב של המשפחה, שמגיל אפס חינך אותי לאהבת הפועל. בלומפילד הוא מקום שחוויתי בו את כל הרגשות האפשריים, אני חושב, וכמות הזכרונות שיש לי במקום הזה לא נגמרת, כמו גם כמות האנשים והחברים שהכרתי בחיי. בכנות, את בלומפילד החדש שעבר שיפוץ אני פחות אוהב. אבל בלומפילד ישאר תמיד בלומפילד, מקום שלא משנה מה עובר עלי אני אגיע לשם וארגיש איזה תחושת בית ונוחות. יאללה הפועל!

בלומפילד שם ביפו זה הבית. צילום: ליאת סגל

קלאב // קווסט

נטע גורביץ היא העורכת הראשית של "יוקה", ההוצאה לאור הראשונה בארץ המתמחה בקומיקס וברומנים גרפיים, מקבוצת "יוקה ומפלצות". היא גם יודעת איפה כדאי לבלות מאז שהבלוק נסגר:
גם בשמו החדש זה עדיין המועדון הכי טוב בעיר, עם הסאונד הכי מעיף, החללים הכי מכילים והנוסטלגיה הכי מתוקה, וכשעומרי סמדר מתקלט בכלל רואים שם נצנצים. אבל תכלס לא משנה אם זה בקוווסט, באומן, או באחד הליינים עם הלוקיישנים המתחלפים כמו התלתליסטים, בשאיפה פעם בחודש חובה לעבור במאורת הארנב ולהגיע לארץ הפלאות. // דרך סלמה 157 // לעיר של נטע גורביץ

ברוך שובכם לרחבה. מועדון הקווסט (Quest). צילום: אמיר ערן

אוכל מקסיקני // לה קטרינה

נמרוד דוויק הוא מנכ"ל תנועת דרכנו, וגם ראפר בעברו בלהקת "הפרברים רפיוג'יז", אשר הסרט התיעודי עליהם הוקרן בשבוע שעבר בפסטיבל סאונדטראק. אז מדובר באדם שיודע דבר או שניים על מה חריף:
עברו הימים בהם המסקל היה בר קטן בויטל, והעיר גילתה את המטבח המקסיקני. יש שפע של מקומות, מהם נושקים לגורמה, מהם סוג של פאסט פוד מדויק. לה קטרינה הוא פנינה אמיתית של טעמים, מטבח מקסיקני עם מנות שלא מצאתי במקומות אחרים. חוגג את הטעמים של המטבח העממי המקסיקני. לא מנסה להתחכם, אלא לתת פשוט אוכל טוב במחירים הוגנים. כשהם פתחו ניהלתי חממת חדשנות בבניין ליד, והמקום נתן פייט רציני לבן של הסורי על יגאל אלון בתשומת הלב הקולינרית. אני עדיין עוצר שם לפעמים, ואם מישהו מחפש נחמה המרק מושלם. נחלת יצחק 4 // לעיר של נמרוד דוויק

רבעייה פותחת. הטאקוס. "לה קטרינה". צילום: מתן שרון

חולמים על שלום // בית רדיקל

ג'רמי פוגל הוא האחראי על הליווי הרעיוני ורצועות התוכן בשבוע העיצוב ירושלים 2024. הוא גם נשאר רדיקלי
בזמן מלחמה, אמר פעם הובס, חייו של אדם הם "חיי בדידות, דלים, מאוסים, חייתיים וקצרים". אנחנו עדיין לא במצב הטבע מלא הפחד והסכנה המתמדת שהובס מתאר, אבל בהינתן באיך שאנחנו מנוהלים כרגע, ברגע בעל מורכבות גיאופוליטית אדירה וסכנה קיומית מובהקת, על ידי ממשלת קרקס ליצנות דאדאיסטית – יש חשש קל שעוד נגיע לשם. נדמה לפעמים שבן גביר מעדיף מלחמה על פני שלום כמו שהוא העדיף רבין מת על פני רבין חי. הובס טען שכל יצור תבוני מבין שעדיף שלום על פני מלחמה. האם מנהיגינו יצורים תבוניים? מתישהו, איכשהו, אם נרצה לחיות, אם נרצה לנשום, אם נרצה להביט אל אופק כלשהו – לא חייבים, רק אם רוצים – ניאלץ לחזור לדבר על שלום. לכוון לשלום. לחלום על שלום. עצם המילה הזאת רדיקלית היום. טוב שיש מקום בו אפשר לומר אותה ולנסות משהו אחר. משהו שפוי יותר. מרחב 3426, התחייה פינת הרצל // העיר של ג'רמי פוגל

בר גאה // שפגאט

רום אוחיון היא המנכ"לית השותפה של ארגון איגי – הארגון הגאה לנוער, והיא מתכוננת לגאלת גיוס התרומות השנתית (11.11 בהאנגר 11, עם עברי לידר!), כבר מתגעגעת לשפגאט:
מוסד קהילתי שבימים האלה סוגר את שעריו אחרי כמעט שני עשורים שבהם היווה בית לקהילה הלהט"בית. היו רגעים שהוא היה הבר הלהט"בי היחיד בתל אביב והמקום הראשון שהעזתי לצאת אליו כלסבית מפוחדת. בקורונה, כשהיה סגור, היינו עושים בו סמינרים וחולמים על מוסדות חדשים כמו מכללת מרשה ותנועת הבוגרים "מרימה", שהיום חיים ובועטים. נחלת בנימין 43 // לעיר של רום אוחיון

כמה צבע הכנסתם לחיינו. שפגאט, שבוע הגאווה 2022 (צילום: יובל וייצן)

אלכוהול // 85/15

עורכים ספרותיים ידועים ביכולות השתיה שלהם, אז אנחנו מאמינים לנטע גורביץ כשהיא אומרת שזה בר מעולה לשתות בו:
כבר כמה שנים שהמסעדה הזאת לא רק מצליחה להסיר את השחור מעל פינה מקוללת בעיר, אלא להיות מקום שהוא גם מעודכן, גם משפחתי וגם פאן במקסימום. לשבת על הבר זה הצגה, הפלייליסט תמיד מכוון על הגרוב המדויק, את הסלט חסה עם אגוזי הלוז והגבינה הכחולה אני מוכנה לאכול שלוש פעמים ביום, ואיפה איזי, שיביא לי כבר צ'ייסר. מלכי ישראל 15

ויש גם אוכל טוב. 85/15 (צילום: מאריאנה סטנסבה)