העיר שלנו: 8 המלצות מעולות על דברים שכדאי לעשות בתל אביב

מדי יום אנחנו מארחים במדור הפופולרי "העיר שלי" את מיטב בנותיה ובניה של תל אביב-יפו, אמנים ומוזיקאיות, שפים ומסעדניות, סופרות וקולנוענים, אקטיביסטיות ומעצבים, וסוחטים מהם המלצות על מקומות אהובים שמיוחדים להם או סתם. מקומות מעולים. מדי שבוע נקבץ כאן את ההמלצות המעניינות והמוצלחות ביותר שהצטברו באותו שבוע. והפעם: לוקיישן לסרט אימה ישראלי, תקווה מהעבר, מעדניה מכל העולם ועוד מקומות לבקר בהם. זאת היתה העיר שלנו.

>> הרגתם: 10 תעלומות הרצח הטובות ביותר על המסך בעשור האחרון

אוכל ביתי // סלימי

דניאל קנטור, מייסדת שותפה של תרבות של סולידריות, משיקה את ספר הביכורים האקטיביסטי שלה ׳SPREADS’ ומכירה עסק משפחתי טעים:
עסק קטן בבעלות משפחתית ע״י רמי קובי וג׳נט, מסעדה של שלוש דורות מ-1965, עבר כמה מקומות בדרום תל אביב, הכי אוהבת מקומות בלי תפריט או עם תפריט מצומצם, א.נשים שיודעים לעשות כמה דברים ממש טוב מאשר תפריט אובר דה טופ (אלא אם כן זו מסעדה סינית, אז סבבה) ובינוני.  קובי על המנגל עם פן לשיער, ג׳נט מסדרת צלחות חמוצים ובזיליקום פרסי, רמי מברך את הנכנסים – קליינטים של שנים. נחלת בנימין 80 // העיר של דניאל קנטור

כל כך פשוט, כל כך טעים, כל כך מורכב. סלימי (צילום: ארכיון)

טעמים מארגנטינה // המעדנייה של דני

מבקר וחוקר הקולנוע המוערך פבלו אוטין משיק את ספרו "מצ'רלי עד שולי: הקולנוע העממי והמצאת הישראליות" ומגלה לנו איפה מתחבא קיוסק עם כריכים ארגנטינאים ואלפחורס מושלם:
בתור ארגנטינאי אני מתגעגע מדי פעם לטעמים של הילדות. יש כל מני חנויות ומסעדות בתל-אביב שמאפשרות לטעום אמפנדס, סטייק או לקנות ספרים בספרדית, אבל המקום שאני לא יכול שלא לעבור דרכו כל כמה זמן זה קיוסק "דני" בדיזנגוף סנטר, בקומה ה-2 בניין A, ליד חנויות הקומיקס ומשחקי הוידיאו. שם יש סנדוויצ'ים בסגנון ארגנטינאי עם שינקן וגבינה, אלפחורס, קונוסים של ריבת חלב ועוד ממתקים מיובאים מארגנטינה. אבל הקיוסק הזה גם מביא מוצרים ממדינות שונות, כמו משקאות קלים קוריאנים, מאכלים רוסיים, חטיפים יפנים ועוד. ולמרות שהכול נראה שם אקראי לחלוטין ולא עקבי, מדובר באחד המקומות המשונים והמרגשים בתל-אביב, שבו חי זאב עם כבש, ריבת חלב לצד סושי, ומשקאות מוגזים מהמזרח עם ממרחים רוסים. וכל זה בלי שום אספירציות לעיצוב בעל אופי כלשהו, כמו ברחובות העיר, כול המגוון נזרק שם בצפיפות אחד על השני ותמצא מה שאתה מסוגל. דיזנגוף סנטר, בקומה 2, בניין A // העיר של פבלו אוטין

מארגנטינה לסנטר. המעדנייה של דני. צילום: מתוך עמוד הפייסבוק "המעדנייה של דני – לשעבר מעדני מזרע דיזנגוף סנטר"

נרניה עירונית // כפר שלם

Allan Tune, אמן ומפיק בן 23, מוציא אלבום שני בפחות משנה ומתגעגע למקום הכי קסום שעשה בו סאבלט:
פעם עשיתי שם סאבלט לחודש וזה היה כמו סרט פנטזיה. אני ילד שמגיע מהמושב ואני נורא אוהב עצים ודברים שצומחים וזה ידוע שזה פחות קיים בסביבה עירונית אבל יש מקום קטנטן אי שם במזרח תל אביב שהוא כמו חווה. בשלב מסוים גם קראתי לו נרניה – פשוט מתוך עיר בטון הולכים ונכנסים למקום עם פארק ועצים וזה מרגיש לא אמיתי. גרתי שם בדירת סטודיו וסיימתי שם את האלבום שלי באווירה הכי קסומה בעולם. הלוואי שכפר שלם הייתה כל תל אביב. // העיר של אלן טיון

כפר שלם (צילום: אבישי טייכר)

גאגא // סוזן דלאל

את היצירה של מירב שחם אתם מכירים מהפתיחים של "פאודה", "שעת נעילה", "המפקדת" ועוד המון סדרות. השבוע היא ביקרה במוזיאון תל אביב עם המופע האודיו ויזואלי הרב תחומי "אי.שקט", יודעת מה מביא לה שקט:
בין הדברים שמצילים את הנפש בימים אלה נמצאת הגאגא, שפת התנועה שהמציא אוהד נהרין המבוססת על הקשבה עמוקה לגוף דרך המודעות למגוון התחושות שעולות דרכו. התחלתי להשתמש בגאגא לפני כמה שנים אחרי עשור של תירגול יוגה, והרגשתי שהגעתי הביתה – יש בגאגא שילוב שמאוד מתאים לי בין תנועה, ריקוד, חקירה של הגוף ויצירה מתוך המקום הזה. אני אוהבת את האנרגיות שעולות מקבוצת אנשים שרוקדים יחד בחלל אחד, את המוסיקה ובעיקר את הרגעים שבהם אני מרגישה שאני מצליחה להתחבר לעצמי בתוך כל הכאוס שמסביב. סוזן דלאל היא בשבילי הבית של הגאגא ושל מחול בכלל ותמיד התחושה היא של מקום שיש בו אוריינטציה משלו, כמו פלנטה אחרת שהיא השראה אחת גדולה. יחיאלי 5 // העיר של מירב שחם

ספסל // טראש אדיקשיין

ד"ר גיא דוביוס הוא המנהל החדש של "פליציה: בית לאמנות הצליל", מרכז התרבות הטרי של עיריית תל אביב, יודע איפה לשוט:
חנות הפרינט וה-DIY של יניב שרון, היא אואזיס בכל קנה מידה, כשיושבים על הספסל באלנבי אפשר לדמיין שאלנבי הוא נהר של מים צוננים, וכולנו שוחים נגד הזרם.
אלנבי 46 // לעיר של ד"ר גיא דוביוס

קצת תקווה מהעבר // שוק הפשפשים

סארי מנסור הוא רקדן העמוד הערבי הראשון בישראל וממקימי ליין ריקודי העמוד של הכולי עלמא "בסיבוב", והוא יודע איפה בעיר פוגשים את כל התרבויות:
מקום שנותן לי להרגיש שאני חי את כל התרבויות, להרגיש שאני עובר בין זמנים, קופץ מפינה לפינה, ומרגיש שעברתי מדינה, ולפעמים אפילו עברתי במהירות אור לשנים אחורה. בפעם הראשונה שטיילתי שם נתקלתי בחבורה של סבים, ממש גברים של פעם ששיחקו שש בש ודיברו בקול רם. בין אלפי אנשים היה ניתן לשמוע אותם, וזה ממש גורם לי להרגיש ילד, תמונה ממצלמה שנמצאת בזיכרון שלי, בילדות שלי. ואי אפשר להיות בפשפשים ולא לבקר בדוכנים הקטנים, שאני מרגיש ששם נמצאים החיים. // העיר של סארי מנסור

מה אתם יודעים, מתברר שזאת שכונה לוהטת. שוק הפשפשים (צילום: שאטרסטוק)

הבוריטו של קובי // סמאש בורגר באלנבי

השחקנית עירית בנדק צופה על תל אביב בשקיעות, משחקת בהצגה ״ממלכת שוליים״ בהבימה 4 ולא מפספסת אוכל מקסיקני טוב:
בפופ אפ של קובי פליישמן (צלם ובמאי ושף מחונן) ותימור כהן (שחקנית ואושיית רשת מהממת – תעשו לה עוקב) מכינים את הבוריטו הכי טעים בעולםםם. הם מתארחים בסמאש בורגר באלנבי כמעט כל חמישי-שישי. בתור חובבת אוכל מקסיקני אני מודה שהרבה זמן לא נתקלתי בבוריטו כזה (גם לטבעונים והצמחוניים – הנאה מובטחת). חובה חובה חובה! // העיר של עירית בנדק
אלנבי 47

לוקיישן לסרט // התחנה המרכזית החדשה

עמית אולמן, היוצר של "העיר הזאת" ומחלוצי הפואטרי, סלאם משיק ספר חדש בשם "אז כזה", מגלה לנו על לוקיישן שלא נכנס לסרט:
כשבא לי להרגיש רומנטיקה אפלה אני הולך אל המפלצת, זרועת שברי החלומות, שנקראת התחנה המרכזית ה"חדשה" בתל אביב. "אהובה" זו לא המילה הראשונה שעולה בהקשר שלה ובהחלט ראוי לעשות בה שיפוץ יסודי. אבל כל עוד זה לא קורה, זה אחד המקומות הכי פסיכיים בעיר. כל הבניין הזה הוא שירה כואבת, אבל הקומות התחתונות, הנטושות, הן באמת חוויה מעולם אחר. מקום לרדת אליו, כאורפאוס אל השאול, אם רוצים להרגיש כמו בסרט אימה. כשחיפשתי לוקיישנים לצילומי הסרט "העיר הזאת" ממש רציתי לצלם שם כמה סצנות, אבל זה לא יצא לפועל ואני עד עכשיו מצר על כך. // העיר של עמית אולמן

לרדת למטה כאורפאוס אל השאול. התחנה המרכזית החדשה. צילום: שאטרסטוק