אואזיס על אלנבי וים של מוזיקה בביאליק. העיר של ד"ר גיא דוביוס

>> אחרי שיצרה את הפתיחים הכי יפים בטלוויזיה, מירב שחם יוצרת אי.שקט
>> נרניה של מזרח העיר וסרט האקשן של הדרום. זאת העיר של אלן טיון

1. שוק הכרמל

על אף שהשוק הצטמצם מאוד לטובת כל תרבות הפודיז, עדיין יש את החברה הוותיקים, והבסטות העצמאיות שמחזיקות את התרבות של השוק. בסופו של יום הכי טרי טעים וזול, אם יודעים איך ואיפה לקנות. פעמיים שלוש בשבוע חייב לעשות סיבוב, לקנות מה שצריך ולתפוש שיחה קטנה בבסטה של חמד ירקות ביחיא קאפח 2.

2. צ'ארלס קלור

כשסאשה נולדה היינו יוצאים בכל ערב לעשות הליכה בשקיעה בצ'ארלס קלור, סאשה הייתה תמיד מאוד רגועה בקרבת הים. קצת אחרי התחילה הקורונה, והמשכנו, מדי פעם ניידת משטרה היתה מלווה אותנו החוצה מן הפארק, על אף שגרנו ממש קרוב. מאז נוצר איזה חיבור מחודש לפארק הזה שאותו אני זוכר מילדותי, שהיינו נוסעים מבת ים לעשות הליכה ולקנות צמר גפן מתוק או תפוח מסוכר מהרוכלים.

3. על הספסל בטראש אדיקשיין

חנות הפרינט וה-DIY של יניב שרון, היא אואזיס בכל קנה מידה, כשיושבים על הספסל באלנבי אפשר לדמיין שאלנבי הוא נהר של מים צוננים, וכולנו שוחים נגד הזרם.
אלנבי 46

4. הירידה ברחוב גאולה לים

אם באופניים או ברגל המורד שטוף השמש שבקצהו פיסת כחול, ממלא אותי בהתרגשות של ילד כל פעם מחדש.

5. פינות לא מבוקרות

בעיר שעוברת התפתחות מואצת כבר נהיה קשה למצוא פינות שכאלו. זה יכול להיות ספסל, סף אבן נמוכה, כר דשא בגינה נסתרת, נקודה כלשהיא שמתוכה העיר נגלית כמו מחור המנעול. בתכנית המקורית של גדס עבור עיר הגנים שהיא תל אביב, השכונות נבנו כקונכיות, שבמעמקן נחבא לו גן, אני אוהב למצוא כאלו, לקחת רגע לשבת ופשוט להקשיב.

מקום לא אהוב בעיר

שבילי האופניים – כרוכב ותיק בעיר שבילי האופניים בישרו הבטחה גדולה, רק שדי מהר גילינו שעל השבילים השתלטו רכבים ממונעים, שנוסעים במהירות גדולה בהרבה מאלו של המכוניות לצידנו בכביש. לאחר תאונה אחת עם רכב כזה מסוג קורקינט, הבנתי שעדיף לחזור לכביש לצד האוטובוסים והמכוניות, שכעת זזות מאוד לאט.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ערב הופעות ב-CCA במסגרת הסדרה out of the office – הופיעו mines, שהם יעל ברולסקי, אילן וולקוב ורם גבאי, והופעה חד פעמית של דויד כץ עם חגי פרשטמן. mines פתחו את הערב ונתנו סט קצר ומעורר השראה, אך זה היה רק פתיח למפגש המסעיר והמטריד בין חגי לדויד, תחושות ההתפעמות, הצחוק והאימה סחררו אותי, ומתוך המערבולת מוזיקה חדשה נוצרה. אינני יכול לשים את האצבע בדיוק אבל היה שם משהו שזיכך לרגע את החרדה התמידית שאופפת אותנו בתקופה האחרונה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אורסולה לה גווין – The Carrier Bag Theory of Fiction – ספרון קטן שהינו מאמר קצר שפירסמה הסופרת ב-1986. לה גווין בצימצום מדהים, מנסחת את הפואטיקה שלה כמאמץ לעבר אפשרות של חיים לא אלימים. המאמץ הזה מתחיל בתובנה שהתיק הינו ההמצאה התרבותית המשמעותית ביותר לאנושות.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון אן התארגנות שמחזקת את האוטונומיות של התושבים והקהילות פה. אני מאוד אוהב את הפעילות של בית של סולידריות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לכל מי שמרגיש יאוש ואפיסת כוחות מהמאבק, צריך לחזק אחד את השני.

מה יהיה?
הרבה רעש.