מקום להתחבר לעצמי ומקום להתחבר לפלאפל. העיר של דניאל סבג

דניאל סבג הוא שחקן ישראלי שעובד בתיאטראות הארץ כבר 18 שנים ובטלוויזיה כבר 26 שנים, אבל סביר שהכרתם מתפקיד הפריצה שלו כבן השישי של המשפחה ב"זגורי אימפריה", אבישי זגורי. את אשתו, השחקנית הגר טישמן, הוא הכיר בבית הספר למשחק סמינר הקיבוצים, והשניים מגדלים את צמד הילדים שלהם בעיר.

>> קולינריה, אומנות וחורים בגוף // העיר של ויטלי ומיכאל פישילביץ
>> בילוי עם יצורי פרא וקפה עם חיוך // העיר של סתיו פלטי נגב
>> מגדל שהיה ארץ פלאות ורוח מרחפת של שלונסקי // העיר של דודי זבה

1. בית הסנגהה

זה המקום האהוב עליי מכל. בית שבו מלמדים בודהיזם במסגרת עמותת "תובנה", ללא מטרת רווח. יושבים, עושים מדיטציות ולומדים בודהיזם. אפשר לומר שהמקום הזה מציל אותי כל פעם מחדש.
עובדיה מברטנורה 21, תל אביב

2. הבימה

לאחרונה חזרתי לעבוד בהבימה אחרי הפסקה של שנתיים. קודם לכן הייתי שם 13 שנה. החזרה לשם מרגישה כמו לחזור הביתה. ממש.
שדרות תרס"ט 2, תל אביב

3. הקוסם

איך אפשר שלא. הכי טעים לי שם הפלאפל, הכי נקי וכיף. אני יחסית לא גר קרוב, ועדיין על הממוצע של פעם בשבוע לא מוותר.
שלמה המלך 1, תל אביב

4. הפיקוק

לבוא לפיקוק זה לא סתם לצאת לשתות. זה לבוא למקום חם ומכיל. זה לתת חיבוק לשמעון הבעלים, ולהיות עצמך לגמרי. לאחרונה חזרנו להצגות והפיקוק זה המשך ישיר וטבעי אחר הצגה.
מרמורק 14, תל אביב

5. הבית שלי

תכלס משהו במלחמה גרם לכולנו להיות דבק ובבית. לא יצאנו מהעיר, ומשהו בביחד בבית גרם לנו להתאהב בו מחדש. למצוא בו פינות חדשות, ממש כאילו רק עברנו אליו.

מקום לא אהוב

האמת שהכי מטריד אותי זה המקומות בהם אין ראות טובה להולכי הרגל לחצות את הכביש. הנהגים פה בארץ מהירים מאד (גם אני, כן, כן), ולכן אני סומך רק על עצמי, אבל יש המון מקומות בהם או שיש צמחיות גדולות או שיש פיגומים שממש מסתירים מעברי חצייה, ואם אני לא סופר זהיר זה תמיד ממש קרוב לתאונה. זה מאד מטריד אותי, וגם פעם אפילו התלוננתי לעירייה. קצת גזמו אבל לא עקרו את העץ אז זה שוב גדל. זה בהמון מקומות תכלס.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לכם את הראש או פתח את הלב?
יגידו שאני משוחד אבל זה ממש לא. אני לא מרבה לראות הצגות, אבל לאחרונה ראיתי הצגה מופלאה שגרמה לי לבכות כל הצפייה כמעט. אשתי הגר טישמן משחקת בה, אבל זה באמת לא קשור. ההצגה נקראת ״פעולות פשוטות״ בהבימה. כתב אותה יותם גוטל וביים אריאל וולף. היא מספרת על אירועים שקורים בבית בעוטף עזה במשך כמה שנים, עד ה-6.10.23. בעיני זאת ההצגה הטובה ביותר שראיתי מזה שנים.

איזו יצירה נתנה לכם כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"קריאה לשינוי" של יידו קרישמורטי. ספר שחיזק אותי מאד בזמן המלחמה ובכלל. פילוסוף הודי אנגלי מיוחד במינו, אותו אני שומע וקרוא באדיקות. ממליץ
לכל אדם באשר הוא לקרוא את ספריו.

לאיזה ארגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אם יש משהו שאני ממליץ להתנדב בו, או לתת לו תשומת לב (אני בעצמי מנסה כמה שיותר, אבל זה אף פעם לא מספיק), זה להיות בקשר עם משפחות שכולות מאז ה-7.10. זה מגיע ממקום שלא מוכן שהם ירגישו לבד או ששכחו אותם. כולנו יחד לטוב ולרע, ואם הייתי יכול הייתי כל היום עוסק בזה. פשוט להיות איתם בלב בגוף ובנפש.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
עומר פעמוני. עומר הוא הבעלים של הבוקה, ועוד ועוד. הוא בעיניי סמל לתל אביבי ולאדם שאוהב אנשים, כל הזמן יוזם ובעשייה ותמיד עם דגש על להיות אדם. המקומות שלו הם הכי נעימים לנפש. שם אני הכי אוהב לשבת, לגמרי להרים לו.

מה יהיה?
וואלה אני לא יודע. אבל אני כן יודע שדברים משתנים כל הזמן. האתגר שלנו הוא לשמור על עצמנו. להבין שלא משנה מה התנאים סביבנו, לנסות להיות עם לב פתוח להכול. זה מאד מאתגר, אבל זה אפשרי. ולהקיף את עצמנו באנשים אוהבים ואהובים. מאמין שיהיה טוב. העיקר הכוונה.