חזי נחום הוא ממייסדי קבוצת Mela, שהתחילה ב-2020 עם בית קפה בבאזל והלכה והתרחבה ברחבי תל אביב. יחד עם שותפיו הוא פתח בהמשך סניף במקווה ישראל, סניף נוסף בדיזנגוף, את מעדניית Pranzo בבאזל ולאחרונה את DOPO בפלורנטין, האח הצעיר של Mela, עם דגש על קפה ספיישלטי וישיבה. נחום, שמתגורר בדרום תל אביב בשלוש השנים האחרונות, בוחר כאן את העיר שלו – מחומוס בבר הקבוע ופאב שהזמן פסח עליו, דרך כדורסל בנווה צדק ועד המקום שבו אפשר לראות שקיעה בלי שכל מדינת ישראל תשב לך על הכתף.

1. אוגנדה

החומוס של מקסים טורבו באוגנדה הוא כנראה החומוס השני הכי טוב בעולם, אחרי חומוס ערפת בעיר העתיקה בירושלים. הוא מוגש בתוך הבר שהוא, במקרה או שלא, הבר הקבוע שלי. זה אחד המקומות היחידים בעיר שאפשר להגיע אליהם בדיוק כמו שאתה. ערן מארח ברמה הכי גבוהה שיש, תמיד יש מוזיקה טובה, ואל תוותרו על סלט החצילים.
סמטת בית הבד

2. פאב עמירם

פאב עמירם מספק אותנטיות שקשה למצוא. אוכל פשוט, בירה קרה ודג מלוח או כבד קצוץ, תלוי במצב הרוח. יש שם תחושה משפחתית שקשה להסביר עד שלא יושבים על הבר. מקום שנראה כאילו הזמן פסח עליו, וטוב שכך.
התערוכה 8

3. מגרש הכדורסל בנווה צדק ופיצה ברוקלין

הבילוי האהוב עליי בשבוע הוא משחק כדורסל עם חברים במגרש של נווה צדק. תסיימו כבר את השיפוץ. זו הדרך הנכונה לפרוק את כל העצבים של השבוע ולהזיע קצת יותר ממה שתכננת. אחר כך ממשיכים לפיצה ברוקלין ביהודה הלוי, שהיא מבחינתי ברמת עילוי.
יהודה הלוי 45

4. פארק מדרון יפו

אחד המקומות הכי אנדרייטד בתל אביב. פארק ענק, שקט, ירוק ודי נקי. זה המקום המועדף עליי לראות בו שקיעה בלי להרגיש שכל מדינת ישראל יושבת לך על הכתף, בצפיפות שמזכירה שלושה אנשים במושב האחורי של קיה פיקנטו.
בין נמל יפו לחוף גבעת עלייה

5. סנטי

מבחינתי זו המסעדה הטובה בעיר. גיא מבשל אוכל מדויק ויצירתי, אבל כזה שבסוף גם פשוט כיף לאכול. השירות מקצועי, נעים ובגובה העיניים. זה מסוג המקומות שכשמגיע החשבון אתה מרגיש שקיבלת תמורה אמיתית.
גורדון 17

מקום לא אהוב בעיר

גן צ'לנוב. זו בעיקר הזדמנות למחות על היחס של העירייה לדרום תל אביב. אני גר כאן כבר שלוש שנים, ולפעמים מרגיש שהאזור פשוט לא מקבל הזדמנות להתפתח. הגינה, שיכולה להיות פיאצה שמזכירה ערים סקסיות יותר, בעיקר מלאה לכלוך, עכברים וחוסר סדר. חבל שיש תחושה של שתי ערים שונות – אחת בצפון ואחת בדרום.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"מילה שלי". סרט שמבוסס על סיפורו האמיתי של ג'ון דייווידסון, שמתמודד עם תסמונת טורט. הוא מצחיק, מרגש ומעורר השראה בו זמנית, ומצליח לגעת במקומות מאוד עמוקים בלי להיות כבד מדי. ראיתי אותו השבוע והוא נשאר איתי הרבה אחרי שהסתיים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"פולחן" של אריאל ברנשטיין ואסא ריקין. שני חברים שיצאו עם מצלמה אחת ובלי מימון והחליטו לעשות סרט בישראל שאחרי 7 באוקטובר. שנתיים אחר כך הם הגיעו איתו לדוקאביב. הסרט עצמו מצוין, אבל יותר מהכול ריגשה אותי האמונה שאפשר פשוט להתחיל ליצור גם כשאין כמעט שום משאבים. שיעור בכוח רצון.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מאור כהן, "איש הלגו", ובכלל כל מי שמלווה חולי סרטן ובני משפחותיהם. לפני כשלוש שנים איבדתי את אבא שלי למחלת הסרטן, אחרי שנה קשה מאוד של רופאים, בתי חולים, קרחות וטיפולים. מאז יש לי הערכה עצומה לכל מי שבוחר להיות שם עבור אנשים ברגעים הכי קשים שלהם.

מי התל אביבי או התל אביבית שהכי צריך להרים להם כרגע?
עמרי סיבול, השותף שלי, שמחזיק על הגב שלו חמישה מטבחים ובממוצע שלושה עובדים חולים בכל רגע נתון, ועדיין מוצא זמן להיות תמיד בגב שלי.

מה יהיה?
שאלה מעניינת. בוא נגיד שאני משתדל להתרכז במה שיש.

• העיר שלי
• אוכלים שותים