אחרי שיצרה את הפתיחים הכי יפים בטלוויזיה, מירב שחם יוצרת אי.שקט

את היצירה של מירב שחם – אמנית וידאו, מעצבת ומוזיקאית – אתם כנראה מכירים דווקא בזכות הפתיחים שיצירה לסדרות כמו "פאודה", "שעת נעילה", "שמים אדומים", "האמת", "האחיות המוצלחות שלי", "המפקדת" ועוד, וגם בתור מי שהייתה אחראית על העיצוב של פסטיבל אינדינגב במשך עשור, לצד עיצב עטיפות אלבומים לעשרות מוסיקאים. היא בוגרת תכנית התואר השני בבצלאל ומרצה במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר בתחום הברודקאסט. ביום חמישי הקרוב (26.9, 20:00) היא תציג את המופע האודיו ויזואלי הרב תחומי "אי.שקט", בשיתוף המוזיקאים יובל שנהר ואביעד סינמנס, שמגיע לאולם קאופמן במוזיאון תל אביב, במסגרת המיזם "שוליים פרומים". כדאי לכם מאוד לבוא כדי להבין איך טקסי מעבר משרתים את החיים שלנו, ואולי להתמודד עם זה שאנחנו עוברים עכשיו. 

>> נרניה של מזרח העיר וסרט האקשן של הדרום. זאת העיר של אלן טיון
>> העיר שלנו: 7 המלצות מתוקות על דברים שכדאי לעשות בתל אביב

1. חוף הכלבים

הים תמיד נתן לי מרווח נשימה בתוך העיר העמוסה והסואנת ובשנה האחרונה יותר מתמיד אני מרגישה שאני חייבת להרגיש את החול בכפות הרגליים, להיכנס פנימה עמוק עמוק ולהקיף את עצמי במים ובעיקר להצליח לנשום כשכבר אין אוויר יותר. איילה, הבת הגדולה שלי התחילה לאהוב כלבים והחלטתי לקחת אותה לחוף הזה שיש בו שילוב קסום בין החופש של הים לכלבים שרצים ומשתוללים בו ומשחקים עם כל מי שרק רוצה (לא זוכרת כמה פעמים זרקתי את הכדור לבורדר קולי החמוד שפגשנו שם לפני יומיים)

2. תיאטרון החנות

בדרום העיר בבניין ברוטליסטי ישן מסתתר לו תיאטרון החנות – תיאטרון רב תחומי, שממציא הצגות עם מכונות, סאונד, בובות ופרפורמנס ומבחינתי הוא בחזקת פלא אחד גדול. הכרתי את התיאטרון כשעוד היה ממוקם ברחוב העלייה 31 בחנות קטנה וצפיתי שם בהצגה ״הסיפורים המדהימים ביותר בעולם״ באותו הרגע הוקסמתי ואחרי שנה בערך הופעתי בעצמי שם עם צאת האלבום הראשון שלי ״איש שלא הבחין בשום דבר״. שחר מרום, האיש והחזון הוא המנהל האמנותי של החנות שגם משחק ומתפעל חלק גדול מההצגות וגם מלווה אמנותית את כל מה שקורה שם. לאחרונה אני משתפת פעולה עם החנות ומעצבת את רוב התכנים שם (בקרוב הולך להיות שם פסטיבל מדהים – תבואו!).
תל גיבורים 5, קומה 2

3. קפה פרידה

ככר מסריק היתה לי בית במשך המון שנים, יש לי משם אינסוף זכרונות יפים, שם הכל קרה. למרות שאני גרה עדיין יחסית קרוב פחות יצא לי לשהות בה בשנים האחרונות עד שגיליתי את קפה פרידה, קפה שכונתי קטן ואינטימי שנמצא ליד יולטה (שגם היא חנות הנייר והקראפט הכי שווה בעיר) שבו כבר רכשתי כמה חברות טובות כולל איסלאם שהיא בעלת המקום המקסימה.
שדרות מסריק 19

4. גאגא וסוזן דלאל

בין הדברים שמצילים את הנפש בימים אלה נמצאת הגאגא, שפת התנועה שהמציא אוהד נהרין המבוססת על הקשבה עמוקה לגוף דרך המודעות למגוון התחושות שעולות דרכו. התחלתי להשתמש בגאגא לפני כמה שנים אחרי עשור של תירגול יוגה, והרגשתי שהגעתי הביתה – יש בגאגא שילוב שמאוד מתאים לי בין תנועה, ריקוד, חקירה של הגוף ויצירה מתוך המקום הזה. אני אוהבת את האנרגיות שעולות מקבוצת אנשים שרוקדים יחד בחלל אחד, את המוסיקה ובעיקר את הרגעים שבהם אני מרגישה שאני מצליחה להתחבר לעצמי בתוך כל הכאוס שמסביב. סוזן דלאל היא בשבילי הבית של הגאגא ושל מחול בכלל ותמיד התחושה היא של מקום שיש בו אוריינטציה משלו, כמו פלנטה אחרת שהיא השראה אחת גדולה.
יחיאלי 5

5. מעדניית אבנר יפו

את מעדניית אבנר (לשעבר אבנר ורמי) גיליתי לפני הרבה שנים מחבר טוב שלי – גיא טמם, מעצב וקליגרף בחסד שגר בזמנו ביהודה הימית ביפו. מסתבר שבשדרות ירושלים מסתתרת מעדנייה בולגרית שהזכירה לי מאוד את המעדניות שהכרתי בילדות בחיפה, עם איקרה, דגים מלוחים, סלט חצילים רומני שסבתא שלי היתה מכינה, סלט פלפלים מטורף (לוטניצה), ממולאים מכל הסוגים, חמוצים ביתיים ואבנר אחד, שכל פעם שאני נכנסת אליו קורא לי ״ילדה״. רק בשביל זה שווה לבוא.
שדרות ירושלים 70

מקום לא אהוב בעיר

ככר רבין והשכונה שלי בפרט (איזור מודליאני). השכונה שאני גרה בה היתה פעם שכונת משפחות שקטה ומנומנמת, עם בית ספר יסודי בקצה הרחוב, מכולת שכונתית קטנה והרבה עצים וציפורים מכל עבר. בפועל, יש בשכונה כרגע לפחות 15 בניינים בתמ״א כולל בקרוב גם הבניין שלי, אני בטוחה שרוב האנשים בעיר הזאת מבינים שהמשמעות של זה היא רעש מטורף, אבק, משאיות שחוסמות כל מעבר אפשרי ושאר מפגעים שגורמים לאיכות החיים להיות ברמה של שכונות עוני בשנות החמישים. מסביבי ככר רבין, חפירות של הרכבת הקלה ורק צריך שיבוא בלאומילך ויכריז על כך שהשכונה הופכת לניצבת בסרט שלו. וברצינות רגע, יש תחושה שלאנשי התרבות בעיר הזו כבר לא נשאר מקום והעיר עושה מאמץ מאוד גדול לטאטא אותנו החוצה, יוקר המחייה והשכירות משוגעים ומי ששורד פה וגם מנסה לגדל ילדים בעיר ואין לו עזרה מבחוץ קורס תחת הנטל וטובע כלכלית.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בהמשך להמלצה על תיאטרון החנות, אני רוצה להמליץ על ההצגה של שחר מתיאטרון החנות – Machine Man Spectacle, מופע שצפיתי בו כבר כמה פעמים ורק רציתי עוד. מופע בו ממציאן מכונות אלמוני, מנסה להבין את העולם דרך המכונות שהוא בונה. בכל מכונה טמון סוד, שיכול להתגלות רק בהפעלתה מול ובאמצעות הקהל ולכן כל פעם החוויה קצת שונה כי היא תלויה גם במשתתפים הרנדומלים. קשה שלא להישאב לתוך השילוב הזה בין הומור, סיפור המסופר באמצעות המצאות מכניות, דימיון, פילוסופיה ודרמה וכמובן המשחק והפרפורמנס שנושא על גבו את כל האירוע הזה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כמו כולם מצאתי את עצמי בזמן המלחמה נשאבת לעידכונים וגלילות אינסופיות של חדשות עצובות ומדכאות אבל הדבר שהכי נותן לי כח הוא לצאת לטבע. הצטרפתי לקבוצה שמובילה הכוריאוגרפית איריס נייס ונקראת ״גוף בטבע״ מרחב לחקירה בתנועה, כל סשן קורה במקום שונה בין היער, לעצים ולים בלילות של ירח מלא. איריס היא כח על והיא עושה קסמים שמחברים בין הגוף לרוח, לאדמה, למים ובין נשמות וגופים אחרים וזו השראה וזו הצלה וזה שיחרור נדיר מאין כמותו.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בימים רגילים הייתי שמחה להתנדב בעצמי לעמותת אנוש, עמותת נפגעי הנפש בישראל או לעמותה ״בונות אלטרנטיבה״ לקידום זכויות נשים בה אני חברה, אבל כרגע הייתי ממליצה להתנדב או לתרום למטה משפחות החטופים כי זה צו השעה מבחינתי לכל אדם שחי כאן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הייתי רוצה להרים לכל תל אביבי וכל ישראלי שמרים את הראש ומגיע למחות ולהיאבק על העתיד של המקום הזה, על ערכים, על הומניות, על חיים, על זכויות אדם, על שביב התקווה שעוד נותר לעם המרוסק שלנו. לא משנה מאיפה אתם בארץ, צאו החוצה להשמיע קול.

מה יהיה?
היאוש כל הזמן מאיים להשתלט אבל בסוף יש את הידיעה שזה תלוי בנו ובעוד המון אנשים טובים שמקיפים אותנו ורוצים טוב. הלוואי והטוב ינצח.