הכל בהמבורגר הזה הוא גימיק חוץ מהבשר, וגם הוא לא משהו

בפרפראזה על ציטוט מפורסם של דאגלס אדמס, אני אוהב את הרחש שהייפ משמיע כשהוא חולף על פני. על אחת כמה וכמה הייפ של אוכל. כשאני לא מחויב לכך מקצועית, אני נוטה להתעלם ממזונות עטורי התלהבות רגעית, לכן לא פעם פספסתי את הסמאשבורגר המפתיע של הרגע או השווארמה החדשה שכולם מדברים עליה. אני מעדיף לרוב לחכות שענני הבאזז יתפוגגו, ומגיע לאכול לרוב בשלב בו הכל מתייצב, ואפשר לשפוט את הביס באופן נקי, בלי שיושב בראש זמזום השיח הציבורי. תנו לי לאכול בשקט, ולראות אם אני אוהב. אחרי מה אנחנו רצים? יש פרס למי שהולך אחרי העדר?

ככה זה נראה בהתחלה. ההמבורגר של הפרופסור, גרסת 2019. (צילום: נמרוד סונדרס)

אבל לפעמים, אני חייב להודות, שוכחים. זה היה המקרה עם ההמבורגר של "הפרופסור", או בשם שבו נפוץ ברחבי העיר בסביבות סוף שנת 2018 – ההמבורגר המחתרתי. "המבורגר סודי שאפשר להזמין רק דרך הוואטסאפ" רחשו עיתונאי האוכל (ביניהם גם אנחנו כמובן); "השליחים מגיעים במסיכה ואף אחד לא יודע מי מכין אותו", סיפרו המזמינים הנרגשים; "דברו איתי כשהם נפטרים מהגימיקים", אמרתי דאז, ולא אשקר, עם זלזול מסוים במיתוג של הפרופסור, שקשר את כל המסתוריות המאולצת של "המבורגר מחתרתי" עם להיט הנטפליקס הספרדי "בית הנייר".

אני זוכר כמה הרגיז אותי החיבור המאולץ הזה ללהיט של הרגע. זה מתחיל כמובן בשם "הפרופסור", שנלקח מדמות המתכנן של השוד בסדרה, וממשיך בלוגו ונגמר בשליחים מחופשים במסיכות מ"בית הנייר". זה הרגיש לי בזוי וחסר ראייה לעתיד כמו לפתוח "המבורגר מקגייוור" באייטיז. היו הרבה שזה עבד להם, והזמינו מההמבורגר המיוחד, אבל אותי זה הרחיק מספיק כדי שלא ארגיש צורך לטעום את ההמבורגר גם שנים אחר כך. אני נזהר מדברים שמרגישים לי כמו גימיק, כי לא פעם ולא פעמיים זה בא לפצות על חוסר באגף היחיד שמעניין אותי – עד כמה טעים האוכל.

אתה תביא לי המבורגר? "בית הנייר". צילום: יח"צ

השנים, כידוע, חלפו. "בית הנייר" כבר לא בצייטגייסט, זהותו הסודית של הפרופסור כבר נחשפה (המסעדן גיא בר לב), וכל הקטע של ההזמנה בוואטסאפ והחור בקיר שממנו מקבלים מנה כבר שכח. ההמבורגר מצא לו כמה סניפים ברחבי המרכז, והפך לסתם עוד המבורגר שממוקם בסביבה. ארבע וחצי שנים אחרי ההייפ, הרגשתי שזה בטוח ללכת ולטעום אותו – עכשיו עם הגעתו למתחם הפודטראק בעזריאלי, DNA – מתוך תקווה שהגימיקים כבר לא מסיחים את הדעת, ונשאר אותו טעם מיוחד ומעושן עליו דיברו כל המתלהבים.

בטראק של הפרופסור, שממוקם יחסית בכניסה למתחם DNA המרשים, מגישים רק המבורגר אחד, כמו בימי עבר. סניפים אחרים של הפרופסור מציעים כמה המבורגרים שונים, אבל נראה שהשוני היחיד בהם הוא התוספות, שגם כאן ניתנות לרכישה, לכן לא ברור לי הסידור השונה בתפריט. ניחא. המחיר קבוע (69 ש"ח להמבורגר עם צ'יפס), אליו הוספתי גם תוספת אננס (8 ש"ח) ושתיה (10 לפחית) שמצטברים ל-87 ש"ח עבור המבורגר עם תוספת, צ'יפס וקולה. לא מעט בכלל. אחרי זמן המתנה קצר במיוחד, קיבלתי מגש (לא מתוך חור בקיר, אלא על ידי האישה שאיישה לבדה את הטראק), והתמקמתי בשולחן בסביבה.

אה כן, הצבע מעורר התיאבון – שחור. "הפרופסור". צילום: מתן שרון

באיזשהוא שלב, פחות או יותר כשפתח סניף רשמי ראשון, להמבורגר של הפרופסור התווסף עוד קטע – לחמניה שחורה לגמרי, שהוגשה יחד עם כפפות גומי בטענה שהן מלכלכות מאוד. זה, כמובן, היה גימיק נוסף. לא קיבלנו עכשיו כפפות, וגם לא היינו צריכים, כי הלחמניה השחורה לא מלכלכת. למעשה, היא לא מוסיפה כלום חוץ מצילום נחמד לאינסטגרם (וגם אז, לא מרשים). מעבר לכך, היא פשוט לחמניה מאוד בינונית – לא יודע אם בגלל השחור או בלי קשר – שלא ממש סופחת מטעמי ההמבורגר ומרגישה טיפה יבשה ומתפוררת.

זו לא התחלה טובה לארוחה, אבל מה שהלחמנייה החזיקה בתוכה היה מבאס אפילו יותר. קציצה דקה, עליה ערימת בצל מקורמל למוות, ברמה שהמרקם היה כמעט ריבתי. הירקות (עגבניה, בצל וחסה) הוגשו בצד, וחלקם לא הרגישו ממש רעננים (אני מדבר אליך, חסה), כשרק שתי חתיכות מדודות של אננס שדווקא כן הונחו על ההמבורגר עשו חשק לנגוס. הרכבתי את ההמבורגר, ובנתיים נשנשתי מהצ'יפס שהוגש ליד, שדווקא היה מוצלח יחסית. לא מדהים, אבל עבה ומטוגן כראוי, וסוף סוף היה סימן חיובי. לצערי, זה היה סימן מטעה.

בכמה ביסים הראשונים עוד ניסיתי להבין מה הבעיה. זה לא היה נורא, אבל היה כל כך בינוני עד שהייתי צריך לבדוק שלא נכנסתי בטעות לתוך עזריאלי והזמנתי בלאק בורגר. נופ, אני עדיין למטה, אוכל את ההמבורגר שכולם התלהבו ממנו לפני כמה שנים ולא מבין. אני נאלץ להניח שזה לא ממש אותו המבורגר. הדיווחים של אותם השנים סיפרו על המבורגר מעושן עם טעם מיוחד, אבל פה היתה קציצה דקה ואנמית שהיתה עשויה יתר על המידה ולא הציגה טעמים מרשימים. עיסת הבצל שמעליה אמנם סיפקה קצת טעם של עישון, אבל הוא טבע בין כל הסוכר. אה, וגם אין לי מושג מה לא היה בסדר באננס הזה – אולי קופסת שימורים דפוקה – כי הוא נתן טעם דגי מסוים למכלול. הוצאתי את האננס השני מההמבורגר וסיימתי בחוסר חשק מסוים את המנה.

זה בצל מקורמל זה? "הפרופסור". צילום: מתן שרון

אני מעדיף לחשוב שההמבורגר איבד מרמתו מאשר לחשוב שכולם טפשים מספיק כדי הלל המבורגר בינוני כזה בזכות הגימיקים שמסביבו. כיום, בכל אופן, הגימיקים לא מחזיקים את ההמבורגר הסתמי הזה, שראוי אולי לעלות לאזור האוכל במגדל עזריאלי ולהתחרות בבורגראנץ'. לא רק שהוא יקר, הוא גם כל כך סתמי, וזה כבר חטא. יכול להיות שעצם העובדה שויתרתי עליו בימיו המחתרתיים גרם לי לפספס את גרסתו הטובה, אבל מה שלא תהיה הגרסה הזו – היא ראויה לחזור למחתרת, ולהיקבר שם יחד עם הזיכרונות מ"בית הנייר" ו-"מקגייוור".

הפרופסור פודטראק, מתחם DNA עזריאלי