השחקנית חנה מרון הלכה לעולמה
אחת השחקניות הגדולות בתולדות התיאטרון הישראלי נפטרה הערב (שישי) בביה"ח איכילוב
השחקנית זוכת פרס ישראל, מהגדולות שידע התיאטרון הישראלי, נפטרה אמש (שישי, 30.5) בגיל 90. מרון הייתה חברה בדור המייסדים של תיאטרון הקאמרי, והיא זכורה מתפקידיה בעשרות הצגות ובסדרת הטלוויזיה "קרובים קרובים". מרון הותירה אחריה שלושה ילדים. הלווייתה תתקיים ביום ראשון (1.6) בבית הקברות האזרחי בקיבוץ שפיים. הערב (שבת, 31.5) יישאו דברים לזכרה שלמה וישנסקי ושרה פון שוורצה בתיאטרון הקאמרי.
מרון נולדה והתחנכה בברלין בשם חנה מאירצ'ק. בשנת 1928, בגיל 4, השתתפה בסרטו פורץ הדרך של פריץ לאנג, "M", בתפקיד קטן בתחילת הסרט. היא עלתה ארצה בשנת 1933, והחלה לשחק בהצגות בתיאטרון "האוהל". ב-1945, עם היווסדו של תיאטרון הקאמרי, החלה לשחק בהצגות הדגל של התיאטרון, ביניהן "כולם היו בני", "פיגמליון" ו"בית הבובות". ב-1970 מרון נפצעה קשה בהתקפת מחבלים על מטוס "אל על" במינכן ורגלה השמאלית נקטעה. אחרי תקופת החלמה ארוכה, מרון חידשה את קריירת התיאטרון שלה, ובנוסף שיחקה במספר סרטי קולנוע ("דודה קלרה", "העיט") ובסדרת הטלוויזיה המצליחה "קרובים קרובים". בשנת 1973 זכתה בפרס ישראל. תפקידה האחרון בתיאטרון היה בהצגה "אורזי מזוודות" בתיאטרון הקאמרי, בבימויו של אודי בן משה.
החברים בתיאטרון הקאמרינפרדו מהשחקנית: "במשך כ-70 שנה גילמה מרון עשרות תפקידים גדולים על הבמה מהקלאסיקה העולמית, דרך מחזאות מודרנית ועד מחזאות ישראלית. עד יום מותה שימשה כחברת מועצת הנאמנות של הקאמרי, השתתפה בכל הישיבות והביעה את דעתה בכל הנושאים הקשורים במדיניות התיאטרון. לפני כחצי שנה הפיק הקאמרי אירוע הוקרה: מחווה לחנה מרון במלאת לה 90 שנה. חנה עמדה על הבמה והדהימה את הקהל ביכולת המשחק שלה, בחוש ההומור החריף והסאטירה הנוקבת שליוו את קריירת המשחק שלה. משפחת התיאטרון הקאמרי משתתפת באבלה של משפחת מרון-רכטר, ומחר, מוצ״ש, בכל ההצגות הקאמרי, השחקנים ישאו דברים לזכרה".
"איבדנו הערב את אחת מענקיות התיאטרון הישראלי", ספדה למרון שרת התרבות, לימור לבנת. "מרון, כלת פרס ישראל, היתה בחייה מורת דרך לדורות רבים של שחקנים ושחקניות שלעד יזכרו את תפקידיה הנפלאים בקלאסיקות של התיאטרון הישראלי כדוגמת 'הוא הלך בשדות', פיגמליון, 'כטוב בעיניכם', 'מהומה רבה על לא דבר', ועוד ועוד. מרון מחזיקת שיא גינס כשחקנית בעלת הקריירה הארוכה ביותר על הבמה לא איבדה לרגע את התשוקה למשחק, לרצון לחדש, להתנסות ולאתגר את עצמה ואת הצופים במגוון רחב של תפקידים. היא היתה שחקנית כובשת. שחקנית טוטלית ומסורה שהצליחה להביא את כישוריה יוצאי הדופן גם לתפקידים בלתי נשכחים בקולנוע ובטלוויזיה. אנו נפרדים היום מגיבורת תרבות. אני משתתפת בצער בני משפחתה".