"השעה לילה": סיפור על חמלה שיוצאת משליטה. ביקורת ספר
"השעה לילה" הוא מונולוג מבולגן וחידתי הבוקע מגרונה של אישה מבוגרת בברית המועצות. לא מדובר בקריאה קלה, אבל הקוראים שיתנו לה צ'אנס לא יתחרטו
אם אנה אנדריאנובנה, הדוברת ב"השעה לילה", הייתה מדברת אל הקורא בעל פה, הוא היה מבקש ממנה לדבר לאט יותר, לחזור שוב על המילה האחרונה כי היא נבלעה, להסביר רגע מי זה ולדימיר ואיך הוא קשור לסיפור. בהתחלה הקול הזה נשמע מעט מוכר ממקומות אחרים: קול נשי ממהר, קצת משתגע, קצת מתיילד, אבל כשהאקספוזיציה הנעדרת מתחילה להתבהר בין השורות, מתחילה להתגלות גם תיבת התהודה הייחודית של הקול הזה.
"השעה לילה" מתאר את הניסיון הבלתי אפשרי של הדוברת לנהל חיי משפחה מלאים ואינטימיים בקומונלקה (דירה מרובת חדרים המשכנת כמה משפחות יחד) ברוסיה הקומוניסטית. אנה היא משוררת כושלת שמגדלת את הנכד שלה ומנסה לדאוג גם לילדיה המבוגרים, שבאים ונעלמים, מונעים על ידי כוח לא ברור של הרס עצמי. במחצית השנייה של הנובלה מתברר שעליה לטפל גם באמה הנמקה במוסד. קשה לחבר בין הדמויות לשמות ולהבדיל ביניהן, ההתרחשויות זולגות זו לתוך זו, אבל הרגעים היפים ביותר בספר הם דווקא רגעי המנוחה. כשהרעש נרגע כדי לספר אנקדוטה מובנית וברורה, המחברת לודמילה פטרושבסקיה במיטבה. זה קורה בדרך כלל סביב דמותה של אליונה, בתה של אנה. מתוך ניסיון להבין אותה, אנה קוראת ביומנה ומתעלמת מההוראה המפורשת לא לקרוא אותו אפילו אחרי מותה. המוטיבציה לגשר על הפער בין מה שעולה מהיומן של אליונה (ריקנות וקשרים עצובים עם גברים) ובין האופן שבו אנה רואה אותה וזוכרת אותה משחזרת עבר שלא ברור עד כמה באמת היה טוב, אבל הייתה בו תקווה. אנה יודעת שהטעויות שהיא עצמה עשתה משוכפלות בחיי הצאצאים שלה. "את מרפרפת על החיים שלך", היא חושבת, "הם, הגברים, כמו אבני דרך. העבודות והגברים, ועל פי הילדים אפשר לשחזר את סדר האירועים, כמו אצל צ'כוב. הכל נראה וולגרי, ועם זאת, מה לא נראה וולגרי במבט מן הצד?".
הדמויות ב"השעה לילה" נעשות מנוכרות ואכזריות יותר מעמוד לעמוד. הניסיון של אנה להציל אותן מעצמן עולה בתוהו ולרגעים נחשד כאירוני. היא למשל מעלילה על זר מוחלט שהוא מתעלל מינית בבתו הקטנה כי היא רואה אותו מנשק אותה על הפה, ואז מצהירה "אני תמיד מצילה את כולם! אני היחידה בכל השכונה שמאזינה בלילות, לשמוע אם מישהו צועק!". קשה לא לתהות אם היא מחמירה את המצב ומביאה על עצמה את סופה המר, כפי שקשה לא לתהות על אינספור בחירות חידתיות אחרות ביצירה הזאת, אבל בתוך העמימות והביזאריות ברור שזהו סיפור על חמלה והזדהות שיוצאות משליטה בתוך חלל שאין בו גבולות. פטרושבסקיה מנסה ומצליחה להפוך את הוולגרי לפואטי ואת המבט מן הצד למבט מבפנים.
השורה התחתונה: קרקס רוסי של רגשות.
"השעה לילה", לודמילה פטרושבסקיה. מרוסית: דינה מרקון. הוצאת לוקוס, 174 עמ', 60 ש"ח