ויהי בימי דמדומי הקיסר

סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
9 באוגוסט 2017

 

*
לפחות אם גדעון סער יהיה ראש ממשלה, לא תהיה לו השפעה על התקשורת (אחד, אופטימי)
*
כבר חודש שכל מוצ"ש אני נוסע להפגין בפתח תקווה, וכבר חודש שאין שם אף אחד. וחשבתי שזה שוב התקשורת ממציאה, אבל אז קלטתי שאני כל פעם מגיע לעיר אחרת. פשוט לא מסוגל להגיע לפתח תקווה. רק המחשבה על העיר הזאת כל כך מוחקת לי את המוח, שאני מגיע כל פעם למקום אחר. זה לא מונע ממני להפגין, אבל השבוע הגעתי לקיבוץ שעלבים (דין, המספר האמין)

*
– אני רוצה לפתוח סטארט אפ.
– סטארט אפ של מה?
– של מחשבים.
– אה. מעולה (מתוך פגישה שהיתה באמת, בין איש ואשה שהיו באמת, על כוס קפה שהיתה באמת. הסאבטקסט בבדיקה אצל עורך דין)

*
מאז שנהייתי פחות גזעני נהייתי יותר חרמן (ויש הסבר:)

*
ההסבר סטטיסטי, תבינו בעצמכם (ויש וידוי:)

*
וידוי: בעצם זה הלך הפוך. מרוב שנהייתי חרמן, נאלצתי לוותר על כמה וכמה דעות קדומות, כי אין דבר שמרחיק נשים יותר מגבר עם דעות קדומות. או ככה לפחות אמרה לי המזרחית הפמיניסטית שניסיתי בכל דרך אפשרית ל- ל- ל-
תנו לי רגע למצוא ביטוי שלא יעליב אותה – נכשלתי. נו טוב, חזרה לגזענות (אחד, בלי עקרונות)

*
אנחנו חייבים לעצור ולשאול את עצמנו: כמה אוויר נקי אנחנו צריכים?
(לי אייקוקה, קרייזלר)

*
החניתי ליד חדר האוכל.
הוצאתי את השלטים נגד מנדלבליט. והפגנתי והפגנתי והפגנתי – עד שבא עוד אחד, הצטרף אלי. אמרתי לו, כל הכבוד, גם אתם בקיבוץ שעלבים נגד רמיסת שלטון החוק!
אז הוא אמר: אני לא משעלבים, ניסיתי להגיע לפתח תקווה ולא יכולתי. אנחנו תנועה, מסתבר (דין, המספר האמין)

*
אם העבירו את החוק להפללת צרכני זנות, צריך גם להיות אמיצים ולהעביר את המתבקש הבא: חוק להפללת צרכני זנות רוחנית. אני יודע, אני יודע, אני מנסר את העץ שאני יושב עליו (אחד, כותב טורי הומור במגזינים תל אביביים נחשבים. לא חשוב מי)

*
אתה עדיין צריך לשאול את זה? תתבייש לך! (לואי ארמסטרונג, 1932, בתשובה לעיתונאי ששאל אותו "מה זה ג'אז?")

*
אז ככה אני נוסע כל מוצ"ש, ופוגש אנשים שלא מסוגלים להגיע לפתח תקווה. למעשה, רוב האנשים ברוב המקומות בארץ הם אנשים שהיו אמורים להגיע לפתח תקווה, ולא הצליחו (ויש סיום מטלטל:)

*
לא שזה אומר משהו על האנשים שכן הצליחו. כל הכבוד להם. אם הם קיימים. אני חושב שהם רק אומרים שהם היו שם, והתקשורת מאמינה להם כי גם העיתונאים לא מסוגלים להגיע לעיר הזאת. גם מנדלבליט לא גר שם, זאת רק הכתובת שהוא נותן כדי שלא יחפשו אותו. אם כי – Fun Fact – פעם יצאתי עם בחורה אחת שנולדה בפתח תקווה, אז אולי יש שם אנשים בכל זאת. זרקה אותי אחרי שבועיים.
טוב, זה הגיוני, כמה פעמים בחורה יכולה לחכות שתבוא לקחת אותה לדייט ואתה לא מגיע. מצד שני, מי כן הגיע אליה? היתה כל כך בודדה, שיום אחד הזמינה הובלה ועברה למודיעין. וצילצלה אלי, ואמרה: "עכשיו אתה יכול לבוא." ובאמת נסעתי אליה. וזאת היתה הפעם היחידה בחיי שכן הייתי בפתח תקווה. איכשהו, מודיעין נשמע לי עוד יותר גרוע. בסוף היא התחתנה עם מישהו מכפר יונה. לא, לסיפור הזה אין סוף טוב (דין, המספר האמין)