זיכרון גורלי: הסרטים שמימשו את פנטזיית הנקמה בנאצים

גולשים נאצים, זמרי רוק מזדקנים ואפילו המוטנטים מ"אקס-מן" היוו כר פורה לסרטי נקמה בנאצים. לכבוד עליית הסרט "אני זוכר" אספנו כמה המלצות

מתוך "ממזרים חסרי כבוד"
מתוך "ממזרים חסרי כבוד"
4 במאי 2016

ב-"אני זוכר" סרטו החדש של אטום אגויאן, הבמאי הקנדי מספר סיפור יהודי להפליא: שני ניצולי אושוויץ (כריסטופר פלאמר ודין נוריס) מחליטים לרכוש אקדח ולצאת לחפש את האיש שרצח את המשפחות שלהם בגרמניה. כאשר הם מגלים כי יש ארבעה אנשים שונים בצפון אמריקה העונים לשם המזויף שאימץ אותו קצין נאצי, הם יוצאים לרודטריפ נקמה. הרעיון של נקמה בנאצים בקולנוע הוא מן הסתם לא חדש. הרי מדובר בפנטזיה, ופנטזיות הן הלחם והחמאה של הקולנוע, והחיבור הזה הוליד כמה מסרטי השואה הכי פחות קונבנציונליים שאפשר לדמיין.

>>לחצו כאן ללוח ההקרנות המלא של "אני זוכר"

 

ממזרים חסרי כבוד (Inglourious Basterds)

הסרט הכי מפורסם ברשימה וגם הכי קולע להגדרה שלה. "ממזרים" הוא סרט שכל כולו פנטזיה קולנועית אלימה: טרנטינו מערבב מערבון עם סרט מלחמה לכדי סיפור "היסטורי" על אישה יהודייה שבעזרת חבורה של חיילים אמריקאים מצליחה לכלוא את צמרת המפלגה הנאצית (כולל היטלר עצמו) ושורפת אותם עד היסוד, תוך שהיא משננת ״ככה נראית נקמה יהודית״. טרנטינו משתמש בכוח האדיר של הקולנוע כדי לייצר סיפור חדש וטוב בהרבה מהמציאות (זה לא מקרי שהנאצים מוצאים את מותם בבית קולנוע), אך מזכיר לנו שגם בסיפור החדש יש כמויות של אש, אכזריות ותאוות דם.

12 הנועזים (The Dirty Dozen)

אחת ההשראות הגדולות של טרנטינו הייתה "12 הנועזים", קלאסיקת ענק של רוברט אדרליך. בסרט לי מרווין משכנע את מפקדיו לאסוף חבורה של אסירים צבאיים למשימה מיוחדת – לנחות בצרפת הכבושה ולעשות צרות לגרמנים. הסרט היה נועז ואלים במיוחד יחסית לתקופה (1967), ודאי לנוכח העובדה שהיה אחד הראשונים שהעז להפוך את מלחמת העולם השנייה לזירת אקשן. לא כל המבקרים התחברו לרעיון, היו שחשבו שמדובר בסרט בטעם רע במיוחד, אבל הקהל חיבק את הסרט ואפילו הופקו לו שני סרטי המשך.

גולשים נאצים חייבים למות (Surf Nazis Must Die)

"גולשים נאצים" הוא עוד סרט של אולפני קולנוע הטראש טרומה, שחיברו בין שני דברים שאף אחד לא חשב שאפשר לחבר ביניהם – סרטי גלישה וסרטי נקמה בנאצים. "גולשים נאצים" מתרחש בקליפורניה בעולם פוסט אפוקליפטי. שולטים בה חבורת ניאו נאצים שגם יודעים לגלוש היטב. מאמא וושינגטון, אישה שבתה נרצחה על ידי הגולשים, יוצאת לנקום את נקמתה האלימה ומגיעה עד למנהיגם (ששמו הוא כמובן אדולף). הסרט אף הוקרן בישראל, בבית הקולנוע ששת המופלאים שפעל במשך פחות משנה בתחנה המרכזית החדשה.

אקס־מן

הנה הסדרה האחרונה שחשבתם שתמצאו פה, וגם הסרט היחיד שבו הנוקם בנאצים הוא הנבל בסרט. הבמאי היהודי־אמריקאי בריאן סינגר פתח את הסרט הראשון בסדרת "אקס־מן" בסיפור הרקע של מגנטו. הסיפור אך הורחב כשהוא הגיע לידיו של מת׳יו ווהן כשביים את האתחול של הסדרה, "אקס־מן: ההתחלה". שם לא רק שמגנטו הוא ילד יהודי שמשפחתו נלקחת ממנו במחנה, הוא גם עלם צעיר שיוצא לחפש פושעים נאצים ברחבי העולם ולהרוג אותם בדרכים יצירתיות משלו.

זה בוודאי המקום (This Must Be the Place)

סרטו דובר האנגלית הראשון של פאולו סורנטינו האיטלקי הוא כביכול סרט נקמה בנאצים, והנוקם הוא לא אחר מאשר שון פן – המשחק את סולן הרוק המזדקן צ'יין (דמות שעוצבה לפי רוברט סמית', סולן הקיור). צ'יין המפונק והרכרוכי, שקם וזורק את כל חייו יום אחד כדי לאתר את האיש שהתעלל באביו במחנה ריכוז, רחוק ככל שאפשר מאבטיפוס של צייד נאצים טיפוסי. אבל סיפור הרקע הוא רק הזדמנות בשביל סורנטינו לחקור את אמריקה, וכך מתקבל סרט מסע עמוס בדמויות ובמקומות בלתי נשכחים. כנראה הסרט הכי אופטימי ברשימה ואחד הסרטים הכי אופטימיים שיש בכלל.