כפרה על הוליווד: 12 סרטים שיכריחו אתכם לעשות חשבון נפש

יום כיפור הגיע והוא בא בדיוק בזמן. אין תקופה יותר מתאימה מזאת לחשבון נפש, מבט אמיתי וכן אל תוך הנשמה. לא חייבים ללכת לבית הכנסת בשביל זה וגם לא לצום. קולנוע הוא זירה מצוינת להתבוננות פנימית ובמיטבו הוא משקף לנו יפה את השיט שהולך בתוכנו. אפשר לעשות חשבון נפש גם בבינג' סרטים שמצד אחד ימלאו לכם את הזמן בכיפור, ומצד שני יישארו אתכם הרבה אחרי החג ויקחו אתכם למסע מרגש ומטלטל שיגרום לכם לחשוב עליהם ולהרהר בחיים עצמם גם שבוע אחרי הצפייה (או סתם ישחקו לכם בראש ובלב, שזה תמיד נחמד). אקשן.

>> בינג' חטאים: 11 סדרות מעולות שבטח פספסתם לגמרי
>> תודה אלוהים וסליחה: 11 בינג'ים קצרים ואיכותיים ליום כיפור

מתחת לעור (2013)

לא ראיתם עוד סרט כמו "מתחת לעור". הסרט עצמו אולי לא נשמע מבטיח במיוחד: אישה צעירה ומסתורית מפתה גברים בשעות הערב המאוחרות בסקוטלנד. עד כה נשמע סביר לחלוטין, לא מלהיב במיוחד, אבל כשמדובר בבמאי כמו ג'ונתן גלייזר, הבמאי של "אזור העניין" שהספיק גם באוסקר לעורר בארצנו הקטנטונת מהומה, אין ספק שיש כאן משהו מעניין. סצנות רבות מתוך הסרט צולמו במצלמה נסתרת ורבים מן המשתתפים (שלא ידעו שהם משתתפים) לא זיהו את סקרלט ג'והנסון, שמשחקת את אותה אישה פתיינית ומסתורית. מדובר בנקודת מבט מעניינת על האנושות שתגרום לכם להרהר ולערער על משמעות הקיום הרבה אחרי הצפייה בו. 

 

דוני דארקו (2001)

אולי ראיתם את הסרט הזה בגיל הנעורים, אולי שמעתם עליו ולא ראיתם מעולם, אבל הסרט הזה ישחק לכם בשכל וברגש בו זמנית. הסרט מספר על נער צעיר שמתחיל לראות בלילות אדם בתחפושת מחרידה של ארנב, וביום למחרת הוא מתעורר במקומות שונים ומשונים. העלילה מסתבכת כשמכניסים לתוך זה חורי תולעת ומסע בזמן והאינטרנט כבר עמוס במאמרים והסברים לסרט, ככה שאתם יכולים גם לשקוע בהגיון הפנימי שלו לאורך זמן רב (ועדיין לא תבינו הכל).

 

בירדמן (2013)

כשמדברים על אלחנדרו גונסלס אינריטו יודעים איזה סרט אנחנו הולכים לקבל: כזה עם המון וואן שוטים. ועדיין – כולם הופתעו כששמעו על העלילה של "בירדמן" לפני קצת יותר מעשור: מייקל קיטון משחק בעצם את עצמו. כלומר לדמות יש שם שונה, אבל הסיפור הוא על שחקן (מייקל קיטון) שמוכר בעיקר בזכות דמות אחת שגילם, גיבור העל בירדמן (באטמן). הסרט עצמו מצולם בצורה כזאת שהכל נראה כמו וואן שוט אחד ארוך והכל קורה בקצב מהיר, כיאה לשואו ביז, עם דמויות כתובות היטב, תצוגת משחק נהדרת של אדוארד נורטון ובכלל, המפגש המטורף הזה בין תיאטרון לקולנוע שישלח אתכם לשעות ארוכות של מחשבה על השאלה האלמותית – מהי אמנות?

 

לופר (2012)

את השם ריאן ג'ונסון אתם מכירים יותר מסרטי "רצח כתוב היטב", אבל לפני זה הוא ביים את מותחן המד"ב הנהדר, "לופר", בו מתנקש מגלה שגרסה של עצמו מהעתיד נשלחה לביצוע משימה. הקאסט מלא בשמות מוכרים: ג'וזף גורדון לוויט, ברוס וויליס, פול דאנו, אמילי בלאנט ועוד שמות רבים ומוכרים. לא מדובר כאן בפרדוקס סופר מסובך כמו ב"דוני דארקו", אבל הוא מספיק מורכב כדי להפוך את הסרט מסרט אקשן רגיל לסרט אקשן מעורר מחשבה שנשאר איתך לאורך זמן.

 

אקס מכינה (2015)

הסרט הזה מוכיח שמי שחשב שפחד מבינה מלאכותית הוא פחד של העשור הזה טעה, כי גם בעשור הקודם יצרו סרטים כמו "אקס מכינה", שמעלה שאלות מהותיות על תפיסת בני האדם כלפי בינה מלאכותית ורמת המוסר העומדת מאחוריה היצירה שלה. הפעם מדובר על הייטקיסט צעיר שזוכה בהגרלה להגיע לבית של מליונר-טק כדי לבחון טכנולוגיית בינה מלאכותית יחידה במינה שהוא מפתח. אם לא הספיקו שביתות התסריטאים והשחקנים בהוליווד, "אקס מכינה" תספק לכם המון חומר לחשבון נפש על העתיד שכולנו צועדים אליו.

 

ממנטו (2000)

כשמדברים על סרטים שנשארים איתנו אי אפשר לא לדבר על כריסטופר נולאן. אני לא מדבר כל נולאן של אחרי באטמן, שהפך להיות הבמאי ההוליוודי הענק שכולנו מכירים. אני מדבר על נולאן בטעם של פעם, זאת אומרת בטעם של הסרטים המבריקים שהוא יצר לפני באטמן. הפעם אנחנו נדבר על "ממנטו", סרט על סוכן ביטוח עם אמנזיה שחוקר את המוות של אשתו באמצעות קעקועים ותמונות שעוזרות לו לזכור דברים. זה סרט ייחודי שמחייב צפייה נוספת, וגם אחריה הוא ישאיר אתכם עם שאלות, תהיות והרהורים על מה שכולנו עושים פה.

 

סמטת הסיוטים (2021)

עם כל הכבוד לבמאי ויוצר העולמות המוכשר גיירמו דל טורו, אין לו הרבה סרטים שמותירים חותם של ממש על נפשות הצופים. כן, רובוטים ענקיים נגד מפלצות ענקיות זה כיף, אבל שוכחים מזה ברגע שיוצאים מהסרט. "סמטת הסיוטים" הוא סרט שלא מדברים עליו מספיק, אבל הצפייה בו היא חוויה מצמררת והטרגדיה בו מותירה תחושת חוסר אונים שלא הייתה מביישת את "ג'וקר" (של 2019, לא החדש, למרות שגם הוא טרגדיה מהסיבות הלא נכונות). חוץ מזה מדובר בקאסט מהחלומות: בראדלי קופר, ווילם דפו, קייט בלאנשט, רון פרלמן, רוני מארה ועוד ועוד ועוד.

 

2001: אודיסאה בחלל (1968)

סרט המדע בדיוני של סטנלי קובריק כבר מזמן נכנס להיכל התהילה של תולדות הקולנוע. זאת קלאסיקה שעד היום דנים במשמעויות שלה, והסרט עצמו הוא לא רק ספקטקל קולנועי, הוא גם טריפ מטורף שלא ייתן למוח שלכם להירגע לרגע. כשנשכנסים לסרט יודעים שהוא מדבר על מסע של אסטרונאוטים לחלל בעקבות משלחת של בני אדם לכוכב צדק בעקבות הגילוי של מונוליט שחור ומסתורי, אבל מהרגע הראשון זה הופך להיות סיפור על אבולוציה, על תאוריות פילוסופיות ותחומים נוספים. נגיד, זוכרים שאמרתי שהפחד מבינה מלאכותית היה כאן כבר לפני שנים? אז הנה הוא גם כאן לפני כמעט 60 שנה. בכל סצנה בסרט יש משהו שיעסיק את המוח שלכם גם שעות אחר כך ותכל'ס, אם אתם אוהבים קולנוע, זה סרט שאתם חייבים לראות. ואם ראיתם – לראות שוב.

 

רוצחים מלידה (1994)

כשהבמאי אוליבר סטון לוקח סיפור שכתב קוונטין טרנטינו, ברור שייצא מזה משהו מעניין, במיוחד ביקורת בוטה על פולחן האישיות שעושים לרוצחים סדרתיים בתרבות הפוסט מודרנית. זה סרט מופרע לחלוטין שלעתים מרגיש כמו ניסוי קולנועי יותר מאשר סרט, אבל זה עובד וזה גם כל כך מזעזע. מה שבאמת משהה את החוויה הקולנועית גם שלושה עשורים אחרי, זה השאלה שעולה ממנו: מי גרוע יותר – הרוצחים האכזריים? המדיה שהופכת אותם לסמלי תרבות או החברה שצורכת את הסיפורים הללו? נחזור אליכם עם תשובות אחרי הבחירות בארה"ב.

 

שאטר איילנד (2010)

לפעמים למרטין סקורסזה יש סרטים שמרגישים אישיים יותר, אבל אז הם מתגלים כמותחן פסיכולוגי מטורף מלא טוויסטים בעלילה ומשחקי מוחות (תרתי משמע). "שאטר איילנד" מספר את סיפורו של טד דניאלס, שנשלח לחקור את היעדרותו של אחד מהמטופלים בבית חולים פסיכיאטרי שממוקם באי בודד. הסיפור הזה ישאיר אתכם ערים כל הלילה בניסיון לחבר בין חלקי הפאזל.

 

עלובי החיים (2012)

נכון, טום הופר הוא גם הבמאי שאחראי על "חתולים" הבזיוני, אבל תנו צ'אנס לעיבוד שלו לאחת היצירות הספרותיות המפורסמות בעולם, "עלובי החיים". אמנם אין מה להשוות אותה לגרסת המחזמר הבימתית בלונדון וברודוויי, אך אל תטעו, האיכות עודנה שם עם ביצועים מוזיקליים מטורפים של אדי רדמיין ואן האת'אווי ואפילו סשה ברון כהן שם. כמובן שאי אפשר לשכוח את יו ג'קמן בתפקיד ז'אן ולז'אן ואת ראסל קרואו בתפקיד ז'אבר. יש סיבה שהרומן הזה עובד לכל כך הרבה גרסאות: זה סיפור אנושי, וזה סיפור על אהבה, ועם זאת זה גם סיפור על חברה ומאבקים בשלטון והצפייה בו תדביק לכם כל כך הרבה שירים לראש, אז אל תתפלאו אם שבוע אחר כך אתם מוצאים את עצמכם מזמזמים את כל השירים. 

 

האביר הירוק (2022)

שנת 2022 הייתה השנה של באטמן, האביר האפל, אבל היה עוד אביר אחד שלא מספיק אנשים מכירים – "האביר הירוק", סרטו של דייוויד לורי, לוקח אותנו לימי המלך ארתור ומספר את סיפורו של גאווין, אביר צעיר שנופל למלכודת של האביר הירוק כאשר האחרון מאתגר אותו לתת לו מכה אחת ולקבל את אותה מכה בתמורה שנה אחת אחר כך. זאת אגדה נפלאה ועגומה למבוגרים שמצליחה עד הרגע האחרון למתוח את הצופה גם אם הוא לא מבין מה בדיוק הוא רואה. לא רק שהסרט הזה ימלא לכם את כל החג, הוא גם יספק לכם תהיות לפני השינה על הסימבוליזם ועל המשמעויות הנסתרות שלו.