חשמל זורם בכפות ידיך: רתם איזק יצאה לשבוע אימוני EMS מחשמלים

המתאמנת נשלחה להתחשמל בשיטת ה־EMS. האם בקרוב נתחבר כולנו לשטקר ולקיצורי דרך?

אימון EMS. צילום: איליה מלניקוב
אימון EMS. צילום: איליה מלניקוב
16 באפריל 2015

תארו לכם עולם מושלם: עולם שבו הקוביות בבטן צומחות מעצמן, הישבן מצטמק ללא צורך במכרעים והידיים חטובות כשל מדונה מבלי שגנחתן בשיעורי פילטיס לייק א וירג'ין; עולם שבו מבלים בבית הפנקייק יותר מאשר במכון, עולם שבו הליכון הוא האקססורי הזה שמצוותים לקשישים ומרתון הוא הדבר הזה שעושים בסופ"ש עם העונה האחרונה של מד מן. עולם שבו אפשר לשתות טחינה גולמית בקשית מבלי לקום עם סנטר נוסף בבוקר. לפי שיטת האימון החדשה שדגמתי השבוע ייתכן שאנחנו בפתחו של עולם כזה. מינוס הקטע עם הטחינה הגולמית בקשית. בכל זאת, מושלם זה עניין של פרספקטיבה.

למען הגילוי הנאות אספר כי על הגעתה של שיטת ה־EMS לארץ לפני כשנתיים כתבתי בעבר, וכשהציעו לי לנסות אותה שוב, הפעם עם מכשירים משודרגים וסניפים חדשים, הייתי סקפטית. אחרי הכל, אם מכשיר שמבטיח ששני אימונים שבועיים באורך 20 דקות יהפכו אתכם לגרסה הטובה ביותר של עצמכם היה באמת עובד, לכל דוגמנית של ויקטוריה'ס סיקרט כבר היה אותו בבית. אבל מירנדה קר לא מחזירה לי טלפונים, כך שאין לי איך לבדוק את זה. מלאכית במיל', עאלק. ולכן, כיאה לשפנפנת הניסיונות חסרת עמוד השדרה שאני, התייצבתי בסניף החברה בנמל כדי לבדוק מה עומד מאחורי הדיבור החם על השיטה שמאיימת לקבור את מכוני הכושר ואת בלוטות המאמץ שלנו באופן סופי.

לא תופתעו לשמוע שאת המכונות של שיטת ה-EMSי(electric muscle stimulation), ובעברית, גירוי שרירים חשמלי, כלומר אימון באמצעות מכות חשמל, ייצרו גרמנים. השיטה פותחה במקור לאסטרונאוטים של נאס"א, שבילוי ממושך בחלל (ואולי מחסור במדריכי ספינינג על הירח) עורר בהם צורך לאמן את גופם בדרך אלטרנטיבית שמתגרה בכוח הכבידה, ואומצה על ידי אנשי רפואת הספורט והפיזיותרפיה. ומה שטוב לספורטאים פצועים, טוב לאזרחים עצלנים: עד מהרה הפכה השיטה, ששולחת פולסים חשמליים לשרירים וגורמת להם לעבוד באינטנסיביות גבוהה, לנחלתם של אלה שמחפשים קיצורי דרך, ולדרכם של ספורטאים (בהם האצן יוסיין בולט) להעצים את אימוניהם מבלי להסתכן בפציעות ספורט, שכן בניגוד לאימונים הקונבנציונליים, כאן אין לחץ ועומס על המפרקים ועל מערכת השלד.

כשהגעתי לסניף החברה בנמל (אחד מתוך שלושה בתל אביב, אחד מתוך שבעה בארץ), המדריכה קיבלה אותי ב"תתפשטי" והגישה לי טייץ וחולצה מיוחדים של החברה, שאותם התבקשתי ללבוש ללא תחתונים וחזייה. כבר אהבתי. משוחררת ואוורירית כאביב יצאתי מתא ההלבשה ועליתי על אקססוריז שנראו כהכלאה בין אופנת מחבלים מתאבדים לזו שנצפתה על ג'ניפר לורנס ב"משחקי הרעב": ווסט, רצועות רגליים, ידיים וחגורת ישבן עבה. כולם שחורים וחונקים ויוצרים תחושה שהאימון מרזה עוד בטרם החל. את כל הטוב הזה חיברה המאמנת לאלקטרודות ולחוטים, ולאחר שנראיתי כמו תמנון אנושי חוברתי לכבל חשמלי ראשי שיוצא ממכונה תמימה למראה.

צילומים: איליה מלניקוב
צילומים: איליה מלניקוב

טיפ חשוב: חשדו תמיד במכונות תמימות למראה. ברגע הפעלתה החלו 20 דקות של שיכרון חושים, או יותר נכון 20 דקות שבהן התפללתי לאלוהי הסיליקון שישמור על שתליי במקומם. האימון מתבצע באינטרוולים: ארבע שניות מנוחה וארבע שניות פולסים. בזמן הפולסים מבצע המתאמן תנועות בסיסיות מאוד – כיווץ שרירי הידיים בתנועה המדמה הרמת משקולות, כיפוף הגב בעמידה בתנועה המדמה כפיפות בטן, מכרעים איטיים המדמים בקושי את המכרעים המפוארים שאני יודעת לבצע כשישבני איננו נתון בסכנת הפיכה לטוסט גלוטאוס מקסימוס. כפות ידיי החלו להזיע באופן מחשיד. אנחות חשודות החלו לבקוע מגרוני. חששתי שהמאמנת תחשוב שזה בגלל שאני בלי תחתונים, אך הבעתה החלולה הוכיחה שהיא כבר רגילה לגניחות חשמליות. בטח עשתה סטאז' אצל הק.ג.ב, זאתי.

מעולם לא חשבתי שארבע שניות יכולות להיות אינטנסיביות כל כך. ועוד בלי משקולות, או רצועות, או כדור כוח. האנשים שחלפו ברחוב והביטו בי דרך חלון הראווה (קטע עיצובי כזה של הסניפים, להיות חשופים לכל ולהפוך את המחושמלים למיצג של חברת החשמל) כנראה חשבו שחוויתי פגיעה מוחית או מוטורית, שכן פרצופיי הלא אסתטיים לא תאמו את תנועותיי, שהיו בסיסיות ומינימליות ביותר. רציתי לצעוק שאני אתלטית, שאני יודעת להתאמץ, שאני לא מחפשת לעגל פינות, אבל כל מה שהצלחתי להפיק היה הגניחה הזו. לכו מפה, אנשים רעים. אני עיתונאית שמנסה להתפרנס. כואב לי. אין לי תחתונים. מחשמלים עלמה באמצע הרחוב והעולם שותק והולך לקנות מיץ רימון אורגני סחוט בשוק הנמל.

שני אימונים בשבוע הם המקסימום שמתאמן מורשה לבצע, ובצדק: ביומיים שלאחר האימון התהלכתי כאילו אכלתי יותר מדי מצות. גופי נתפס באופן שלא הכרתי – כאילו השרירים העמוקים ביותר ניעורו מתרדמת החורף. אימון אחד, כך מבטיחים, שווה ערך לשלוש שעות (!) בחדר הכושר. שלוש שעות ב־20 דקות. חתיכת שוק לגוף, חתיכת הליכת ברווז. אולי מהסיבה הזו נהיה האימון פופולרי כל כך. הוא מבטיח מיצוק ובנייה של שריר, חיטוב והצרת היקפים ושרפת שומן מואצת. מתאמנים ששוחחתי איתם דיווחו על התחזקות שרירי הבטן ועל תחושת מיצוק כבר אחרי האימון השלישי. ואני? תפוסה, מרוצה, אך עדיין נוטה לביקורתיות. מצד אחד קיצורי דרך אינם הולכים יד ביד עם תפיסת הכושר הגופני שלי, שלפיה כושר הוא דבר שנבנה. הוא תהליך פיזי ומנטלי שנקנה בזיעה, כמו תהילה. מצד שני, אנחנו בתרבות הריאליטי. אולי כדאי לי להפנים את זה, ופשוט לזרום. זרם חשמלי, מישהו?

390 ש”ח לחבילת היכרות בת ארבעה מפגשים, לאתר EMSCLUB

אימון EMS. צילום: איליה מלניקוב

הרהורי הבטטה – הסיבות להתחיל או לוותר מראש

יתרונות

  • האימון לא דורש ביגוד או ציוד: המקום מספק את הבגדים וניתן לבצע את האימון ללא נעליים, ולכן העניין חסכוני יחסית לתחומים אחרים.
  • חיסכון משמעותי בזמן: פעמיים בשבוע, 20 דקות ואתם מסודרים (ככה הם אומרים).
  • האימון מתבצע במסגרת אישית או זוגית – אידיאלי לזוגות שרוצים לראות את החצי השני שלהם מחושמל. יותר זול מכניסה לדאנג'ן!
  • מתאים גם לאנשים שמתקשים להתאמן – מי שסובל ממשקל עודף ומי שסובל מבעיות גב ומפציעות, למשל. האימון מבוצע בתדר חשמלי נמוך, ולכן מתאפשר גם טיפול בכאבים כרוניים או שיקום לאחר ניתוח.

חסרונות

  • האימון לא מתאים לנשים בהיריון ולבעלי קוצב לב.
  • לפעמים הוא אפילו די כואב.
  • הדרייב, המאמץ המנטלי ותחושת הסיפוק פשוט לא קיימים פה, וספורטאים בנשמתם יתקשו לוותר על הדבר האמיתי.