הילדה ביקשה כלב, אז הלכנו להתנדב בצער בעלי חיים

מיכל ואלונה, אם ובת, תל אביבית חובבת ספות וילדה הרפתקנית, ייצאו כל שבוע לבילוי משותף בעיר ויישרדו כדי לספר על זה. והפעם: התנדבות בצער בעלי חיים

יוצאות קבוע לצער בעלי חיים (צילום: מיכל ורשאי־ארלוק)
יוצאות קבוע לצער בעלי חיים (צילום: מיכל ורשאי־ארלוק)

אני מיכל ורשאי־ארלוק – אימא (41.5), תל אביבית מצויה ושוחרת תרבות הספה, ואלונה (9.5) היא בתי, הלומדת בכתה ד' בגבריאלי ומחפשת הרפתקאות. בכל שבוע נצא יחד לבילוי משותף ברחבי העיר ששתינו כל כך אוהבות, ונשתף בחוויות שלנו כדי שאתם תוכלו לדעת לאן כדאי ללכת ומאיפה שווה להתרחק.

התנדבות בצער בעלי חיים: כבר זמן מה שאלונה מבקשת שניקח כלב. גם אבא שלה וגם אני לא מסכימים. הסיטואציה הזו הלכה והחריפה עד שבוקר אחד אלונה הגיעה למיטה שלנו ובישרה לנו כך: "חשבתי על עניין הכלב – ומה שאני מבינה מההחלטה שלכם זה שאתם גם לא אוהבים אותי וגם לא מכירים אותי". רגע אחרי שנשבר לי הלב, ורגע לפני שנשברתי, עלה במוחי רעיון – נלך להתנדב בצער בעליי חיים.

עשרות כלבים וחתולים נטושים ממתינים באגודה לבית חם. לכל אחד מהם סיפור לא פשוט של נטישה ולעתים גם טראומה והתעללות. טיול ארוך ומפנק, יד מלטפת ומבט אוהב, שאותם מעניקים המתנדבים, הכרחיים עבורם. מתנדבים מתחת לגיל 14 צריכים להגיע בליווי מבוגר ולעבור הדרכה לפני.

יוצאות קבוע לצער בעלי חיים (צילום: מיכל ורשאי־ארלוק)
יוצאות קבוע לצער בעלי חיים (צילום: מיכל ורשאי־ארלוק)

אימא: אלונה, בואי נדבר על הבילוי שלנו היום. את רוצה לספר איך הוא נולד?

אלונה: אני מאד מאוד מאוד רציתי כלב, אבל אתם לא הרשיתם לי משום מה.

אימא: משום מה באמת? משום שיש לנו חתולה משוגעת עם חיי נצח.

אלונה: אוקיי. אז הצעת את הרעיון שבמקום לקחת כלב, אפשר לעזור לכלב. ככה בעצם זה נולד.

אימא: היום היינו בהדרכה ובהתנדבות הראשונה שלנו. מה יש לך לספר על זה?

אלונה: האמת היא שההדרכה הייתה קצת משעממת.

אימא: אבל חשובה והכרחית, כי צריך להבין את הדברים.

אלונה: לגמרי.

אימא: אז מה בעצם עשית שם?

אלונה: הוצאתי כלבה לטיול בחצר של צער בעלי חיים. כלבה קטנה כזאת שקוראים לה מוניק. והיא הדבר הכי מתוק בעולם.

אימא: הצלחתן להתחבר מההתחלה?

אלונה: כן, באתי וליטפתי אותה קצת.

אימא: מה את אומרת? באת וליטפת אותה? בהתחלה שלחת את אימא להוציא אותה כי פחדת.

אלונה: נכון, את הוצאת אותה ואז ליטפתי אותה, אבל היו שם מתנדבים שהיא מכירה ואוהבת, אז היא רצתה ללכת אליהם ומשכה אליהם, אבל כשהיא עשתה את זה הצלחתי להרגיע אותה.

אימא: איך הרגעת אותה?

אלונה: ליטפתי אותה, ואמרתי לה שששש מוניק, הכל בסדר.

אימא: זה היה מקסים. ומי הם בעצם הכלבים שנמצאים שם?

אלונה: חלק מהכלבים נמצאו נטושים ברחוב, וחלק הביאו אותם הבעלים שלהם כי הם נסעו לחו"ל או לא הסתדרו איתם.

אימא: בעצם רוב הכלבים שם מיועדים לאימוץ?

אלונה: נכון, וביום מן הימים אני הולכת לאמץ אחד.

 

אימא: מה הרגשת שם?

אלונה: קצת היה לא כיף לראות כלבים עצובים, שרק מחכים שיוציאו אותם. אבל בשביל זה אנחנו באים להתנדב. בשביל שכן ירגישו רצויים.

אימא: את חושבת שתבואי שוב?

אלונה: בטוח. כל שבוע.

אימא: אז איך את מסכמת את הבילוי?

אלונה: זה כיף לשמח כלבים. שיחקתי עם מוניק, רצנו, ליטפתי אותה.

אימא: אז את ממליצה לעוד ילדים להתנדב בצער בעלי חיים?

אלונה: מאוד מאוד מאוד.

אימא: אני גם ממליצה מאוד. זה גם בילוי בשבילנו וגם לבעלי החיים, אז כולם מרוויחים. ואולי גם קצת הבנת שלגדל כלב זה לא כזה פשוט.

אלונה: לא, אימא, אני לא מוותרת על זה!

אימא: אבל יש לנו חתולה משוגעת עם חיי נצח.

אלונה: אז יש לי פתרון, אימא.

אימא: דברי אליי.

אלונה: אוגר!

ציונים

אלונה: 5/5
מיכל: 5/5

← צער בעלי חיים, הרצל 159 תל אביב