"ישמח חתני" היא קומדיה עממית מוצלחת ומשמחת

בטקס פרסי אופיר שנערך בשבוע שעבר התמודד "ישמח חתני" על חמישה פרסים. שחקני המשנה אורנה בנאי ואביב אלוש, המלחינים אהובה עוזרי ושאול בסר, מעצבת התלבושות רונה דורון והמאפרת ורד מבורך היו כולם מועמדים ראויים, ונדמה שאילו יצא בשנה אחרת, הוא היה עשוי להשתלב גם בקטגוריות התסריט והסרט. שנה צפופה, שבה לסרט מוצלח כמו "ישמח חתני" לא נותר מקום בקטגוריות המרכזיות, היא שנה טובה מאוד לקולנוע הישראלי. אבל העובדה שלא זכה בפרסים לא צריכה להפריע לו להפוך ללהיט, כי מדובר בסרט משמח לב, שיש לו משהו חשוב ורלוונטי לומר, והוא אומר אותו בקול צלול ובאופן מבדר. ז'אנר הקומדיה העממית, שזכה בגרסתו המקומית לכינוי "קומדיית בורקס", לוקה לעתים קרובות מדי בוולגריות. לא הפעם. זה סיפורה של קהילה בוכרית שומרת מצוות בירושלים, שכל חבריה ערבים זה לזה.

במהלך חגיגת בר מצווה בבית הכנסת עזרת הנשים מתמוטטת, וזאת תחילתה של התמוטטות כללית. הרב הנוח לבריות לא מתפקד, ובחפשם אחר מרחב אלטרנטיבי להתפלל, גברי הקהילה נתקלים ברב חרדי להוט לעזור (אלוש, ליהוק מפתיע שמתגלה כהברקה), שמכניס לראשיהם רעיונות חדשים/ישנים לגבי איך נשותיהם צריכות להתלבש ולהתנהג. הוא גם מתנדב לשפץ את בית הכנסת, וכשהנשים מגלות שהשיפוץ העלים את עזרת הנשים, הן מתארגנות למאבק בפטריארכיה בסגנון "ליזיסטרטה" של אריסטופנס, שממשיך להוכיח את עצמו כמודל פורה יותר מ־2,000 שנה אחרי שנכתב. אך המאבק הולך ומסתבך, משום שלא רק הגברים חדלי האישים נסחפים אחר הכריזמה של הרב המניפולטיבי, גם חלק מהנשים מתבלבלות.

מנהיגת המאבק (הגואל) ובעלה האוהב (נאור) הם הזוג המרכזי, ומסביבם התסריט הזורם של
שלומית נחמה מציע מקום להרבה טיפוסים, וגם לכמה דמויות מאופיינות היטב. בנאי טובה בתפקיד האישה שנסחפת יותר מכל אחר דברי הרב (במלאכת תסריטאות מיומנת סיבותיה נרמזות לצופים בלי אומר ודברים), ויפית אסולין נוגעת ללב בדמות הרווקה הצעירה שסביבה נרקמת עלילת משנה בנוסח קומדיה רומנטית. אמיל בן שמעון, שזה סרטו הראשון באורך מלא, מביים בקצב טוב וזורה על ההתרחשויות צלילים וריחות שיוצרים אווירה שכונתית מובהקת ותורמים לרוח של הסרט, שיש בו מינון נכון של דרמה וקומדיה.