כמו המורה אייל שני, גם גיא בן הרוש, השף של יבנה, מבין שאנרגיה טובה ואינטליגנציה חושית של טבחים הן חלק בלתי נפרד מטעם המנה. רוצו, לפני שתעמדו שעות בתור
בג'ונתן פוד קלאב מצאנו את היד המחוננת של רושפלד וגם כמה מנות פחות מוצלחות. אף שהתרגשנו ממנות מן הפנתיאון של הרברט סמואל ז"ל, נראה שהגלגול הנוכחי לא שובר את תקרת הזכוכית
אין כמו ארוחה פשוטה וחמה, כזו שהיד המיומנת מורגשת בה בכל ביס. כאלו הן מסעדות הפועלים שבחרנו לכלול ברשימה הזו. תמצאו כאן גם מוסדות מוכרים עם קילומטראז' מובהק וגם מקומות שיש להם פז"מ של אפרוח אבל הם לגמרי שווים את זה. קדימה, התאחדו
חובבי הצריכה המקומית כבר לא צריכים לקנות טחינה משכם - מפעל טחינה חדש ובוטיקי בשוק לוינסקי פועל בשיטות ייצור עתיקות המשמרות את הערכים התזונתיים ואת הארומות של גרגרי השומשום
שנתיים מהפתיחה, תומר אגאי מסנטה קתרינה לוקח את המטבח הישראלי קדימה. חבל רק שהמלצרים שלו לא מתווכים אותו כראוי
ה"סטייק" היה צמיגי, ה"חריימה" התפורר וב"קלמרי" היו אפס ניחוחות של ים - האג'נדה הטבעונית של 416 היא אליבי לחפפנות
מלבד לצייץ שהוא מגניב ולאוז אותו כהלכה, קפה אל נור לא מצליחה לייצר אמירה משמעותית על המטבח הלבנטיני
קפה בראון במתחם G צמרת צריך להחליט מה הוא רוצה להיות: קפה־מסעדה שנותן ביטוי לכל העולם ואחותו או מסעדת שף מגובשת. בינתיים הוא לא פוגע - לא בזה ולא בזה
על רקע עשרות מסעדות השעשועים בעיר - החתרנות של קב קאם, הבר החדש של בית תאילנדי, היא לאו דווקא באוכל, אלא במקצוענות
בפינוקי האוכל של כרמל בנתניה מצאנו את אחת המנות הכי טובות שמוגשות היום בישראל. וכן, היא טריפולטאית
מונאר ההודית היא לא עוד חלטורה של זיכרונות שטופי אסיד, אלא הדבר האמיתי
האוכל הניו אורלינסי בבר הקוקטיילים פרנצ' 57 מנחם, עשיר ומתובלן. בדיוק כמו שאוכל שמלווה אלכוהול צריך להיות
אמאמא, מסעדת אוכל הרחוב האסייתית של אנשי ה־TYO, מתקיפה אותך מכל כיוון: הדי.ג'יי קופצני, המלצרית כפייתית, התפריט עצום והאוכל לא ממש עושה חשק לחזור
לונג סנג היא הדבר האמיתי ואחת המסעדות הכי טעימות בתל אביב. שמעו לשפים, בייחוד כשהם ממליצים על מסעדות שמחוץ לספקטרום, אבל עמוק בגלקסיית האוכל המסעיר
אווה סאפי, המסעדה־לאונג' המרוקאית בנווה צדק, מפספסת את הפוטנציאל העצום של המטבח שאותו היא מייצגת. אם זו היציאה שלו מהארון בתל אביב, עדיף שיישאר בבית
האוכל בניטן תאי החדשה, בניצוחו של השף שחף שבתאי, הוא לא אוכל רע. הוא פשוט מנומס מדי, מתחנף וללא קיק
